דברים אלו שכאן, כתבתים...
בהקשר ל
קישור זה לפני מספר לילות וכעת החלטתי להעלותם על במת הפורום. === שבתאי אני מרגיש וכואב את הכאב הגדול שלך, אותו ביטאת בכעס רב ב
מדריך ליוצל"ש-כך תינצל ממחבתים!. [וציינת בפירוש שדבריך אינם מופנים לטובים שבהם]. בדברי בשרשור ההוא, התייחסתי לדבריך מתוך גישה יותר מדי מחושבת וקרה. כאילו אני איזה הורה גרמני יקה [אופס... התפלקה לי סטיגמה] ואתה הילד שצריך לחנכך בקפידה. ולא לתת לך להסחף. הנושא הזה אינו נותן לי מנוחה. ככל שחולף הזמן מתברר לי, שבעצם, בדבריך הנחרצים שם, שימשת לי לפה. אני מאד מתון במובן מסויים ונוטה להפנים רגשות של כאב ובמקום לכעוס כשצריך אני סופג בתוכי את הכאב הנחווה על ידִי כצער. ובמקביל אני מנסה להיות אוביקטיבי ולהבין את זה שפגע בי. אובייקטיבי אמרתי ? סופר אובייקטיבי צריך הייתי לומר... מגה אובייקטיבי... אובייקטיבי מוחלט... ריק מוחלט, ממש ואקום... כאילו אני מחשבה ללא אדם מאחוריה. אדם שדמו אדום ושאפשר לשפוך את דמו [טוב, פה אני קצת נסחף. אך לצורך האיזון, גם היסחפות ראויה לפעמים]. אופפפש... אני צריך לקחת אויר... קשה לי מה שאני כותב נכנסתי ל'דעת אמת' מהקישור בהודעתו של admor וקראתי את הדברים שם ואת שלושת הקישורים בדף שם. יש בידי שני פנקסים בהם רשמתי את תמצית מחשבותי בנושא האמונה היהודית וגם מעט חידושי תורה ועוד עניין שאין כאן המקום להזכירו. הפנקס הוורוד הוא מגיל 17 בערך עוד בישיבה קטנה ושם גם רשמתי לעצמי את לבטי באשר לדרך בה עלי ללכת. והפנקס הכתום הוא משנה אח"כ כשכבר למדתי בישיבה גדולה. כשנכנסתי כאמור, ל'דעת אמת' וקראתי את הכתוב שם, נדהמתי כמו שזה קורה לי רבות [כשאני נכנס לאתרים כדוגמת 'דעת אמת'] מכך שהם חושבים על אותם דברים שאני חשבתי בהיותי בישיבה וכתבתים בפנקסים ההם. ואיך במרחק ולחוד חשבנו אותו הדבר. השעה כעת שתיים ושמונה דקות לאחר חצות ואני ממשיך לכתוב. חשבתי, שבתאי, למה כתבתי את דברי בפנקסים ההם שמלפני כ 15 שנים. במשך השנים בהם הייתי בישיבה את מחשבותי בעניין האמונה העליתי רק בפני מי שהיה אמור לכוון אותי אל האמונה. ונמנעתי, מתוך תחושת אחריות, מלשתף ומלהשפיע על חברים נוספים לפנות מעם האמונה. כפי שאתה מכיר זאת, מן הסתם, באופן אישי על בשרך, הרי שהגורמים [מחבתים יקרא להם כאן] האלו נמנעו במכוון מלפתוח בפני צוהר ואף לא חרך, או חריץ צר, אל האפשרות שלי לחיות היטב ללא האמונה. להפך - צבעו את החילוניים בצבעים לא מחמיאים ואת עתידי ככופר בצבעים מדכאים. ובפסקה זו יכולתי להרחיב ולתת לה צבעוניות יתרה אך אמנע מכך. את מה שזה עשה לנפשי התועה והנבוכה [יש לי דמעות בעיניים] רק שכמותנו יכול להבין. ותאמין לי שבתאי, אף בלי לפרט, שגם בלא משבר האמונה, חיי לא היו סוגים בשושנים. אויר אני אוסף כוח להמשיך לכתוב הפנקסים האלו היו לי למשענת מול שטף החד צדדיות שנשפך למוחי ושאיים לבולעני חיים [אני לא מגזים] כשרשמתי את מחשבותי על הנייר נצטללה דעתי ויכולתי לחשוב באופן עצמאי. יחידי כנגד כולם ממש כאברהם העברי [שהוא מעבר אחד וכל העולם מעבר אחר]. לכן גם יש בי את הצורך לעסוק אף כעת בנושאים אלו. זה בא לרפא את המועקה הנפשית שצברתי אז. גם עכשיו אני מבין את גורמי ההתנהגות של אנשי הדת שעמדו מולי ואיני רואה אותם כמחבתים רעים. [וכי ניתן לצפות מהם לכוון בחור ישיבה לדרך חלונית ??] אלא שבהתנהגותם יש פגם בנזק שהם עשויים לגרום (וגורמים) ליוצא בשאלה. הגם שיש לי טענה אליהם, אך לכעוס איני יכול זה פשוט לא יוצא לי את זה אני משאיר לך, שבתאי, ואתה תהיה לי לדובר (רק אבקש ממך שתסתפק במעט כעס) === מן הדין הוא, שאציין כאן, כי אני נהנה מתמיכה רבה מצד יהודים חרדים - משפחה וחברים. גם כעת בהיותי כופר, שאינו שומר תורה ומצוות וביודעם זאת. וזאת יאמר לזכותם של רבים רבים אך "אין מצווה מכבה עבירה ואין עבירה מכבה מצווה" ואני בדברי כאן מתייחס באופן ממוקד לסוגיה שהעלית.
