אני בטוח

KallaGLP

New member
זו הייתה רק תוספת, שאינה משנה מהותית, אך

הוספתי אותה כי היא בדרך כלל נכונה עבור מאמצי רוסיה, ששם כמעט כל מקרי האימוץ הם כאלה.
ולגבי טובת הילד - לדעתי טובת הילד היא לא להמר על חייו. הורה ביולוגי הוא גורם לא ידוע ולא יכולה להיות שום ודאות לגביו, ואין לדעת מה יצמח מקשר בלתי אמצעי איתו. ואם אני לא יכולה להבטיח מראש שהקשר לא יזיק, זה לא הימור שאני מוכנה לקחת. מה אם מדובר באנשים שותים? מעשנים? משתמשים בסמים? לא שפויים? לא יציבים? אלימים? לא שומרי חוק? בעלי מוסר מפוקפק? אין דרך לדעת מה ניתן לצפות מאנשים שמצאו את עצמם במצב שבו הם מוסרים לאימוץ תינוק שאותו הביאו לעולם. ואני לא מוכנה לעשות ניסיונות והימורים על החיים של הילדים שלי ולחשוף אותם לאנשים שעלולה להיות להם השפעה מזיקה על חייהם. כל עוד ילדיי הקטינים באחריותי אני שומרת עליהם מכל משמר.
באשר לתיק האימוץ - הרי שכולו עומד חשוף ופתוח על המדף בחדר עבודה, ובו כל הפרטים של הביולוגית. אף אחד לא מנסה להסתיר אותם או לנעול אותו בכספת ולזרוק את המפתח, ואם כשבתי תגדל היא תבחר לחפש אותה ולנסות ליצור איתה קשר - בוודאי שלא אמנע זאת ממנה, אלא אסייע לה כמיטב יכולתי בתקווה שאז היא כבר תהיה אדם בוגר ושקול האחראי על חייו ועל החלטותיו, המסוגל להישמר לנפשו בזכות החינוך והערכים מהבית ולהתמודד במקרה הצורך גם עם מצבים בעייתיים ועם המציאות כפי שהיא ולא להיגרר להשפעות מזיקות חלילה. וגם אם כן - לפחות אדע שעשיתי ככל יכולתי כדי למנוע את הפגיעה, אבל היא כבר בגיל שזה תלוי בה.
 

