אני והגרציה
מרגע שנפגשו מבטנו, ידעתי שביני לבין האיטלקיה הזאת לא ישררו יחסי חיבה ורעות. זה התחיל עוד בחנות לממכר מכונות הקפה. ישבתי בכסא הנוח המיועד להרדים על משמרתן בנות זוג עויינות כמוני ואימצתי לי מבט שליו עד אדיש. בז"י (בן זוגי היקר) ריחף לו במבט חולמני בחנות, ונראה היה בעיני כפרפר המתענג על תחושת החופש האינסופית -בטרם בחירת הפרח, היא מכונת הקפה. עיניו נחו על ה- GAGGIA שמעתה תקרא במקומותנו הגרציה- ואורו עיניו. הוא שמע עליה וחקר אודותיה בפורום וחשב שהוא מכיר כל זיז נקב ומתג בה. אני זוכרת את השניה בה הוא חייך לעברה בערגה, ואז פנה לנהל אודותיה שיחה אינטלגנטית עם המוכר. בז"י פנה לעברי והחליט שהוא חייב לשתפני בתהליך בחירת המאהבת החדשה שלו. הוא שאל אותי איזה צבע יהיה לגרציה. אמרתי- כחול. הוא בחר אדום. אחר כך הוא אמר שהוא חשב שרציתי אדום, אבל התביישתי. ומאז הגרציה האדומה עומדת לה במדף בפינת המטבח, ואנו מחליפות מבטים חשדנים עד עויינים בינינו. וחיינו הרגועים והשלוים, האיזון המבורך אליו הגענו בז"י ואני- הופר לפתע פתאום. הגרציה התגלתה כאיטלקיה קריזיונרית במיוחד. בז"י נוגע בעדינות בכפתור זה או אחר, והיא מגיבה בהתזת סילוני קיטור בעוצמה של כמה אטמוספרות מנקודות בלתי צפויות. הוא לא מתייאש, מחזר אחריה, טובל חלקיה במים פושרים, מעסה בעדינות את חלקיה, מייבשן בחיבה ומרכיבן שוב בעדנה. והיא- מדי פעם מחייכת אליו בחזרה, ומידי פעם מקטרת, רועדת, משמיעה קולות כדרקון לאחר הטענתו בגז דליק במיוחד, יורקת לעברו מים, חלב ובאותם הימים בהם היא ממש בלתי נסבלת- אף מעיפה לכל עבר את הקפה במטח עצבני שמכסה כל פינה לא שגרתית במטבח. ובז"י, בסבלנות אין קץ, מלטף שוב את חלקיה במטלית לחה, טובל שוב ומרגיע את חלקיה העצבניים במים חמימים, מנקה את המדף, הספלים, התמונות שעל הקיר ואת החתול המבוהל מפני זעם הקפה של הגרציה. לפני הגעת הגרציה לביתינו, חיינו בשלווה בגן העדן הקטן שלנו. קפה היה דבר נחמד, שאיכותו ידועה, ששותים מקופסת פח שנחה לה בשלווה על הארונית במטבח. בדיוק כמו במקדונלד: אולי לא טעים, אבל תמיד אתה יודע מה אתה מקבל מנוסחה קבועה של כפית וחצי קפה-מים רותחים- בלי סוכר- מעט חלב- ובחישה קלה. ועכשיו? עם הגרציה? אין לך מושג מה תקבל. משהו בטווח שבין האלוהי לחרוך, בן המר למושלם, לעיתים הקצף חינני ולפעמים הוא נראה כמו: | שלג בירושלים אחרי שלושה ימים של שמש |. בז"י שהיה ידוע בקרב חוג ידידינו, כבעל נימוסים בריטים מעודנים, גילה יכולת מילולית מרשימה המתבטאת בשלל קללות קוצפות שמאפיינות אוהדי כדורגל אנגליים מולעטי אלכוהול. ומיד אח"כ מגיעה החרטה- שמבוססת אולי על כך שתצרוכת הקפאין היומית שלו תלויה באיטלקיה המשוגעת- ושוב לטקס ניקוי המכונה וגילויי החיבה הקלים אליה. ועכשיו הוא מחפש גם מטחנת קפה. הוא טוען שזה ירגיע את הגרציה שלנו. ואני תוהה איך יראו חיי עכשיו, עם גרציה איטלקיה סמוקת מראה, ומטחנה שעל טיבה עוד לא עמדנו. אגב, יש בנמצא מטחנה ממין זכר?
