אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אני בטוח
- פותח הנושא גילעד 63
- פורסם בתאריך
tuttifrutti
New member
לא יודעת אם דובר על זה פה הרבה
לא זכור לי שזה נושא שעלה פה.
אני בעד.גם מבחינת האשה שילדה את ילדה וגם מבחינת הילד.
אולי הכי פחות מבחינת ההורה המגדל, כי זה בטח מאוד מסבך את העניינים.
אבל אני חושבת המון על הנשים הללו שנאלצו לעזוב את ילדם מכל סיבה שתהיה, ונראה לי הדבר בלתי אנושי שהן לא יודעות מה קורא לילד שלם בהמשך החיים.
אולי יכנסו לפה נשים שמסרו ילדים לאימוץ וישתפו ברגשותיהן, אבל זה גם לא נפוץ.
אבל אנחנו מכירים טוב מאוד את הסיפורים קורעי הלב של אמהות שנאלצו למסור את ילדם.
אני חושבת שאף אחת לא עושה את זה מבחירה. ז"א זאת בחירה שבין בחירות לא טובות כולן עבורה.
אז אני חושבת שלא אנושי שאישה תעזוב את ילדה ולא תדע אף פעם מה שלומו, איך הוא גדל, אם טוב לו או לא.
אני בטוחה שכל הנשים שללו קרועות מבפנים!
ולגבי הילד, אנחנו יודעים כמה מחשבות יכולות להעיק על הילד שאימו עזבה אותו.
אנחנו יודעים איזה משבר זהות קשה ילד מאומץ יכול לעבור, ואיזה חור זה משאיר בנשמה אצל חלקם.
אני חושבת שגם לא אנושי שהילדים היום לא יכולים לראות ולפגוש את הוריהם הביולוגיים עד גיל בגרות.
השנים שעוברות ללא ידיעה מי ההורה שנטש/עזב, איך היא/הוא נראה, ולמה זה קרה, כל אלו שאלות שאילו היינו מספקים את חלק מהתשובות בטיפטוף
הילד הייה יוצא נזכר מכך. כך אני מאמינה.
בטח לא כולם מסכימים איתי.
אני חושבת שיותר נח לראות את הילד כ"רק שלנו" כאילו ילדנו אותו בעצמינו, ולהתייחס אליו כך.
אבל אני לא חושבת שזה הכי טוב עבור רוב הילדים.
אני לא אוהבת את ההפרדה המוחלטת בין הילד להורה הביולוגי.
אני מאמינה שלכל אחד מגיע לדעת מה עלה בגורלו של האחר.
וכפי שבאמנה רוב המשפחות מסתגלות למצב החד, גם אם מורכב, אני חושבת שבאימוץ פתוח הייה אפשרי להסתגל למצב המיוחד של המשפחה.
אני מאוד הייתי רוצה שבתי תוכל לפגוש יום אחד את האשה שילדה אותה.
אני לא בטוחה שזה יתאפשר.
וחבל. כי קשה יותר להתמודד עם הלא נודע מאשר עם משהו קונקרטי שאפשר לפגוש ולראות וגם לגעת בו.
הלוואי שהייה אימוץ פתוח כשאימצתי. לא יודעת איך זה הייה ,אם בכלל מתאפשר באימוץ בן לאומי, אולי זה לא הייה אפשרי.
אבל אולי אז הייתה ניתנת לי אפשרות לאמץ ילד ישראלי.
לא זכור לי שזה נושא שעלה פה.
אני בעד.גם מבחינת האשה שילדה את ילדה וגם מבחינת הילד.
אולי הכי פחות מבחינת ההורה המגדל, כי זה בטח מאוד מסבך את העניינים.
אבל אני חושבת המון על הנשים הללו שנאלצו לעזוב את ילדם מכל סיבה שתהיה, ונראה לי הדבר בלתי אנושי שהן לא יודעות מה קורא לילד שלם בהמשך החיים.
אולי יכנסו לפה נשים שמסרו ילדים לאימוץ וישתפו ברגשותיהן, אבל זה גם לא נפוץ.