גילעד 63

New member
מאומצי רוסיה

קודם כל, אני לא יודע את הסיפור של הביולוגית של הבת שלך, אבל אני יכול לתאר לעצמי לפי מה שאת כותבת ואני חייב לומר שאני מסכים איתך לגמרי במקרים כפי שאת מתארת אותם.
בכלל, בנושא של מאומצי חו"ל, אימוץ פתוח הוא לא ממש אופציה ריאלית.
יחד עם זה, לך יש יתרון על פני ההורים שלי למשל שאימצו בארץ משום שהתיק מונח על מדף בחדר העבודה וכל האינפורמציה שהיתה זמינה, מוגבלת או מורחבת ככל שתהיה, נמצאת בידייך וכך גם ההחלטה מתי לחשוף כמה ואיך. באימוץ בארץ כל האינפורמציה נמצאת בידי השירות למען הילד וחשיפתו לא אפשרית בכלל עד שהמאומץ מגיע לגיל 18 וגם אז שיקול הדעת נמצא בידיו של פקיד הסעד מה לחשוף וגם אז אסור לו לחשוף פרטים מזהים כך שמאומץ יכול למצוא את עצמו במצב שבו זהות אימו הביולוגית/טבעית/יולדת/נוטשת/מוסרת, לא תיוודע לו לעולם אלא אם כן היא עצמה תסכים לחשוף זאת.
באופן אישי, אני הייתי מעדיף ששיקול הדעת לגבי הילד ומה הוא יידע ומתי לגבי מוצאו הביולוגי יהיה בידי הוריו ולא בידי פקיד סעד עלום שם שהוא יפגוש בגיל 18. הדבר נכון לדעתי, גם מבחינה פרקטית לגבי אינפורמציה שחשוב שתהיה להורים ולילד כמו למשל במקרה שלי שגיליתי רק בגיל ארבעים ומשהו ש"אצלנו במשפחה" מוות ממחלות לב הוא משהו די נפוץ, שסבא שלי היה אלכוהוליסט וכך גם אמא שלי ושבכלל יש מצב שאמא שלי שתתה לא מעט בזמן ההריון מה שיכול לגרום לפעמים לתסמונת אלכוהול עוברי שגורמת נזק מוחי בלתי הפיך. דברים כאלה, שהייתי מעדיף שההורים שלי יידעו ויוכלו להעביר אלי בלי תלות בגורם חיצוני שמנקודה מסוימת לגבי זהות המקור גם ידיו כבולות על ידי החוק.
אישית אני חושב שמידע מדויק גם אם הוא קשה עדיף על תהייה וחוסר ידיעה במיוחד כשהוא נמצא בידי ההורים האחראים ונתון לשיקול דעתם. אני אומר "אם מצאתם (המדינה) שההורים להם מסרתם את הילד מספיק אחראים כדי להפוך להיות הוריו לתמיד של הילד הזה, אז הם מספיק אחראים להחליט מה לעשות עם המידע המלא שיימסר לידיהם.
כמובן שמעבר לכל זה, יש את ההשפעה של הידיעה או חוסר הידיעה או חוסר האפשרות לידיעה על הילד עצמו כשהוא גדל. הגיל הזה שבין היכולת להבין דברים גם אם הם קשים וגיל 18 בו מותר לו להתחיל לברר לבד.
יחד עם כל ההסכמה שלי איתך בנושא הזה, אני חייב לומר שאני חושב שבהכללה הגדולה שעשית בגלל מה שקורה ברוסיה, את חוטאת אולי ללא מעט אמהות ביולוגיות שנסיבות המסירה לא היו כפי שאת מתארת. הייתי נזהר לחבר את עצם ההחלטה למסירה באופן גורף ושיפוטי עם כל האלמנטים שתיארת כאן. עצם מסירה של תינוק שנולד לא כרוכה באופן אוטומטי עם מוסר מפוקפק.
ומעל לכל עומדת ההשפעה של חוסר הידיעה או הידיעה על הילד עצמו בילדות, נערות ואחרי כן בבגרות. אבל זה כבר נושא לשרשור אחר לגמרי. רק אתן לך ראש פרק לעניין. שתי התגובות הראשונות בשרשור הזה נתנו את שני הקצוות של הגישות בנושא ושתיהן קיימות, אני בטוח, בראשו של כל מאומץ כשהוא תוהה לגבי מוצאו הביולוגי.
 

KallaGLP

New member
לא טענתי שבהכרח מדובר במוסר מפוקפק.

הסתייגתי וכתבתי במפורש שזה "עלול" להיות המצב, אבל אי אפשר להכחיש שהסיכון קיים ולא ניתן להבטיח מראש שזה לא כך ולכן אני באופן אישי לא הייתי רוצה לקחת אותו. אני פשוט לא מכניסה לחיי גורמים כאלה, גם בלי קשר לאימוץ, ולכן לא הייתי רוצה לעשות זאת גם במקרה של אימוץ. אני מאוד בררנית מבחינת האנשים שיש לי איתם קשרים בחיי היומיום ואני אוהבת כשיש לי שליטה על מי נמצא בחיי ומי לא. אימוץ פתוח מתאים לאנשים שפחות חרדים ממני להתערבות חיצונית בחייהם על ידי אנשים העלולים להתגלות כמפוקפקים מבחינה כשהי, בייחוד כשהתערבות כזאת למעשה נכפית עליי ועל ילדיי ואין לי שום אפשרות להפסיק אותה במידת הצורך. זו גם הסיבה שבחיים לא הייתי הולכת על פונדקאות, למשל. להכניס לחיים שלי גורם זר ובלתי ידוע לא בא בחשבון מבחינתי. לא לכל אחד מתאים אותו הדבר. וברור שאני כותבת על סמך הניסיון האישי שלי כי זה מה שיש לי. לא רוצה לכתוב על מצבים ועל דברים שלא התנסיתי בהם.
באשר לבידי מי נמצא התיק - אני מסכימה שעדיף שהשליטה תהיה בידי המשפחה ולא בידי המוסדות, ובייחוד חשוב למסור מידע גנטי (אגב, אני לא בטוחה שבימינו לא נמסר מידע גנטי-תורשתי לידי המאמצים, לדעתי דווקא כן, אבל זה כדאי לשאול מי שיותר מתמצא ומעודכן), אך זה לא משהו שתלוי בנו, לפחות באשר למאמצי הארץ. הסכמה לאימוץ פתוח, לעומת זאת, במקרים שהאפשרות הזאת בכלל קיימת, בהחלט כן תלויה בנו, ולא בכדי.
 

