אני אם עובדת (אובדת?.....)

[MIF2002]

אני אם עובדת (אובדת?.....)

כן כן.... כבר חודש ימים אני "אם עובדת" בישראל - יותר נכון אם קורסת, וממש לא ברור לי איך הייתי שורדת אם לא היה עכשיו פסח. עוד לפני שחזרתי לעבודה לא הספקתי לקרוא ולכתוב בפורום כל יום, אבל עכשיו בכלל - היום אני עושה COMEBACK אחרי חודש תמים שלא היתה לי דקה להתחבר !!!! חודש שלא הגעתי לאינטרנט - ואל נא תטעו - יש לי מחשב עם גישה לרשת בעבודה ומחשב בבית כמובן אבל אני פשוט לא מספיקה. הימים שלי כל כך דחוסים שזה נורא. מיום עבודה של 12 שעות אני אמורה להסתדר כעת, עם אותה תכולת עבודה, ב-7 שעות, וכל זה כדי שאוכל לבלות עם גיא המתוק שלי כמה שיותר אחרי העבודה. היום שלי נראה בערך כך: אני קמה מוקדם מוקדם בבוקר (05:30) בחושך, יוצאת מהבית הרבה לפני שגיא מתעורר אלא אם כן הוא בוכה ואז אני מתעכבת להנקה, טסה לעבודה (45 דקות נסיעה כל כיוון), מנסה לדחוס כמה שיותר ליום הקצר העומד לרשותי שזה היסטרי ואני כל היום רצה בין דיונים למחשב לטלפונים ולא אוכלת ארוחת צהריים בעבודה כדי לא לבזבז זמן, טסה הביתה, מנסה להספיק להיות עם גיא כמה שיותר - לשיר איתו, לטייל איתו, לקרוא לו ספרים - מנסה לעשות את כל מה שעשינו יחד בחופשת הלידה כשעמד לרשותנו יום שלם ביחד, דחוס באחר צהריים קצרצר... והופ... ערב, הוא עייף, אמבטיה ולישון, אני אוכלת ארוחת ערב בחטף וצונחת למיטה.... כן בכוונה זה היה משפט אחד ארוך כי בסוף כל יום כזה אני פשוט לא זוכרת איך קוראים לי יותר....

כל כך קשה לי.... אשמח לשמוע איך אתן מתמודדות עם היותכן אמהות עובדות.....

 

[העין ה 3]

כמה מוכר...

למזלי, אותי פיטרו מהעבודה מיד בתום חופשת הלידה. ניצלתי את העובדה המשמחת הזו ונשארתי בבית עד שעידן היה בן שנה. במקרה במקום עבודה ישן שלי, הבחורה שהחליפה אותי יצאה לחופשת לידה והם נזכרו שאני לא עובדת וכך מצאתי את עצמי שוב במשרה מלאה ובמרחק של 30 ק"מ מהבית (שעה נסיעה בבוקר וחצי שעה אחה"צ. הייתי יוצאת מהבית ב-7:30 וחוזרת ב-16:00 ופעם פעמיים בשבוע נשארת עד מאוחר כדי להשלים את השעות ואת החומר. עד ש... קיבלתי החלטה נועזת. החלפתי מקום עבודה. עכשיו אני מתחילה לעבוד ליד הבית, במשרה פחות תובענית, 5 שעות ביום, הרבה פחות ממה שאני מסוגלת מבחינה מקצועית, אבל מעל ומעבר בשביל אמא לתינוק. השכר כמובן נמוך בהרבה, אבל אם נוסיף לזה את הדלק וזמן הנסיעה זה לא הבדל גדול. במקום החדש אני יוצאת מהבית ב-8:45 אחרי שהבית מסודר(!!!) וחוזרת ב- 14:10 לאכול צהרים עם הבן הגדול. ב-16:00 אני לוקחת את עידן מהמטפלת ופנויה פיסית ורגשית לתת לו 100% תשומת לב. תאמינו לי - שווה את ההפרש במשכורת!!! ורדה

 

[Navva]

מתי הספקת להחליף עבודה?

אני מבינה שאת עוזבת את העבודה, שבה הבוס "אילץ" אותך לבחור בכינוי העין ה 3. ספרי.

 

[MIF2002]

הי ורדה

איזה סיפור אופטימי.... ממש עשית לי חשק לקום לחפש עבודה בחצי משרה..... ת'אמת שיש לי הרהורים אם לשנות את היקף המשרה שלי באופן פורמלי ל-80% משרה או משהו כזה, אבל אני חוששת מתגובת המעסיק שלי, ובימינו ממש ממש קשה למצוא עבודה. בינתיים כיף לשמוע סיפורים נועזים כמו שלך !!! כן ירבו !