אבל אנחנו מכירים טוב מאוד את הסיפורים קורעי הלב של אמהות שנאלצו למסור את ילדם.
אני חושבת שאף אחת לא עושה את זה מבחירה. ז"א זאת בחירה שבין בחירות לא טובות כולן עבורה.
אז אני חושבת שלא אנושי שאישה תעזוב את ילדה ולא תדע אף פעם מה שלומו, איך הוא גדל, אם טוב לו או לא.
אני בטוחה שכל הנשים שללו קרועות מבפנים!
ולגבי הילד, אנחנו יודעים כמה מחשבות יכולות להעיק על הילד שאימו עזבה אותו.
אנחנו יודעים איזה משבר זהות קשה ילד מאומץ יכול לעבור, ואיזה חור זה משאיר בנשמה אצל חלקם.
אני חושבת שגם לא אנושי שהילדים היום לא יכולים לראות ולפגוש את הוריהם הביולוגיים עד גיל בגרות.
השנים שעוברות ללא ידיעה מי ההורה שנטש/עזב, איך היא/הוא נראה, ולמה זה קרה, כל אלו שאלות שאילו היינו מספקים את חלק מהתשובות בטיפטוף
הילד הייה יוצא נזכר מכך. כך אני מאמינה.
בטח לא כולם מסכימים איתי.
אני חושבת שיותר נח לראות את הילד כ"רק שלנו" כאילו ילדנו אותו בעצמינו, ולהתייחס אליו כך.
אבל אני לא חושבת שזה הכי טוב עבור רוב הילדים.
אני לא אוהבת את ההפרדה המוחלטת בין הילד להורה הביולוגי.
אני מאמינה שלכל אחד מגיע לדעת מה עלה בגורלו של האחר.
וכפי שבאמנה רוב המשפחות מסתגלות למצב החד, גם אם מורכב, אני חושבת שבאימוץ פתוח הייה אפשרי להסתגל למצב המיוחד של המשפחה.
אני מאוד הייתי רוצה שבתי תוכל לפגוש יום אחד את האשה שילדה אותה.
אני לא בטוחה שזה יתאפשר.
וחבל. כי קשה יותר להתמודד עם הלא נודע מאשר עם משהו קונקרטי שאפשר לפגוש ולראות וגם לגעת בו.
הלוואי שהייה אימוץ פתוח כשאימצתי. לא יודעת איך זה הייה ,אם בכלל מתאפשר באימוץ בן לאומי, אולי זה לא הייה אפשרי.
אבל אולי אז הייתה ניתנת לי אפשרות לאמץ ילד ישראלי.
אכן דובר על זה בעבר, אם כי לא לעיתים קרובות.
אישית, לא הייתי מאמצת אילו התנאי היה שהאימוץ יהיה פתוח. להכניס אנשים זרים, כנראה לא חפים מבעיות אישיות מסוג כזה או אחר, שלא לדבר על קשיים מסוגים אחרים, שגם ביצעו מעשה שאישית אין לי יכולת להבין ולהכיל אותו, לחיים שלי ושל משפחתי זה לחלוטין לא בא בחשבון. זה כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה. יש לי דרך ברורה מאוד איך אני רוצה לגדל ולחנך את ילדיי ואני לא מוכנה שתהיה התערבות או השפעה שעלולה להתגלות כבעייתית או כסותרת את העקרונות שאני מאמינה בהם ושחשוב לי להנחיל. מה גם שכאשר אישה עוזבת את התינוק שלה מיד לאחר הלידה בבית חולים ולאחר מכן אפילו לא טורחת לברר מה שלומו במשך השנה שהוא זרוק לבדו בבית חולים ולאחר מכן בבית ילדים, אני מניחה שלא ממש אפשר לתת בה אמון ולהסתמך על קשר רציף ויציב איתה, ואילו הילד זקוק ליציבות בחייו ולדמויות הוריות שהוא יכול לסמוך עליהן בעיניים סגורות. לא ייתכן שדמות הורית תיכנס ותיעלם מחייו מתי שנוח לה. בקיצור, לחלוטין לא מתאים ולא בא בחשבון.
