אני וה-friendzone שלי
צריכה טיפה לשתף! (וסליחה מראש על החפירה) אני לא יודעת אם זה ככה גם אצלכם אבל הפרדנזאון שלי מאוד מפותח, בעיקר בגלל שאני זורקת לשם דיי הרבה אנשים, בערך כפול 2 מבחורה סטרייטית
בשגרה לא ממש אכפת לי מה הולך בפרדזאון שלי, אך מידי פעם, במקרים נדירים, כשאני צריכה לזרוק לשם מישהו בכוח אני פתאום מוציאה את קופסת הפנדורה שלי ומעזה להסתכל פנימה, ולעשות חשבון נפש וחשבון של ידידים וידידות, ולחשב כמה מהם אני לא מרשה לעצמי (בצורה אקטיבית) אפילו לדמיין או לחשוב עליהם בצורה אחרת מאשר ידידים. אתמול זו הייתה ב' (אות בדויה למרות שהסיכוי שהיא תקרא את זה הוא 0.0000001% מהסיבות הבאות), שוודית (אמרתי לכם שהיא לא תקרא), מהממת, חמודה, אתאיסטית (ממש כמוני), לומדת איתי באותה שנה, שרצה הגורל והיא גם לסבית. זה גם המקום לציין שבשעה טובה, אחרי שסופית סיימתי עם הבחור של שנה שעברה ועברנו לסטטוס ידידים עם הטבות, החלטתי שמספיק בנים לשנה זאת, והגיע הזמן להפסיק להתחבא בקונכייה הסטרייטית שלי וללכת לראות מה אירופה מציעה לנערות תמימות וחובבות בנות. אז יצאתי לראות גיי קלאב, היה כיף!! השיחה עם ב' הייתה פחות. אז אני רוקדת להנאתי בהיי קליל כשב' אומרת לי "אני רוצה לדבר איתך" (אנגלית כמובן, היא לא יודעת עברית ואני לא יודעת שוודית - לצערי), ידעתי לאן זה הולך, הלכנו הצידה והיא לקחה עוד שלוק מהשתייה, ראיתי את זה בא, סגרתי את מנעול הפרנדזאון שלי חזק חזק, אזרתי אומץ וכנגד כל אינסטינקט אחר שלי אמרתי "אם את רוצה להגיד מה שאני חושבת שאת רוצה להגיד, אל תגידי". מכאן זה התגלגל נחמד בנינו, היא הבינה את המסר וחזרנו לרקוד, בהמשך היא מצאה מישהי אחרת לרקוד איתה, ואני בעיקר שמחתי בשבילה. אז פה נכנס ה-למה!! אם לפני שנה הייתם אומרים לי שאני אוותר עליה אחרי שהיא אשכרה מראה עניין בי הייתי צוחקת לכם בפרצוף, אני? אני חייה בשביל לכייף. מה קרה שהחלטתי לדחוף אותה באכזריות כל כך גדולה לתוך הפרנדזאון, ולאסור מחשבות ואפילו מעשים במקרה זה? אני כל הזמן חוזרת על הרשימה לעצמי, כדי שלא בטעות אני אשלח לה הודעת SMS שאני אתחרט עליה. - היא בת 27! זה 5 שנים יותר ממני! ועם זה יש הרבה השלכות, לדוגמא, היא כבר לא כל כך מחפשת רק כיף, היא הייתה מאורסת לאקסית שלה, משהו שאני מרגישה שאני לא יכולה לתת לה בזמן הקרוב. - האקסית זרקה אותה השנה אחרי שהם גרו ביחד, וראיתי אותה שבורה מול עיניי, זה היה מחזה קשה, היא גם ככה רזה, היא רזתה עוד, הפכה חולה, נכשלה במלא מבחנים. אני גם ככה ידועה כשוברת לבבות
(או יותר נכון אחת שלא מחזיקה קשרים) אני ממש מפחדת לשבור אותה! אני לא רוצה לפגוע בה, אני רואה מה זה עושה לה (ממתי הפכתי לכזאת אלטרואיסטית?) - מבחנים. בגלל הכישלון במבחנים יש ספק אם היא תעבור את השנה ותישאר במדינה, הגעתי למצב שאני אשכרה מקווה שלא יתנו לה לעבור משתי סיבות: 1. אני לא אצטרך לחשוב על זה כל פעם שאני אראה אותה. 2. היא תרד שנה ואז... - היא בשנה שלי, ואני לא תומכת בקשרים באותה מסגרת, אם זה נגמר צריך לראות אחד את השני כל הזמן. - היא אוהבת להראות לעולם כשיש לה מישהי, ואני רק מחביאה קשרים (בנים ובנות כאחד), לא כי אני מתביישת, כי אני מאמינה שהחברה יודעת זה מתערב לזוג ביחסים, ושאף אחד לא יודע (כאילו הורים וחברים מהבית שלא רואים כל יום זה סבבה), זה באמת רק שניים בזוגיות. זהו, עכשיו כל פעם שאני אשאל את עצמי למה וויתרתי על הבחורה המהממת הזאת אני אקרא את זה ואזכר ואעשה נו נו לעצמי שבכלל חשבתי על זה. איפה הימים שכל מי שאיכלס את הפרנדזאון שלי היו ידידים וידידות שלא נראו משהו ואנשים תפוסים?
צריכה טיפה לשתף! (וסליחה מראש על החפירה) אני לא יודעת אם זה ככה גם אצלכם אבל הפרדנזאון שלי מאוד מפותח, בעיקר בגלל שאני זורקת לשם דיי הרבה אנשים, בערך כפול 2 מבחורה סטרייטית