 

[מרב של ערן]

תסלחי לי, אבל לא זכור לי שראיתי

אותך לובשת את המכנסיים הכחולים המצחיקים האלה של איך קראו לה [סמיילי מגרד בפדחת], אה, וונדר-וומן

תרשי לי לגלות לך שאי אפשר לדחוס ליום אחד גם את כל מה שעשיתם יחד בחופשת הלידה וגם יום עבודה עמוס לעייפה. אין מה לעשות, וכשחוזרים לעבודה צריך לעשות ויתורים. זה כואב. אני יודעת. היום שלי נראה בערך כך: אני קמה ב-6:15, מתלבשת במהירות שיא, לפעמים חוטפת משהו לאכול - זה במידה ויהב לא קם לאכול. אם כן, הוא אוכל ואני לא. ב-7:30 אנחנו כבר אצל הורי, פורקים את הסחורה היקרה מפז, נשיה ביי-ביי ויאללה למאבק בכביש, עד לעבודה (שעה פלוס לכל כיוון). לאחרונה, מאז השינוי המבני שנעשה בחברה שלנו, וכמובן מאז שלא כולם שמו

שחזרתי מחופשת לידה, יש לי אפשרות לעבוד ללא היסטריה. אם פעם הייתי עושה שני דברים בו זמנית, עכשיו יש לי את הפריבילגיה לעשות אותם אחד אחרי השני. אני יוצאת מהעבודה לפעמים ב-4 לפעמים ב-5 (בעקרון, יום העבודה שלנו הוא עד 6 ונותנים לי שעת אמהות עד גיל שנה. יפה מצידם, נכון

) מה שאומר שאני מגיעה לאסוף את יהב ב-5 או ב-6, ונותר לנו מעט מאוד זמן יחד כי הוא הולך לישון ב-7. אין כאן מספיק מקום בשביל לכתוב את ייסורי המצפון שהיו לי. איזה מין אמא אני שזה כל הזמן שיש לה להקדיש לילד שלה? בשביל זה הבאתי אותו לעולם? אבל אז ערן או אני (מי שבא קודם) נותן לי

על הראש ומזכיר לי, שבלי העבודה שלי, לילד לא יהיה מקום לישון ולא יהיה לו מה לאכול. נכון, זה קשה וזה ויתור כואב מאוד. אני מפצה אותו ואת עצמי בסופי שבוע, ובחגים כמו עכשיו, שניצלתי את ההזדמנות ולקחתי שבועיים חופש. בשבועיים האלה הוא לא זז ממני מטר. בניגוד לפרסומת אי אפשר גם וגם. מינון כלשהו צריך לרדת. או מינון העבודה, אם זה אפשרי, או מינון הניסיון לדחוס יום שלם באחר-צהריים. אני לא יודעת מה בדיוק הפעילויות שאתם עושים יחד, אבל תנסי לראות איך אפשר להעניק לגיא זמן איכות (אוי, איך פעם שנאתי את המושג הזה...) מבלי שתצאי מתוסכלת. אני חושבת שבעניין ייסורי המצפון האלה של אמא עובדת, כנראה שצרת רבים היא דווקא כן נחמה.

 

[MIF2002]

תודה על התמיכה ../images/Emo140.gif

אכן יש בזה נחמה ותמיכה לשמוע שזו נחמת רבים!!! אני מניחה שכמו כל דבר באימהות שנחתה עלי לפני חצי שנה - גם כאן זה תהליך, ואני אלמד במשך הזמן להסתגל לקצב המטורף והויתורים הכרוכים בהיותי אם עובדת - הן בבית עם גיא והן בעבודה. בינתיים אני פשוט מרגישה עכשיו, בפסח, שיש לי פסק זמן מההוריקן שצללתי לתוכו מאז שחזרתי לעבוד. כל כך הזדהיתי עם מה שאמרת על המונח "זמן איכות"..... גם אני פיתחתי עוינות למונח הזה ועכשיו הוא קרש ההצלה שלי. מאחלת לכולנו שהיממה תתארך בקרוב ליותר מ-24 שעות....

 

[סיגל של שגיא]

מירי - מתרגלים../images/Emo3.gif

אין לי "טריקים" או "סודות". פשוט מתרגלים. הגוף מתרגל לקצב המהיר ואת תגיעי למצב שלא תביני איך התנהלת על מי-מנוחות לפני שחזרת לעבודה.

 

[MIF2002]

הסתגלות זה שם המשחק, הה? ../images/Emo140.gif

חבל שזה לא שורף קלוריות כל המאמץ הזה!!!