אישית, לא הייתי מאמצת אילו התנאי היה שהאימוץ יהיה פתוח. להכניס אנשים זרים, כנראה לא חפים מבעיות אישיות מסוג כזה או אחר, שלא לדבר על קשיים מסוגים אחרים, שגם ביצעו מעשה שאישית אין לי יכולת להבין ולהכיל אותו, לחיים שלי ושל משפחתי זה לחלוטין לא בא בחשבון. זה כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה. יש לי דרך ברורה מאוד איך אני רוצה לגדל ולחנך את ילדיי ואני לא מוכנה שתהיה התערבות או השפעה שעלולה להתגלות כבעייתית או כסותרת את העקרונות שאני מאמינה בהם ושחשוב לי להנחיל. מה גם שכאשר אישה עוזבת את התינוק שלה מיד לאחר הלידה בבית חולים ולאחר מכן אפילו לא טורחת לברר מה שלומו במשך השנה שהוא זרוק לבדו בבית חולים ולאחר מכן בבית ילדים, אני מניחה שלא ממש אפשר לתת בה אמון ולהסתמך על קשר רציף ויציב איתה, ואילו הילד זקוק ליציבות בחייו ולדמויות הוריות שהוא יכול לסמוך עליהן בעיניים סגורות. לא ייתכן שדמות הורית תיכנס ותיעלם מחייו מתי שנוח לה. בקיצור, לחלוטין לא מתאים ולא בא בחשבון.
קאלה,תרצי או לא תרצי...
את דווקא כן מכניסה את אמה הביולוגית של ילדתך הביתה.
מפני שהיא built-in בנפשה של ילדתך.
ככל שילד גדל הוא יותר ויותר עסוק בכך שיש לו שני "סטים" של הורים. לעיתים מנהל דיאלוג מונולוגי פנימי לגבי הנטישה,ולא תמיד משתף אותנו.
במחקר אימוץ שקראתי מצויין שמאומצים חשים את אנשי המשפחה הביולוגית שלהם כאברי פאנטום-קיימים תמיד איתם ,אך לא ניראים..
[תופעת הפאנטום היא תופעה מעניינת במיוחד -שכאשר כורתים לאדם יד או רגל הוא ממשיך לחוש תחושות חיות כולל כאבים במקום של האבר למרות שהוא כבר איננו]
אני חושבת שצריך להיזהר מאד מלהביע עמדה שלילית על היולדת באוזני הילד שלנו,או אפילו לומר שהיא זרה. מפני שהילד צמח ממנה,ויש לו ממנה לא מעט.והוא היה רוצה לדעת שאנחנו מקבלים
בחום את כל החלקים שלו כולל מקור צמיחתו.
את דווקא כן מכניסה את אמה הביולוגית של ילדתך הביתה.
מפני שהיא built-in בנפשה של ילדתך.
ככל שילד גדל הוא יותר ויותר עסוק בכך שיש לו שני "סטים" של הורים. לעיתים מנהל דיאלוג מונולוגי פנימי לגבי הנטישה,ולא תמיד משתף אותנו.
במחקר אימוץ שקראתי מצויין שמאומצים חשים את אנשי המשפחה הביולוגית שלהם כאברי פאנטום-קיימים תמיד איתם ,אך לא ניראים..
[תופעת הפאנטום היא תופעה מעניינת במיוחד -שכאשר כורתים לאדם יד או רגל הוא ממשיך לחוש תחושות חיות כולל כאבים במקום של האבר למרות שהוא כבר איננו]
אני חושבת שצריך להיזהר מאד מלהביע עמדה שלילית על היולדת באוזני הילד שלנו,או אפילו לומר שהיא זרה. מפני שהילד צמח ממנה,ויש לו ממנה לא מעט.והוא היה רוצה לדעת שאנחנו מקבלים
בחום את כל החלקים שלו כולל מקור צמיחתו.
לגבי הקשר בין הדברים
אכן לא הגבתי באופן קונקרטי,ובכל זאת -ענייני.