fannyd

New member
גילעד, אתה באמת מאמין בפתרונות אוניברסליים

שמתאימים לכל? יש טובת הילד המסויים כמו הנסיבות המסויימות של מסירתו, המשפחה הביולוגית המסויימת והמשפחה המאמצת המסויימת. יש מקרים להם מתאים אימוץ פתוח ויש מקרים להם מתאים אימוץ סגור כמו שיש מאומצים שפותחים את התיק ויש שלא.
כל מי שביקש לאמץ ניצב בפני אפשרויות שהיו פתוחות באותה נקודת זמן. המועמדים לאמץ לא מוצאים את עצמם בסופר שמציע מיגוון רחב של אפשרויות. לעתים יש רק אופציה וצריך לעשות פשרות ולהיות פרגמטי.
 
מאד מסכימה לדברייך

נקודת הזמן שבה עמותה מציעה ילד ,או השירות מציע ילד,או עמותת האומנה מציעה ילד -היא נקודת זמן דחוקה מאד.
ויותר מדי פעמים יש גם הלחצות בכיוון של "אתם חייבים להחליט מהר מאד כי אם לא-אחרים מחכים".
כך שמקבלים ילד ואל כל ה"תנאים שאיתו"-מתרגלים מתוך הרצון והאהבה והמציאות שמכתיבה דברים.
ככלל,אני לא שמעתי הרבה על סירובים לקבל,על סלקטיביות.. יותר על אדפטציה למה שיש.
 

גילעד 63

New member
לא

אבל אני מאמין באופציות שצריכות לעמוד בפני ההורים המאמצים ובעיקר בפני המאומץ כשהוא גדל.
בארץ היום האימוץ סגור לגמרי ואין לאף אחד מידע משום כיוון עד שהמאומץ מגיע לגיל 18 וגם אז המידע מסונן לפי שיקול דעתו של פקיד הסעד וזהות הביולוגית נשמרת בסוד מוחלט אלא אם כן היא תחליט לחשוף אותה.
הנקודה היא לא אם המאומץ פתח את התיק או לא. הנקודה היא אם המאומץ שואל את השאלות או לא, ואם הוא שואל את השאלות האם יש בידי הוריו את האינפורמציה. באימוץ חו"ל חוזרים ההורים עם תיק האימוץ בידיהם ויכולים להחליט מתי וכמה לשחרר מידע. בארץ ההורים עומדים חסרי אונים מול שאלות של המאומץ אם עולות. אני חושב שזה מצב לא נכון ולא בריא, לא להורים ולא למאומץ.
יש גם הבדל בין אימוץ פתוח לאימוץ עם קשר. הבדל בין זמינות המידע בלבד לבין הבחירה לקיים קשר בין הביולוגית לבין הילד או הנער או אפילו הבוגר. באימוצים בארץ זו לא אופציה בכלל. מרגע המסירה הדלתות נסגרות הרמטית לפחות לשמונה עשרה שנה ואף אחד לא יכול לפתוח אותן.
 
גלעד ,אתה באמת רואה רק מהפריזמה שלך...

