אנחנו דור מ....
דור מבולבל, מה חשבתם?
בהמשך לעדכון של אסף על הדייט מסוף השבוע וגם בהתייחס למספר הודעות שראיתי בפורומים שכנים, שכולן נוגעות להתחלה של מערכת יחסים - רציתי לדון רגע בהגדרות תפקידים.
למען הסר ספק - כל האמור בפוסט הבא כתוב בהכללה ובהומור, בלי שום רמיזה לגולש ספציפי בפורום הזה או בפורומים אחרים.
that being said:
מצד אחד - אתם מלינים על כך שאתם נדרשים (לא ברור לי ע"י מי) לשלם על הבחורה, גם אם ברור שאין עתיד לקשר.
מצד שני - כבר היה מי שאמר לי "אם את לא נותנת לו לשלם בדייט ראשון, את מסרסת ופוגעת לו בגבריות".
ולא, אני לא מתעקשת בהיסטריה (אלא אם ברור לי שאני לא רוצה לראות יותר את הבחור).
מצד אחד - אם אנחנו שולחות מסרון "היה לי ממש נחמד, תודה" חצי שעה אחרי ששבנו מהדייט, אתם אומרים שאנחנו "מלחיצות".
מצד שני - אם אנחנו משאירות לכם את העניין הזה ורק מחכות שתשלחו כדי לענות באיפוק "תודה, גם לי", אנחנו "לא משקיעות".
ולא, אני באופן אישי לא מסננת את עצמי. אם יש לי משהו להגיד - אני אומרת.
מצד אחד - אתם עייפים מלהתחיל, עייפים ממשחקי חיזור, עייפים מהחיים.
מצד שני - במרבית הפעמים שאני התחלתי עם בחור - הסבירו לי בעדינות ש"זה לא נשי".
ולא, זה לא היה אגרסיבי או מאיים. בד"כ זה גם אחרי שהיתה תקשורת לא מילולית (מה שמכונה "החלפנו מבטים").
מצד אחד - אתם מתלוננים שצריך לבוא לאסוף אותנו תמיד ולמה אנחנו לא עצמאיות.
מצד שני - אחרי שהחלטתי שהצורך בניידות עצמאית גובר על הפחד והוצאתי רישיון לדו"ג - מרבית הגברים שפגשתי מתעקשים לבוא לאסוף אותי "כי אופנוע זה נורא מסוכן". היה אפילו אחד שכינה את הקטנוע (טוסטוסון קטן וחמוד בעל נפח מנוע אימתני של 125 סמ"ק) "מלכודת מוות ממונעת". אני כבר לא מדברת על החלחלה והזעזוע שאני נתקלת בהן, כשאני מציעה שאני אבוא לאסוף אותו (כן, גם במקרים שאין לו רכב ואין לנו אפשרות הגעה משותפת אחרת).
מצד אחד - אתם טוענים שאתם בעד פמיניזם, שרצוי שתהיה גם לאישה קריירה מצליחה משלה.
מצד שני - עד שאתם לא מתגרשים ומוצאים את עצמכם לבד עם הילדים פעם בשבוע - אתם לא מוצאים שום אפשרות לצאת מהמשרד לפני השעה 19:30.
בקיצור - מה לכל הרוחות אתם רוצים???