מפני שמה שאת כותבת אני חושבת מבטא רחשי לב של לא מעט הורים,שבאופן טבעי ,ובסך הכל מובן,לא רוצים להתחלק בהורות המסויימת שלהם על הילד שלהם עם אף אחד אחר.
אבל מי שלא רוצים שתיכנס בדלת-נכנסת "דרך החלון" ,והולכת ותופסת נוכחות בנפשו של הילד.גם כן באופן טבעי,כחלק מעיבוד האימוץ וגיבוש הזהות -ילדים נוטיםמ בדרכים שונות "לבוא חשבון "עם מי שאחראי על נטישתם.
חשוב שנחבק ונכיל גם את החלק הזה אצל ילדינו,ולא נראה בו זר . גם אם ,כפי שציינת את לא אומרת לילדה שלך את אותו ביטוי על "אשה זרה" -לגבי עניינים מהותיים ילדינו יכולים באנטנות לא נראות שלהם לדעת בדיוק מהי עמדתנו.אותה אשה זרה ,גם אם לא תפגשי אותה לעולם,היא בעצם זרה-מוכרת.גם אם במרוצת הזמן לא ניתן בדיוק לשים את האצבע היכן בדיוק,וגם כאשר יש הרבה מאד השפעות מכריעות של הסביבה שבה ילד גדל והוריו המגדלים -עדיין יש משהו מאותה אשה בבת שלך.חשוב שהיא תראה בו משהו חיובי,על אף אקט הנטישה.
אני מדברת על עמדה של הכלה ובאמת לא באופן קונקרטי.
גם באימוץ סגור ההורים הטבעיים ,הביולוגים-נוכחים ,רק בדרך אחרת.
אכן לא הגבתי באופן קונקרטי,ובכל זאת -ענייני.
מפני שמה שאת כותבת אני חושבת מבטא רחשי לב של לא מעט הורים,שבאופן טבעי ,ובסך הכל מובן,לא רוצים להתחלק בהורות המסויימת שלהם על הילד שלהם עם אף אחד אחר.
אבל מי שלא רוצים שתיכנס בדלת-נכנסת "דרך החלון" ,והולכת ותופסת נוכחות בנפשו של הילד.גם כן באופן טבעי,כחלק מעיבוד האימוץ וגיבוש הזהות -ילדים נוטיםמ בדרכים שונות "לבוא חשבון "עם מי שאחראי על נטישתם.
חשוב שנחבק ונכיל גם את החלק הזה אצל ילדינו,ולא נראה בו זר . גם אם ,כפי שציינת את לא אומרת לילדה שלך את אותו ביטוי על "אשה זרה" -לגבי עניינים מהותיים ילדינו יכולים באנטנות לא נראות שלהם לדעת בדיוק מהי עמדתנו.אותה אשה זרה ,גם אם לא תפגשי אותה לעולם,היא בעצם זרה-מוכרת.גם אם במרוצת הזמן לא ניתן בדיוק לשים את האצבע היכן בדיוק,וגם כאשר יש הרבה מאד השפעות מכריעות של הסביבה שבה ילד גדל והוריו המגדלים -עדיין יש משהו מאותה אשה בבת שלך.חשוב שהיא תראה בו משהו חיובי,על אף אקט הנטישה.
אני מדברת על עמדה של הכלה ובאמת לא באופן קונקרטי.
גם באימוץ סגור ההורים הטבעיים ,הביולוגים-נוכחים ,רק בדרך אחרת.
מצטערת, עדיין לא רואה מה הקשר.
נשאלנו על אימוץ פתוח, שבו להורים ביולוגיים יש דריסת רגל בגידול ילדינו. לא על המקום שההורים הביולוגיים תופסים בלבם ונשמתם. אלה דברים שונים לחלוטין ולא קשורים בעיניי. אני עניתי על שאלה של אימוץ פתוח, לא על המקום שתוספת הביולוגית בלבה של בתי.
למען האמת, ההודעות שלך נראות לי כמו ניסיון לחנך אותי, ועם כל הכבוד - לא ביקשתי זאת.
