Sun of Nations
Well-known member
אני בגיהינום של רצפי ערות ועבודה של 24-36 שעות. זה גיהינום, אבל זה גיהינום טוב. זה גיהינום, אבל זה גיהינום מתוק.
למה אני בגיהינום, אבל זה גיהינום טוב ומתוק?
אני בגיהינום כי אני נקרע.
אבל למה אני נקרע?
אני נקרע מרוב עבודה.
אבל על מה ולמה אני עובד ככה הרבה וככה קשה?
אני עובד ככה הרבה וככה קשה על לקדם את עצמי.
וזה למה זה גיהינום מתוק.
כי אני יודע שאני בגיהינום עכשיו, אבל זה גיהינום שבסוף אני אראה ואקבל את השכר עליו.
אני בגיהינום, אבל סופו של הגיהינום הזה ידוע מראש.
סופו של הגיהינום הזה הוא שאני בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה, ואז גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים, בגלל כתיבתי את העבודות הגאוניות, המבריקות והחשובות ביותר בהיסטוריה של מדע זה.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני מפורסם, בראש ובראשונה בגלל הגאונות שלי, אבל גם בגלל העבודה הקשה שלי, בשביל להביא את הגאונות הזאת לידי ביטוי בעולם קר, אכזר, לא מתחשב, חסר הבנה וחסר הגיון בסיסי.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני מצליח, וכולם באים אליי בשביל לשהות בצל של גאונותי, ובשביל שאשיא להם עצות שיצילו אותם מהחיים העלובים, הבינוניים והבנאליים שלהם.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני עשיר מהגאונות שלי הרבה מלפני מה שאני אהיה עשיר מהירושה שעוד תגיע, וסוף-סוף יש לי את המיליארדים שאני צריך בשביל כל התוכניות הגאוניות שלי.
זה גיהינום טוב.
זה גיהינום של עבודה.
זה גיהינום של עשייה.
זה גיהינום מתוק.
הגיהינום הזה מזכיר לי את תהליך הכתיבה.
גם כתיבה זה גיהינום.
כל אדם כותב יודע שכתיבה זה גיהינום.
וכתיבה, כמו מה שאני עובר עכשיו, זה גיהינום מתוק.
למה אני בגיהינום, אבל זה גיהינום טוב ומתוק?
אני בגיהינום כי אני נקרע.
אבל למה אני נקרע?
אני נקרע מרוב עבודה.
אבל על מה ולמה אני עובד ככה הרבה וככה קשה?
אני עובד ככה הרבה וככה קשה על לקדם את עצמי.
וזה למה זה גיהינום מתוק.
כי אני יודע שאני בגיהינום עכשיו, אבל זה גיהינום שבסוף אני אראה ואקבל את השכר עליו.
אני בגיהינום, אבל סופו של הגיהינום הזה ידוע מראש.
סופו של הגיהינום הזה הוא שאני בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה, ואז גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים, בגלל כתיבתי את העבודות הגאוניות, המבריקות והחשובות ביותר בהיסטוריה של מדע זה.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני מפורסם, בראש ובראשונה בגלל הגאונות שלי, אבל גם בגלל העבודה הקשה שלי, בשביל להביא את הגאונות הזאת לידי ביטוי בעולם קר, אכזר, לא מתחשב, חסר הבנה וחסר הגיון בסיסי.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני מצליח, וכולם באים אליי בשביל לשהות בצל של גאונותי, ובשביל שאשיא להם עצות שיצילו אותם מהחיים העלובים, הבינוניים והבנאליים שלהם.
סופו של הגיהינום הזה זה שאני עשיר מהגאונות שלי הרבה מלפני מה שאני אהיה עשיר מהירושה שעוד תגיע, וסוף-סוף יש לי את המיליארדים שאני צריך בשביל כל התוכניות הגאוניות שלי.
זה גיהינום טוב.
זה גיהינום של עבודה.
זה גיהינום של עשייה.
זה גיהינום מתוק.
הגיהינום הזה מזכיר לי את תהליך הכתיבה.
גם כתיבה זה גיהינום.
כל אדם כותב יודע שכתיבה זה גיהינום.
וכתיבה, כמו מה שאני עובר עכשיו, זה גיהינום מתוק.
