אנטרופיה וחיים
גם בביולוגיה, המושג אנטרופיה מקושר לתרמודינמיקה ומסתכלים עליו מזוית חביבה במיוחד. תהליכים ביוכימיים (כמו כל התהליך הכימיים) מתרחשים בצורה ספונטנית כאשר יש עלייה באנטרופיה הכללית. הם עשויים להתרחש באופן לא ספונטני כשמושקעת אנרגיה במערכת (בד"כ חום). הסיבה שחום משפיע על האנטרופיה (ולפיכך גם יש לו מקום של כבוד בנוסחאת השינוי באנטרופיה (dS) ובפונקציית האנרגיה החופשית של בולצמן (dG)), לפי מיטב זכרוני, היא שהוא מגביר את התנועות התרמיות האקראיות של המולקולות ולפיכך מעלה את אקראיות המערכת. אולם בניגוד למערכת המבודדת של הכימאים האורגניים (שהיא עדיין בלתי יעילה למדי), הגוף אינו יכול להרשות לעצמו להתחמם כל פעם שהוא רוצה לבצע תהליך לא ספונטני - מאחר וקיומו תלוי באיזון הדק סביב הטמפרטורות בהן מתקיימים חיינו (באדם: בין 35 ל- 43-44 מעלות בערך, אך לרוב מסביב ל- 37 מע'). מעל לטמפ' זו, אנזימים (המבוססים על חלבונים) יעברו דה-נטורציה ויפסיקו לפעול, קשרי המימן בין שני סלילי הדנ"א יפורקו ויגרמו לדנ"א לאבד את צורתו, ומתחת לטמפ' זו התנועות האקראיות (תרמיות) של המולקולות בגוף לא יתקיימו בתדירות ועוצמה מספקת, כדי לקיים תהליכים חיוניים בגוף. בגוף החי (וזה נכון לכל האורגניזמים החיים: צמחים, בע"ח, חיידקים וכו'), הפתרון לבעיה זו, הוא בעזרת צימוד תהליכים. כל תהליך שאינו ספונטני ובעצם מוביל לעליה בסדר וירידה באנטרופיה (למשל - בניית דנ"א, אחת המולקולות המסודרות והמורכבות ביותר בעולם החי), מצומד לתהליך שהוא ספונטני ומוביל לעליה באנטרופיה, ולפיכך סה"כ יש עליה באנטרופיה. הסיבה שאנו צורכים מזון אינה כדי "לקבל אנרגיה", כפי שנהוג לחשוב, אלא כדי להלחם בבעיית האנטרופיה. המזון שאנו אוכלים מפורק למולקולות פשוטות יותר, ותהליך פירוק זה מאפשר בנייה של מולקולות פשוטות אך עתירות אנרגיה (ATP), שמאוחר יותר פירוקן יצומד לתהליכים לא ספונטניים החיוניים לגוף. מרצה חביב במיוחד לביוכימיה שלמדתי אצלו הגדיר את זה כך: חיינו הם מאבק מתמיד באנטרופיה, שמושכת אותנו לכיוון של שיווי משקל כימי (אי סדר - ולפיכך אנטרופיה מקסימלית). ושיווי המשקל היחיד לו זוכה אורגניזם חי 'לחוות', זה בשעת מותו.