נשאלנו על אימוץ פתוח, שבו להורים ביולוגיים יש דריסת רגל בגידול ילדינו. לא על המקום שההורים הביולוגיים תופסים בלבם ונשמתם. אלה דברים שונים לחלוטין ולא קשורים בעיניי. אני עניתי על שאלה של אימוץ פתוח, לא על המקום שתוספת הביולוגית בלבה של בתי.
למען האמת, ההודעות שלך נראות לי כמו ניסיון לחנך אותי, ועם כל הכבוד - לא ביקשתי זאת.
שלא לדבר על כך
שלמען האמת הדברים שכתבת ידועים לכל גולש ותיק בפורום הזה כבר מזמן. פשוט אין להם כל קשר למושג של "אימוץ פתוח".
ובאשר לדעה שלי על האם הביולוגית של בתי, לאור כל מה שידוע לי עליה, כולל תנאי חייה והסיבה למסירה לאימוץ, הרי שהדעה שלי מאוד מגובשת ולא אוכל להעמיד פנים שהיא אחרת ממה שהיא. זה לחלוטין לא ריאלי ולא מעשי. זה כמו להגיד לאתאיסט שהוא חייב להאמין באלוהים או לדרוש ממישהי שבחור מסוים דוחה אותה להימשך אליו ולאהוב אותו. המציאות היא שאני יודעת כמה דברים ולא אוכל לשכוח אותם או להעמיד פנים ששכחתי אותם. זה המצב, והוא לא ישתנה בגלל משהו שיכתבו כאן בפורום על איך אנחנו אמורים להרגיש כלפי הביולוגים, כי אי אפשר להכתיב רגשות, וההתמודדות עם העניין הזה ביני לבין עצמי וביני לבין בתי היא העניין הפרטי המשפחתי שלנו בלבד.
שלמען האמת הדברים שכתבת ידועים לכל גולש ותיק בפורום הזה כבר מזמן. פשוט אין להם כל קשר למושג של "אימוץ פתוח".
ובאשר לדעה שלי על האם הביולוגית של בתי, לאור כל מה שידוע לי עליה, כולל תנאי חייה והסיבה למסירה לאימוץ, הרי שהדעה שלי מאוד מגובשת ולא אוכל להעמיד פנים שהיא אחרת ממה שהיא. זה לחלוטין לא ריאלי ולא מעשי. זה כמו להגיד לאתאיסט שהוא חייב להאמין באלוהים או לדרוש ממישהי שבחור מסוים דוחה אותה להימשך אליו ולאהוב אותו. המציאות היא שאני יודעת כמה דברים ולא אוכל לשכוח אותם או להעמיד פנים ששכחתי אותם. זה המצב, והוא לא ישתנה בגלל משהו שיכתבו כאן בפורום על איך אנחנו אמורים להרגיש כלפי הביולוגים, כי אי אפשר להכתיב רגשות, וההתמודדות עם העניין הזה ביני לבין עצמי וביני לבין בתי היא העניין הפרטי המשפחתי שלנו בלבד.
ואגב, בהחלט קורה שאני משתכנעת במשהו
ואף מודה בטעותי. למשל, בזמנו מלתי את שני בניי כי האמנתי שזה מה שחייבים לעשות. עם הזמן, לאחר שהתחלתי לקרוא חומר בעניין וגיליתי את הפורום שבזמנו נקרא "ברית מילה בעד ונגד" והיום נקרא "מוותרים על ברית מילה", השתכנעתי שעשיתי טעות איומה. הודעתי בפה מלא בכך שעשיתי טעות ואף דיברתי עם בניי והסברתי להם שטעיתי והתנצלתי, ואמרתי שאני מאוד מקווה שהם יפעלו אחרת ממני. אבל מה לעשות, כדי להשתכנע במשהו יש צורך בהרגשה פנימית שהגישה שהוצדקה בפניי באמת נכונה ומתאימה להשקפת עולמי, ובמקרה של ברית מילה אכן הייתה לי הרגשה כזאת ואילו במקרים רבים כאן בפורום אין לי הרגשה כזאת. זה הכל.