 

[סיגל של שגיא]

מירי - זה ממש "שם המשחק". אין מה

לעשות. הגוף מתרגל ולומד להוציא את המירב מהמצב.

 

[סוכריה על מקל]

אצלי זה הולך הרבה יותר ב-easy.

אולי בגלל שחזרתי לעבודה ממש מוקדם, כשיונתן היה בן 12 שבועות, ולא היה לי זמן ךהתרדל אחרת, אולי בגלל שאני קובעת לעצמי את השעות, אולי בגלל שחמותי היא הבוסית שלי

אני קמה ב-8 בבוקר, מתארגנת מהר וב-8:30 כשיונתן קם אני מאכילה אותו. ב-9:00 אנחנו יוצאים מהבית, ב-9:10 אנחנו בתינוקיה, ואני בעבודה לפני 9:30 (העבודה שלי במרחק 6 דקות נסיעה מהבית, והתינוקיה רחוב אחד מהעבודה). אני עובדת עד 17:00, נוסעת לקחת את יונתן וב-17:30 אנחנו בבית. אמבטיה ויונתן נשפך למיטה. גם אני. אנחנו ישנים עד 19:30, יונתן קם לאכול ולשחק, אבא בא הביתה ויונתן יושב איתנו כמה שהוא מצליח עד שהוא מבקש לחור למיטה לתנומה קצרה. בסביבות 22:00 הוא קם שוב, אוכל, משחק קצת עם הסבתא שלו והולך לישון ללילה. אחרי שהוא הולך לישון אני עובדת על חומר שהבאתי מהעבודה עד חצות בערך (תמיד זה גולש קצת). בשישי-שבת אני מנצלת כל דקה פנויה שיונתן ישן בה לעבודה מהבית, ואם הוא נוסע לסופ"ש בכפר (מה שקורה לפחות אחת לשלושה שבועות) אני נוסעת לעבודה בסוף השבוע ומשלימה פערים. כשיונתן בבית וער אנחנו צמודים אחד לשני, שרים ומשחקים ומדברים ונהנים. אני לא מרגישה שהוא מקבל כל מה שהוא יכול היה לקבל ממני, אבל הוא ילד מאושר ויש סביבו הרבה אנשים שאוהבים אותו ומעניקים לו.

 

[MIF2002]

ואוו סוכריה

אני ממש מלאת השתאות כשאני קוראת איך את מתמודדת. אני ממש מתקשה עם המחסור בשעות שינה, אני מתרסקת במיטה זמן קצר מאוד אחרי שגיא נרדם (בין שמונה לתשע) פחות או יותר אחרי שאני חוטפת משהו לארוחת ערב. כל הכבוד לך !!!

 

[עמית@]

מצטערת לשמוע שאת קורסת ../images/Emo24.gif

אני מסתדרת- בקושי- אמנם יש לי פחות נסיעות אבל גם היום שלי דחוס- והימים עוברים בחטף אני מניקה הנקה מלאה (גם בעבודה כי תמר לא לוקחת בקבוק) ואם היא צמה אז אחרי העבודה היא עלי נון סטופ- ככה שזמן לעצמי אין לי. רק כשהיא ישנה- עכשיו אני גם חולה וכבר התדלדלתי למדי

אני מקווה להתיישר באיזשהוא שלב- כרגע זה לא לכאן ולא לכאן. ככה שאין לי עידוד משמעותי, רק הבנה. (חזרתי למשרה מלאה)

 

[MIF2002]

הי עמית

יש בהבנה דווקא המון המון עידוד וזה מאוד משמעותי, אז תודה !!! גם אני מניקה הנקה מלאה אבל גיא שותה חלב שאוב כשאני בעבודה, ואני שואבת לי במשרד ומתניידת עם ציידנית וקרחוניות הלוך חזור לעבודה. זמן לעצמי??? מה זה? ולגבי בקבוק, אני לא יודעת מה ניסיתם, אבל טיפ קטן שהציל אותנו כי גם גיא היה סרבן בקבוק עקשן - הבקבוק היחיד שהוא הסכים לקחת בסוף היה הכוס עם הלשונית של AVENT לגיל +3 חודשים, קוראים לזה MAGIC CUP. זו הפיטמה היחידה שהוא לא העיף מהפה והסכים לשחק איתה ואחרי שבוע של נסיונות גם למד לשתות ממנה ומאז הוא שותה רק מהכוס הזו, ולפחות בנושא הזה הבעיה נפתרה - שווה לנסות - זה טיפ שקיבלתי מחברה מחו"ל שאמרה לי ששם גומלים את התינוקות היונקים ישר לכוס כזו, ובכלל לא מנסים בקבוק רגיל. בכל אופן - תודה על העידוד. מאחלת לנו גם קצת זמן לעצמנו....