הפנטזיה על ההורים שאימצו בחו"ל ויש להם מלוא האינפורמציה שיכולים לשחררה בכל רגע נתון -יש בה אמת באופן ממש חלקי.
כי אנחנו,הורים שאימצו בחו"ל,מ-א-ד נבדלים בינינו לבין עצמנו במידת האינפורמציה שיש לנו לגבי ההורים הביולוגים.לפעמים יש והרבה מאד פעמים אין בכלל.
מידת הכלום שאני למשל יודעת,היא בחזקת הלא יאומן....בתוך החודשיים המתוחים שנשארתי שם,היה ברור שהתנהלות נבונה היא כזאת של לא לחקור במופלא ממני אם אני רוצה להביא את הבונבון בשלום לארץ ,איתי לתמיד.וכמובן שזאת היתה המטרה ולשם כיוונתי.
המציאות היא שיש הרבה בנות צעירות מאד שפיספסו אפשרות של הפלה ,ורוצות להיפטר מהולד כמה שיותר מהר כדי להתחיל בחיים חדשים נטולי דאגה לתינוק זקוק.
הן לא תמיד תטרחנה להשאיר דרכי איתור ,וככל הנראה אין שם מערכת מיחשוב בבית היולדות שלא תניח ליולדת עד שמספר הזהות שלה יתאם את נתוני משרד הפנים.
כך שלעומת זאת בידי השירות למען הילד כמות ענקית של אינפורמציה לספק למי ששואל כשהוא בן 18גם אם המשפחה הביולוגית לא תהיה מעוניינת במפגש.

אגב,כשאני שומעת את סיפורי המסירה לאימוץ,אני לא בטוחה עד כמה טוב תמיד לדעת. ומלדעת אין שום דרך בחזרה...תשאל את אדם וחווה
 

גילעד 63

New member
לא שוגה בפנטזיות

אני מתייחס רק למידע שיש אותו. מידע שאין אותו אין מה לדבר עליו כי אין אותו. ברור שכל אימוצי חו"ל שונים בהקשר של מקום ותסריט.
אני מתייחס לעקרון של קיום המידע.
לגבי האם עדיף לדעת או לא, אז אני מחזיר לך את הכדור ואומר לך שאת רואה את הדברים רק מפריזמה שלך. כמו שהורה "רגיל" לא יצליח לעולם להבין באמת ולא חשוב כמה תסבירי לו את התחושה והידיעה שהקשר בינך לבין הילד שלך מבחינתך הוא כאילו ילדת אותו, כך מי שאינו מאומץ יתקשה להבין את החור הזה של אי הידיעה מאיפה באת ולמה. זה משהו שלא קשור בכלל לכמויות האהבה שאתה מקבל או לא, ולקשר שנוצר בין המאומץ לבין הוריו המאמצים.
ובעניין הידיעה והאין חזרה ממנה, אם לא אדם וחווה שאכלו את מה שאכלו אנחנו לא היינו פה.
כשהמידע ישנו ומסתירים אותו ממך זה יותר גרוע מאין מידע ולעולם לא תדע או מהידיעה של משהו קשה.
 

גילעד 63

New member
בנוסף לזה

שלא משנה מה המאומץ ימצא כשיחפש זה אף פעם לא סיפור נחמד. אין כאן אף פעם איזה הפי אנדינג, אלא רק דרגות של טרגדיה.
אני למשל מצאתי לא רק את סיפור הנסיבות שבהן באתי לעולם אלא את סיפור המשפחה כולה. חלק מהדברים היו מאד לא פשוטים אבל אני חייב לומר שהרבה שאלות קיבלו תשובה והרבה קצוות נסגרו גם אם לא בהכרח עם חיוך.
 

Otisco 12

New member
לדעת

אני יודעת דברים לא פשוטים שלפעמים באמת תוהה מה היה קורה אם לא הייתי יודעת אותם. אני יודעת אותם מכיוון שזה היה אופיו של האימוץ, בחרנו בזה. מצד שני, דבר אחד בטוח, לא משנה אם אני יודעת או לא, הם התרחשו והשפיעו בדרך זו או אחרת...