ואף מודה בטעותי. למשל, בזמנו מלתי את שני בניי כי האמנתי שזה מה שחייבים לעשות. עם הזמן, לאחר שהתחלתי לקרוא חומר בעניין וגיליתי את הפורום שבזמנו נקרא "ברית מילה בעד ונגד" והיום נקרא "מוותרים על ברית מילה", השתכנעתי שעשיתי טעות איומה. הודעתי בפה מלא בכך שעשיתי טעות ואף דיברתי עם בניי והסברתי להם שטעיתי והתנצלתי, ואמרתי שאני מאוד מקווה שהם יפעלו אחרת ממני. אבל מה לעשות, כדי להשתכנע במשהו יש צורך בהרגשה פנימית שהגישה שהוצדקה בפניי באמת נכונה ומתאימה להשקפת עולמי, ובמקרה של ברית מילה אכן הייתה לי הרגשה כזאת ואילו במקרים רבים כאן בפורום אין לי הרגשה כזאת. זה הכל.
קאלה באימוץ פתוח להורה אין דריסת רגל בגידול
הילד ,יש לו רמה מסוימת של קשר עם הילד וזה הבדל מהותי. במקרים של אימוץ כזה להורה הביולוגי אין זכויות הוריות על הילד. הוא לא מגדל אותו ואינו יכול להחליט על אופן גידולו כולל לא על היכן ילמד... יגור וכו'.
טיב הקשר תלוי בהסכם הראשוני שנחתם (שלעיתים מוכתב על ידי בית המשפט): זה יכול להיות שליחה הדדית של מכתב ותמונות פעם, פעמיים או שלוש בשנה... שיחה טלפונית פעם ב... וגם מפגשים פעם ב... במקום ניטראלי.
אימוץ עם קשר מונע מהילד לגדול עם חור שחור. הוא יודע מי מולידיו (או מולידתו), איך הם נראים, במה הוא דומה לה/ם ובמה שונה, מה השורשים ועוד. אבל כדי שהוא יוכל להתקיים זה מצריך פתיחות ונכונות לתקשורת בונה מצד
שני הצדדים: המאמצים להבין שההורה הביולוגי הוא דמות משמעותית וממשית בחיי הילד. ההורים הביולוגיים צריכים להכיר בכך שהמאמצים הם ההורים של הילד ושהזכויות והחובות ההוריות נמצאות בידיהם. כל צד צריך לכבד את הצד השני ולא להעביר לילד מסרים בעייתיים על הצד האחר ו/או לנסות לערער את סמכותו.
הילד ,יש לו רמה מסוימת של קשר עם הילד וזה הבדל מהותי. במקרים של אימוץ כזה להורה הביולוגי אין זכויות הוריות על הילד. הוא לא מגדל אותו ואינו יכול להחליט על אופן גידולו כולל לא על היכן ילמד... יגור וכו'.
טיב הקשר תלוי בהסכם הראשוני שנחתם (שלעיתים מוכתב על ידי בית המשפט): זה יכול להיות שליחה הדדית של מכתב ותמונות פעם, פעמיים או שלוש בשנה... שיחה טלפונית פעם ב... וגם מפגשים פעם ב... במקום ניטראלי.
אימוץ עם קשר מונע מהילד לגדול עם חור שחור. הוא יודע מי מולידיו (או מולידתו), איך הם נראים, במה הוא דומה לה/ם ובמה שונה, מה השורשים ועוד. אבל כדי שהוא יוכל להתקיים זה מצריך פתיחות ונכונות לתקשורת בונה מצד
שני הצדדים: המאמצים להבין שההורה הביולוגי הוא דמות משמעותית וממשית בחיי הילד. ההורים הביולוגיים צריכים להכיר בכך שהמאמצים הם ההורים של הילד ושהזכויות והחובות ההוריות נמצאות בידיהם. כל צד צריך לכבד את הצד השני ולא להעביר לילד מסרים בעייתיים על הצד האחר ו/או לנסות לערער את סמכותו.
