../images/Emo91.gif"פולניה בריבוע"
הסיפור פולניה בריבוע מצא חן בעיני מאוד. הוא מדבר על זהות, על אותה זהות שנטפלת אליך בעל-כורחך, שאתה רוצה לברוח ממנה, להתכחש לה. אתה מתבייש בה ובז לה. אתה עושה הכל כדי להתנהג ההפך, להתנקות ממנה. אבל אז באיזשהו תהליך, אתה מתקרב אליה, משלים איתה ומאמץ אותה. באהבה. התהליך הזה של דחייה, בריחה ואז קבלה מופיע הרבה בספרי ילדים. קיפוד שלא רצה קוצים, פיל שלא רצה להיות אפור או ברווזון שלא רצה להיות מכוער. כל הדמויות האלו בספרי הילדים משלימות בסוף, לאחר תהליך, עם הזהות הטבעית שלהם, לטוב ולרע.. בסיפור הזה מספרת דאה על דמיון חיצוני שנתגלה, תוך עיון בצילומים משפחתיים, בינה לבין מרים, קרובת משפחה, שנספתה בשואה דאה מתכחשת בתחילה לדמיון ביניהן ולא מוכנה לקבל את זהות הפולניה חומת העיניים ושחורת הצמה: "באמת לא חשבתי שאנחנו דומות. אבל בכל זאת עשיתי כמה שינויים אסתטיים כדי להיות בטוחה יותר", היא עושה מהפך במראה שלה כדי לברוח רחוק מאותה פולניות ומאמצת את המראה של מדונה, בלבוש, באיפור הכבד ובשיער הצבוע פלטינה, אבל זה לא עוזר: "גופי הופך לשדה קרב בין גנים פולנים עקשנים לנוגדנים קפיטליסטים חלשים שאני מנסה לטפח נגדם. התוצאה היא ילדה פולניה מכוערת במיוחד מודל 1986. הילדה הזו היא אני, ואני מנסה לברוח." אבל דאה מבינה שהיא מובסת "אני לא מצליחה לנער אותה ממני. הגנים העקשניים של מרים שוחים בשקט בעורקים, צוחקים מכל תא בגופי". בסופו של תהליך היא משלימה עם הזהות המריימית שלה. כצילום לתעודה של מכון הכושר היא נותנת צילום ישן של מרים, ומוותרת על אימוץ זהויות אחרות: "נתתי לשורשי מרים לצמוח. את קסדת הפלטינה גזרתי בעצמי. הפסקתי ללכת לסאונה הרטובה. אני יודעת שזה מבהיל את מריםל לסיכום : שאתה פולני אתה פולני .... שום דבר לא יעזור לך ..