זה מזכיר לי שבאימוץ השני שלנו בארה"ב מלאנו טופס וכתבנו עם מה אנחנו מוכנים להתמודד. זה היה טופס מורכב ולא פשוט ועל כול סעיף ישבנו הרבה זמן, חשבנו, וביררנו את ההשלכות. רק על הסעיף של "אם ללא עבר רפואי ידוע" היה לנו הכי קל לסמן "כן".... קצת צחקנו על עצמנו על כך בדיעבד, אבל זאת באמת היתה התמצית של הרצון שלנו לנורמליות...
 

fannyd

New member
לגבי האימוץ בארץ אין לי למעשה כל מידע

עדיף אולי שתפנה לגילה ותבקש להעמיד את הדברים על דיוקם. יש להניח שהיו שינויים מאז אומצת אתה. לגבי אימוץ חו"ל אוכל רק לומר שיש הבדלים בין מדינה למדינה ובין היקפי המידע שמקבלים המאמצים. אחד הדברים החשובים ביותר שהיה עלי לעשות הוא ללמד את הבנות לחיות עם חוסר ודאות. לא פשוט לתת לילד תשובה "אנחנו לא יודעים" אבל אפשרי.
 

יסמין@

New member
שאלתך בסוף מציגה

2 אפשרויות בלבד: "האם אימוץ סגור ורק בגיל 18 לפתוח תיק ולקבל אינפורמציה, או שמא תיק סגור סופית ודי בלי אפשרות פתיחה לתמיד?"
האפשרות הראשונה נכונה רק לגבי אימוץ בארץ ולא לגבי אימוץ בחו"ל. כאשר מאמצים בחו"ל אין "תיק" פיזי או מטאפורי שמצוי באיזה משרד ואפשר להגיע אליו רק לאחר שעובדת סוציאלית מסכימה וגם אז מקבלים רק פרטים מסוימים ובדרך כלל לא קוראים את התיק עצמו.

האפשרות השנייה - למה הכוונה? תיק סגור סופית? עד כמה שידוע לי, באימוץ בארץ אני יודעת שלפעמים יש קשיים לקבל את המידע המצוי בתיק האימוץ או חלקו והכל עובר דרך ההסכמה והתיווך של העובדת הסוציאלית. אבל לא יודעת אם יש מצב של תיק סגור סופית.

באימוץ חו"ל יש אפשרות שלישית שלא נכללת בשאלתך. ההורים מקבלים מידע, את ה"תיק". אין "תיק" שמצוי במשרדים כלשהם בחו"ל, אלא ההורים מקבלים אותו. לגבי המידע המצב מאוד מגוון: יש שמקבלים הרבה מידע מדויק (שמות של הביולוגים, כתובות, גיל, מצבם המשפחתי וכו'), יש שמקבלים מעט מידע מדויק, יש שמקבלים מידע מעורפל, ובעבר היו גם מקרים שקיבלו מידע שקרי. יש שמקבלים מידע על היולדת ועל המוליד, ולפעמים רק עליה. בקיצור, המידע מצוי בבית. ובנימה אישית, הבת שלי יודעת כל מה שכתוב במסמכים שקיבלתי מגיל מאוד צעיר. והתיקייה שבתוכה ריכזתי את כל המסמכים והמידע מצוי על מדף בחדר והיא יכולה לקרוא בו כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. אין שום מסמך או מידע שאני יודעת שמוסתר ממנה. וזה מגיל מאוווד צעיר. עד כמה שידוע לי, אין בשום מקום בעולם יותר מידע ממה שקיבלתי. אין שום "תיק" עלום שגנוז במשרד כלשהו. כל המידע שהיה ידוע לשלטונות - הגיע לידיי, ולכן לידיה של בתי.

ולגבי המידע עצמו. יש כאן בפורום הורים שסיפרו שיש להם תמונה של שני הביולוגים. יש הורים שנפגשו איתם במשפט (יש מדינות שדרשו או שדורשות את הגעתם למשפט). יש כאן הורים שסיפרו על מידע רב שקיבלו: שמות מלאים (פרטי ומשפחה), גיל, תאריכי לידה, מצב משפחתי, הסיבות למסירה לאימוץ, השכלה, מקום מגורים מפורט (שם הרחוב, מספר הרחוב, עיר) ועוד ועוד.