מרגע שנפגשו מבטנו, ידעתי שביני לבין האיטלקיה הזאת לא ישררו יחסי חיבה ורעות. זה התחיל עוד בחנות לממכר מכונות הקפה. ישבתי בכסא הנוח המיועד להרדים על משמרתן בנות זוג עויינות כמוני ואימצתי לי מבט שליו עד אדיש. בז"י (בן זוגי היקר) ריחף לו במבט חולמני בחנות, ונראה היה בעיני כפרפר המתענג על תחושת החופש האינסופית -בטרם בחירת הפרח, היא מכונת הקפה. עיניו נחו על ה- GAGGIA שמעתה תקרא במקומותנו הגרציה- ואורו עיניו. הוא שמע עליה וחקר אודותיה בפורום וחשב שהוא מכיר כל זיז נקב ומתג בה. אני זוכרת את השניה בה הוא חייך לעברה בערגה, ואז פנה לנהל אודותיה שיחה אינטלגנטית עם המוכר. בז"י פנה לעברי והחליט שהוא חייב לשתפני בתהליך בחירת המאהבת החדשה שלו. הוא שאל אותי איזה צבע יהיה לגרציה. אמרתי- כחול. הוא בחר אדום. אחר כך הוא אמר שהוא חשב שרציתי אדום, אבל התביישתי. ומאז הגרציה האדומה עומדת לה במדף בפינת המטבח, ואנו מחליפות מבטים חשדנים עד עויינים בינינו. וחיינו הרגועים והשלוים, האיזון המבורך אליו הגענו בז"י ואני- הופר לפתע פתאום. הגרציה התגלתה כאיטלקיה קריזיונרית במיוחד. בז"י נוגע בעדינות בכפתור זה או אחר, והיא מגיבה בהתזת סילוני קיטור בעוצמה של כמה אטמוספרות מנקודות בלתי צפויות. הוא לא מתייאש, מחזר אחריה, טובל חלקיה במים פושרים, מעסה בעדינות את חלקיה, מייבשן בחיבה ומרכיבן שוב בעדנה. והיא- מדי פעם מחייכת אליו בחזרה, ומידי פעם מקטרת, רועדת, משמיעה קולות כדרקון לאחר הטענתו בגז דליק במיוחד, יורקת לעברו מים, חלב ובאותם הימים בהם היא ממש בלתי נסבלת- אף מעיפה לכל עבר את הקפה במטח עצבני שמכסה כל פינה לא שגרתית במטבח. ובז"י, בסבלנות אין קץ, מלטף שוב את חלקיה במטלית לחה, טובל שוב ומרגיע את חלקיה העצבניים במים חמימים, מנקה את המדף, הספלים, התמונות שעל הקיר ואת החתול המבוהל מפני זעם הקפה של הגרציה. לפני הגעת הגרציה לביתינו, חיינו בשלווה בגן העדן הקטן שלנו. קפה היה דבר נחמד, שאיכותו ידועה, ששותים מקופסת פח שנחה לה בשלווה על הארונית במטבח. בדיוק כמו במקדונלד: אולי לא טעים, אבל תמיד אתה יודע מה אתה מקבל מנוסחה קבועה של כפית וחצי קפה-מים רותחים- בלי סוכר- מעט חלב- ובחישה קלה. ועכשיו? עם הגרציה? אין לך מושג מה תקבל. משהו בטווח שבין האלוהי לחרוך, בן המר למושלם, לעיתים הקצף חינני ולפעמים הוא נראה כמו: | שלג בירושלים אחרי שלושה ימים של שמש |. בז"י שהיה ידוע בקרב חוג ידידינו, כבעל נימוסים בריטים מעודנים, גילה יכולת מילולית מרשימה המתבטאת בשלל קללות קוצפות שמאפיינות אוהדי כדורגל אנגליים מולעטי אלכוהול. ומיד אח"כ מגיעה החרטה- שמבוססת אולי על כך שתצרוכת הקפאין היומית שלו תלויה באיטלקיה המשוגעת- ושוב לטקס ניקוי המכונה וגילויי החיבה הקלים אליה. ועכשיו הוא מחפש גם מטחנת קפה. הוא טוען שזה ירגיע את הגרציה שלנו. ואני תוהה איך יראו חיי עכשיו, עם גרציה איטלקיה סמוקת מראה, ומטחנה שעל טיבה עוד לא עמדנו. אגב, יש בנמצא מטחנה ממין זכר?