 

[ligo]

הי מירי

באמת לא "ראיתי" אותך כאן מאז מפגש פורים. כזכור לך (או לא) שתינו התחלנו לעבוד באותו היום, ואם היית מדברת איתי ביומיים הראשונים הייתי אומרת לך שזה בילתי אפשרי. היום שלי מתחיל ב- 6:40- מתארגנים ונוסעים ליבנה לאמא שלי שמטפלת במאי. אני מגיעה לעבודה ב- 9:00 ויוצאת ב- 18:00 (אם מתאפשר) ומגיעה למאי לקראת 19:00, ורק לקראת 20:00 אנחנו בבית. השעה הזו לא מותירה הרבה "זמן איכות". "למזלי" מאי אוהבת לישון מאוחר (בסביבות 23:00) כך שאני לפחות רואה אותה. בקיצור- קשה. איך מתמודדים? לא יודעת, פשוט מתרגלים. הבעיה הנוספת היא שעד שמאי נרדמת לא נשאר כוח לסקס...אבל זו כבר צרה אחרת...

 

[נורה של יובל]

ליגו מישהו פעם לחש לי כשיש ילדים

הסקס בורח דרך הדלת

, ואיך אבי אומר לי כשאני שואלת אותו אם אני בעיניו עדיין סקסית (עם החתך של הקיסרי)? והוא עונה: אצלנו זה לא העניין הסקס, יש אהבה ויש את יובל מפעל הפיס שזכינו בו ויש את כל החוויות שעברנו ירידות ועליות זה הרבה יותר טוב מסקס.

 

[ligo]

../images/Emo6.gif

 

[עמית@]

סקס זה אכן משהו אחר ../images/Emo4.gif

אבל איך שאומרים אצלנו בפולניה- אני לא מתלוננת

(או שכן? )

 

[MIF2002]

הי ליגו ../images/Emo24.gif

טוב לשמוע ממך !!!! אכן שתינו עם אותו ותק של חזרה לעבודה - ועם סדר היום שתיארת אז ממש אין לי זכות לקטר, ואני רואה שאני בחברה טובה, והקשיים הם ממש לא רק שלי. כל הכבוד לך על ההתרגלות - כנראה שאני עוד לא יצאתי מההלם של המצב החדש, אבל זה מאוד מאוד מחזק אותי לקרוא שזה משהו שאפשר לחיות איתו, להתרגל אליו... אני מקווה שאת נהנית בעבודה החדשה - ואוו - את כבר שם חודש? איך הזמן רץ!!! ולגבי סקס - אכן צרה, ואני חייבת להודות שבאמצע שבוע זה ממש בקושי על הפרק....

 

[מיכל של הדר]

אצלי זה שונה, אבל כמו ורדה,

אני מתפשרת על משכורת נמוכה בשביל שעות נוחות. אמנם השעות נוחות (ולמזלי העבודה מעניינת) כי זו חברה שלי אבל מאותה סיבה אנחנו גם לא מושכות משכורות גבוהות.... ועדיין גם אני עייפה בסופו של יום עבודה + אחה"צ וערב עמוסי פעילות עם הדר!!!! אז שולחת לך חיזוקים (וחיבוקים) שעם הזמן תצליחי לאזן בין בית לעבודה כי, בינינו, האיזון הזה הינו אחד הדברים הכי מסובכים שיש וכל הגברים שחוזרים הבייתה אחרי יום שלם במשרד ונאנחים "כמה קשה להם" לא ממש מבינים את הלהטוטנות שאנחנו עושות כל יום ועוד בתוספת מנה גדושה של יסורי מצפון....

 

[MIF2002]

אכן להטוטנות זו הגדרה קולעת

אני בושה ונכלמת לספר שעד לפני כמה חודשים כשהייתי רואה את האימהות העובדות יוצאות מוקדם מהעבודה (אני הייתי נשארת עד מאוחר כמו הגברים) היתה לי תחושה שיש להן חיים קלים - יוצאות מהעבודה עוד כשיש אור בחוץ, הולכות לעשות "חיים" עם הילדים שלהן... עכשיו אני ממש מכה על חטא - אני מעריצה כל אם עובדת שערה אחרי תשע בערב, שזוכרת איך קוראים לה בסוף היום.... שמצליחה לתפקד בכל החזיתות !!! המון תודה על העידוד והמון

'ים גם ממני !!!