וכאמור, יש שקיבלו פחות מידע. ויש מקרים שהמידע התברר כלא אמין או כממש שקרי. ויש שאין שום מידע. למשל, סיפור ששמעתי: מצאו תינוק ברכבת. אין שום דרך לדעת מי עזבה אותו שם ובאיזה תחנה היא ירדה, ומאיפה הוא הגיע. פשוט אפס מידע. וזה מידע שקרוב לוודאי (כתבתי זאת ליתר ביטחון. למעשה זה: אף פעם) לא יתקבל.

ככל שהמסירה לאימוץ הייתה יותר מסודרת - יש יותר פרטים אמיתיים ומהימנים. למשל, אם היא ילדה בבית החולים, והודיעה מראש שהיא מתכוונת למסור את התינוק לאימוץ, וכשנרשמה לבית החולים מסרה את כל הפרטים, ונתנה לקרוא את תעודת הזהות שלה, ואם אחר כך הלכה לנוטריון וחתמה שם על ויתור על הזכויות ההוריות - יש המווון מידע שהמדינה עצמה טרחה לוודא את אמיתותו. ואם זו מדינה שבה הביולוגים או רק היולדת מגיעים לבית המשפט, ושם כותבים את כל הפרטים שלהם - אז גם במקרים הללו יש המון פרטים אמיתיים.

וככל שהמסירה לאימוץ פחות מסודרת - יש פחות פרטים ופחות פרטים אמינים. עד המקרים הקיצוניים שממש אין שום בדל של מידע ולעולם לא יהיה ניתן לדעת שום בדל של מידע.
 

גילעד 63

New member
תסריטים אחרים

אני מצרף לך כאן טקסט שכתבתי בעמוד הפייסבוק שלי שמתאר ברמה העקרונית את מצבה של אם ביולוגית לפני מסירת תינוקה לאימוץ. ברור שזה לא אוניברסלי ולא כל התסריטים כאלה, אבל חלק לא קטן מהם הוא כן כזה ואז אפילו אני כמאומץ לא יכול לשפוט את האם הביולוגית על מה שעשתה, גם לא את שלי עצמי.
"בארץ אחרת לפני המון זמן לפי סיפור מאד ידוע נולד תינוק בזמן ובנסיבות הכי לא נכונות מבחינתו. יוכבד ועמרם חבקו בן קטן במצרים "ותהר ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא". לא היה שום דבר לא בסדר עם התינוק הזה למעט הנסיבות שלתוכן נולד. הגזירה של פרעה היתה ברורה. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. מה עושים? חייו של התינוק התחילו בהסתרה של עצם קיומו. "ותצפינהו שלושה ירחים" אבל יש גבול לכמה אפשר להסתיר תינוק או את קיומו של אדם בכלל "ולא יכלה עוד הצפינו". ברור בשלב הזה שצריך לעשות משהו כי אי אפשר להשאיר אותו.
כמעט כל אם ביולוגית של מאומץ היתה במצב הזה או במצב דומה. כל אדם מבין שזה מצב איום ונורא כאשר ברור שאי אפשר לשמור אותו. כל אמא מבינה שזה מצב איום ונורא שאי אפשר למסור אותו. איך תמסור אם את בנה בלי לדעת מה יעלה בגורלו. הבחירה כאן היא בין מוות למוות. מוות של התינוק או מוות של חלק מנפשה של אם. ככה זה מתחיל. ככה מתחילים חייו של מאומץ."
 
זה מזכיר לי ניסוח של הודעה

שמישהי כתבה מדוע היא מעדיפה פונדקאות ולא אימוץ - כדי לחסוך לילד התמודדות. הייתה התקוממות נגד ניסוח זה, כי הבחירה בפונדקאות אינה חוסכת כלום מן הילד, פשוט מקבלים ילד אחר.

בסופו של דבר, ההשפעה לטובה או לרעה על הילד יכולה להיות רק אם נבחר לאמץ ילד באימוץ פתוח, לי, באופן אישי, לא מתאים אימוץ פתוח, ולכן לא הייתי בוחרת לאמץ באימוץ פתוח אם הייתה אפשרות שכזו מולי. לפיכך, איני יכולה לדעת את השפעת אימוץ פתוח על הילד שלא אימצתי.
 