ברגע שהורה ביולוגי יודע
איפה למצוא אותנו, אני לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז בכך שלא ינצל זאת לרעה. אין דרך למנוע זאת. כבר שמעתי סיפורים על הורים ביולוגיים שניגנו על המצפון של הילדים וביקשו כסף, עזרה וכו'. לי אישית לא מתאים בכלל להיכנס לסיפור הזה. אני לא טוענת שזה רע באופן אבסולוטי ולא מתאים לאף אחד. אבל אני לא בנויה לזה ואישית וגם לא מאמינה שזה בהכרח לטובת הילד, כי כאמור אישיות ההורה הביולוגי היא נעלם גדול מדי מכדי שאהיה מוכנה לקחת את הסיכון.
איפה למצוא אותנו, אני לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז בכך שלא ינצל זאת לרעה. אין דרך למנוע זאת. כבר שמעתי סיפורים על הורים ביולוגיים שניגנו על המצפון של הילדים וביקשו כסף, עזרה וכו'. לי אישית לא מתאים בכלל להיכנס לסיפור הזה. אני לא טוענת שזה רע באופן אבסולוטי ולא מתאים לאף אחד. אבל אני לא בנויה לזה ואישית וגם לא מאמינה שזה בהכרח לטובת הילד, כי כאמור אישיות ההורה הביולוגי היא נעלם גדול מדי מכדי שאהיה מוכנה לקחת את הסיכון.
המשפט האחרון שכתבת הוא מאד מאד נכון
אבל גם יישומו לעיתים לא אפשרי. הוא לא אפשרי כשנוצרת מערכת רגשות שעולים על גדותיהם אצל הדמויות המבוגרות לגבי המצב ולגבי הילד שכולם מרגישים קשורים אליו ורוצים בטובתו.
אני מכירה את זה עוד יותר מיישומי הסכמי גירושים,שבהם כמובן שני ההורים נשארים בתמונה. גם כשיש פיקוח של מרכז קשר מטעם הרווחה-הרגשות הגואים משני הצדדים יכולים ליצור המון בילבול ופיצול בילד גם כשהכל נהיר במסמכים הרשמיים.
אבל גם יישומו לעיתים לא אפשרי. הוא לא אפשרי כשנוצרת מערכת רגשות שעולים על גדותיהם אצל הדמויות המבוגרות לגבי המצב ולגבי הילד שכולם מרגישים קשורים אליו ורוצים בטובתו.
אני מכירה את זה עוד יותר מיישומי הסכמי גירושים,שבהם כמובן שני ההורים נשארים בתמונה. גם כשיש פיקוח של מרכז קשר מטעם הרווחה-הרגשות הגואים משני הצדדים יכולים ליצור המון בילבול ופיצול בילד גם כשהכל נהיר במסמכים הרשמיים.
לא כל האמהות הביולוגיות
עזבו את התינוקות שלהן מייד לאחר הלידה ולא טרחו לבדוק. את מדברת כאן על תסריט מאד ספציפי, או שאת מתייחסת לעצם המסירה של תינוק שנולד כמעשה שאת לא יכולה להבין או להכיל אותו, ומבחינתך האמהות הביולוגיות ככלל הן לא חפות מבעיות אישיות וכו' וכו'??
העמדה שלך כהורה מבחינת הגישה החינוכית וכו' וכו' ברורה.
שאלה אחרת היא מה את חושבת הוא לטובת הילד?
האם אימוץ סגור ורק בגיל 18 לפתוח תיק ולקבל אינפורמציה, או שמא תיק סגור סופית ודי בלי אפשרות פתיחה לתמיד?
עזבו את התינוקות שלהן מייד לאחר הלידה ולא טרחו לבדוק. את מדברת כאן על תסריט מאד ספציפי, או שאת מתייחסת לעצם המסירה של תינוק שנולד כמעשה שאת לא יכולה להבין או להכיל אותו, ומבחינתך האמהות הביולוגיות ככלל הן לא חפות מבעיות אישיות וכו' וכו'??
העמדה שלך כהורה מבחינת הגישה החינוכית וכו' וכו' ברורה.
שאלה אחרת היא מה את חושבת הוא לטובת הילד?
האם אימוץ סגור ורק בגיל 18 לפתוח תיק ולקבל אינפורמציה, או שמא תיק סגור סופית ודי בלי אפשרות פתיחה לתמיד?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.