English

New member
הרבה דברים השתנו בתפישתנו - אבל זה לא

תמיד הרגשנו שאנו לא רוצים אימוץ פתוח. כשאימצנו את הבת התאמצנו והישגנו תמונה של הביולוגיים ואספנו עוד פירורי מידע לגביהם; גם ידוע לנו שהודיעו להם ששני הילדים גדלים אצל אותה משפחה ודווח לנו שהם שמחו.
אבל כל זה נעשה מתוך הביטחון שהם נשארים בינתיים שם ואנחנו כאן. אני תמיד מתפעלת מלוטוסאור שבעצם מגדלת את הבן באימוץ פתוח ומצליחה לנווט, אבל לא רואה את עצמי מצליחה. גם ככה עם כל המבחנים שהבלונדה מעבירה אותנו לא קל. היא שוב ושוב בוחנת אם אנחנו מספיק אוהבים אותה, כמה אנחנו מוכנים לחזר אחריה כל יום מחדש. קשה לי לראות את הביולוגים משתלבים בתוך כל זה.

ועם כל זה, כשהיא תהיה בת 18 נעזור ככל יכולתנו (אם הם ירצו) לאתר את המשפחה הביולוגית. נשארו לנו קצת קשרים בארצם עם דוברי השפה שיוכלו להקל עלינו את החיפוש. אבל איכשהו חשוב לי שהחיפוש יבוא מהצד שלנו. ידוע לנו שרק מגיל 18 חוקי שם לפגוש את ההורים ולכן ממתינים לגיל הזה. הוא ממילא לא לחוץ כרגע לחפש אותם ויש לי הרגשה שהלחץ יבוא ממנה. היא זו שעשתה יותר עניין מהתמונה, שבכלל יותר מתעסקת באימוץ. בימים אלו למשל היא כותבת סיפור על האימוץ ואיך הוא מתקבל על ידי הסביבה.

אז לא, לי אין את היכולות להכניס גם את הביולוגים למארג העדין שלנו. אני מרגישה שזה יוריד מאיכות התפקוד ההורי שלי. אני יכולה להבין את כאבם של הביולוגים, את מצוקתם אבל עניי עירי קודמים.
 

Otisco 12

New member
אימוץ פתוח

מצורף משהו שכתבתי לפני מספר שנים על אימוץ פתוח. מאז זרמו המון מים בירדן... הלוואי וחלק מהקשרים שהיו לנו אז עם קצוות של "הביולוגיה" היו נשמרים. לאורך השנים הם נפרמו (לא מיוזמתנו) וככול שעבר הזמן היה לי קשה לכתוב מכתבים לאמהות הביולוגיות לא מכיוון שפחדתי שהן תגענה לחפש את ילדותיהן=בנותי, אלא דווקא מכיוון שלא ידעתי האם הן בכלל מקבלות וקוראות את המכתבים שאנו שולחים...

ובהקשר הזה, לפני כמה ימים בארוחת ערב הקטנה (7) אומרת שהיא רוצה לנסוע לארה"ב. אנחנו שואלים למה דוקא לשם, והיא מסרבת להגיד ומתכנסת לתוך עצמה. לפני שהספקנו לנסות לחשוב האם ואיך לעזור לה לתמלל את הרצון ומשמעותו הגדולה שלו, הגדולה (8) קופצת ואומרת, בשביל לפגוש את XXX (שם הביולוגית שלה). משם קלחה השיחה באופן מפתיע. הגדולה אמרה שהיא רוצה לפגוש אותה כדי להכיר אותה (תוך הסבר מפורט מה היא רוצה לדעת)... הקטנה אמרה שהיא רוצה לדעת איך היא היתה כאשר היתה קטנה (אולי כמוה?). השיחה היתה מרתקת, אחר כך החמודות הורידו כלים וחזרו למשחקיהן (וסירובן היומי למקלחת...).

כבר פגשתי ילדים שאומצו ובגרו וטענו שלא מעניינת אותם משפחתם הביולוגית, אבל אני חושבת שהרוב מאד רוצים לדעת, חלקם גם לפגוש, וחלקם אפילו ממש להכיר ואולי לאהוב.

בסדנה שהשתתנו בה של השרות (שמזמינים את העולים לכיתה א') אמר מאומץ בוגר שלא מעניינת אותו המשפחה הביולוגית שלו, אבל שהורים מאמצים צריכים להבין בזמן האימוץ שזה חלק "מהחבילה",ההורים הביולוגים הם חלק בלתי נפרד מילדם.

אוטיסקו
 

fatfat

New member
מאוד מסכימה אתך

מאתמול מתארחת אצלינו חברת ילדות של אמי שבמשך שנים חיתה במסגרת שליחות במדינת המוצא של בנותי. בשלב מסוים אמרתי לגדולה פרט זה.
היא כל כך התרגשה. ניגשה לאשה ואמרה שההורים שלה משם (השתמשה במינוח הורים למרות שכפי שכבר סיפרתי פה מספר פעמים היא מתנגדת
לקבל את המינוח אמא אמיתית לביולוגית כשהקטנה מנסה לכנותה כך ואז החלה לשאול את האורחת המון שאלות על המדינה כשכל פעם התייחסה
גם לעצמה:
האנשים שם כולם גבוהים? כי גיל העצמות שלי מתאים לגיל 10 אפילו שאני בת שבע ושלושת רבעי.
האנשים שם כולם רקדנים? כי אני רקדנית. אפילו היום במופע של צ'וקולולו עליתי לבמה והרקדתי את כל הקהל ואותו ואת הרקדניות שלו.
כולם שם אוהבים חריף? כי אני מאוד אוהבת חריף. יש לי חבר שאצלו בבית תמיד יש סחוג ואני מתה ללכת אליו.
ועוד שאלות כאלו. החברה ענתה בסבלנות ואז שאלה את בתי אם היא יודעת מאיזו עיר... מחוז המולידים שלה. הגדולה אמרה שלא.
הקטנה שכל הזמן ישבה בסמיכות והאזינה אמרה: "חבל שלא שאלנו אותה את זה פעם פעם כשעוד היא היתה אמא שלנו".

וזה אצל בנות שמהרבה בחינות אין להן הרבה חורים שחורים ובכל זאת גם המעט העלום משמעותי עבורן.
 

עלמה88

New member
באופן תיאורטי

אני בעד אימוץ פתוח.נדמה לי שזה עשוי להיות טוב יותר לילדים
תיאורטי, כי הילדים כבר גדולים וסערת נפש מדומה לא תהיה לעולם כמו המציאות

אני חושבת שבעולם שלנו היום, עם התקשורת הפתוחה (פייסבוק, אינטרנט) בהדרגה הסודיות הופכת לא רלוונטית

חוקירם פרטיים מצליחים למצוא בחו"ל ביולוגים, עם מעט מאוד מידע. לא ניראה לי שזה בלתי אפשרי פה...
 

יסמין@

New member
רציתי להוסיף זווית שעדיין לא הועלתה בשרשור זה

(מה שאני כותבת מתייחס לאימוץ בארץ ולא לאימוץ בחו"ל, משום שעדיין לא שמעתי על אימוץ פתוח מחו"ל)

ההורים המאמצים אינם צד בשאלה אם אימוץ של ילד/ה מסוים/מת יהיה סגור או פתוח.
הם יכולים רק לומר מראש שהם מעוניינים באימוץ סגור או פתוח ובהתאם לכך יהיו ההצעות שיקבלו.

בשאלה של אימוץ פתוח או סגור קשורים המולידים וקשורות הרשויות. בית משפט יכול להחליט על סמך שיקולים שונים שאימוץ של ילד/ה מסוים/מת יהיה פתוח, וככזה הוא יוצג בפני המבקשים לאמץ והמוכנים לאמץ באימוץ פתוח.

כלומר, השאלה ששאלת גילעד אינה תיאורטית עבור הורים מאמצים, אך חשוב להדגיש שהם במצב של להסכים לאמץ או לא להסכים לאמץ באימוץ פתוח, אך הם לא צד בעצם הקביעה של סוג האימוץ של ילד/ה מסוים/מת.

משום שאימצתי מחו"ל השאלה הזו בכלל לא עלתה ולא הייתה אופציה כזו. אם הייתי מאמצת בארץ - לא הייתי מוכנה לאופציה כזו.
 
למעלה