אנה הרמן (פוסט מורטם?)

[שושן פרא]

לא - זה ניילס ששולט ../images/Emo45.gif

 

[nutmeg]

חזון אחרית הימים!!

שאנשים יהיו בני אדם? למה מה קרה? מה נהייה?

 

[הנמלטת]

כאילו דא

לא התכוונתי שיהיה בן אדם בתור איש, אלא בתור בעל מקצוע. כמו למשל שאת מצפה מרוב הפסיכולוגים להיות הומניים, ואת מוכנה לעיתים רחוקות לקבל חריגות (כמו פסיכולוג אכזרי אחד שקוראים לו "רודי", וכל מיני יציאות ורדה-רזיאל-ז´קונט כאלה), ככה גם מבקרים צריכים להיות. שיתיחסו אל עצמם ברצינות מבחינה מקצועית, כי כרגע הם גורמים לזילות במקצוע שלהם. הם צריכים לקחת בחשבון שהם כותבים על יצירה שעומד מאחריה בן אדם, שעלול להסתרס או לחוות דברים נפשיים נוראיים אחרים ממה שהם כותבים. הם צריכים לקחת בחשבון את האינטליגנציה של הקוראים. תסתכלי על הביקורת של ויכרט, כמה הסגנון שלו מתנשא, וכמה הוא בז לאינטליגנציה של מי שקורא אותו. הוא חוזר המון פעמים על כל רעיון, משדר מין שנאה אובססיבית אל המשוררת, ומנסה לשכנע גם אותנו לשנוא אותה. ואני בכלל לא מדברת על הוצאת הדיבה שהוא עושה לה (אלא אם כן היא באמת חולת נפש, או משוגעת, ואז הוא לא מוציא דיבה אבל עושה משהו מלוכלך דומה). אם הנורמה של המבקרים תהיה אנושית ועניינית יותר, אז לא תהיה בעייה להתייחס בהומור ובסלחנות לליצן כמו מנחם בן (המקבילה לרודי או לורדה-ז´קונט-תזרקי-אותו). הבעייה היא שכיום כמעט כל המבקרים מנחם-בן´ים, כאילו הם בתחרות מי הכי מנחמבן מכולם. רייטינג, יו נואו...

 

[שושן פרא]

לדעתי, הביקורת של וייכרט לגיטימית.

 

[הנמלטת]

תקרא את הפסקה הלפני-אחרונה

איפה שהוא עורך השוואה בינה ובין סילביה פלאת. הוא בעצם מדבר שם על מה כל אחת מהן עשתה עם השיגעון שלה, ואומר שבמקרה של הרמן לא די בלחרוז חרוזים לשגעון (או קשקוש כזה). אם היא אכן חולת נפש - זה חלאתי שהוא מכניס את זה לביקורת על ספר שירים שהיא כתבה. ואם היא לא חולת נפש - אז זו הוצאת דיבה. (מצטערת על החור בהשכלה, אני פשוט לא יודעת מי היא ואם היא חולת נפש או לא)

 

[nutmeg]

משהו קשור-לא קשור

בקבוצות כתיבה שאני מעבירה, לפעמים מביאים שיר של משורר כטריגר ואז אני רואה שני דברים שחוזרים על עצמם בתהליך: 1) כל אחד הופך להיות מבקר 2) יש צורך עז לשבור את הקוד - כלומר לדעת מה היה לו, למשורר בראש, כשכתב את השיר. למה "הוא" התכוון. ואת שני הדברים הרי לא נדרשו לעשות... שיר שפורסם ויצא לאור, חשוף עכשיו בדיוק לתהליך הזה ובעצם "מופקע" מרשותו של המשורר. עוד דבר שלמדתי - וזה אולי ינחם אותך, נמלטת, זה שתמיד יש לקחת בחשבון שהאדם (המבקר או המהלל) את עצמו כותב... וגם הוא עכשיו בר הפקעה. יש לי עוד המון להגיד על תהליכי כתיבה - אבל עוד תהיינה הזדמנויות

 

[הנמלטת]

אחלה, בסדר שתלמידים בסדנת כתיבה

יעשו את זה, וגם כל אחד במוחו הפרטי שיחשוב מה שבא לו. אני מדברת על ה"מבקרים", כבעלי מקצוע, שמתנהגים כחובבנים. הייתי מצפה ממבקר מקצועי, שמקבל במה רגישה כמו טור בעיתון, שיעשה בה שימוש אחראי. בדיוק כמו שאת מצפה מרופא מנתח, למשל, לנהוג בצורה אחראית. קראת את השיר של שלי? הרגשת מה שאחרים כאן הרגישו? ועכשיו, תאמדי את הנזק שמנחם בן עשה לה ולנו ואולי לתרבות העברית בכך שהוא סירס את חדוות היצירה שלה לתקופה מסויימת. ועכשיו תקחי את זה ותכפילי אני לא יודעת בכמה, בכל הסופרים והמשוררים האחרים שהסתרסו ממנו ומחבריו. לכי תדעי מה הפסדנו בגלל אותם "מבקרים" עאלק. כשרון כתיבה הולך ביחד עם נפש רגישה ופגיעה והרבה פעמים אפילו שבירה. תעשי ת´חשבון...

 

[nutmeg]

טוב, קודם כל...

לא מדובר על "תלמידים" ולא על "סדנת שירה" - אבל לא משנה. הנקודה אותה ניסיתי להעביר (ללא הצלחה יתרה, אני מודה) היא שהחלק המענין בתהליך החשיפה הוא ללמוד לקחת בחשבון שלא כולם יאהבו אותך ושלפחות את חלק מהאנשים ממש תעצבן! וזה נכון שהרבה יותר נעים אם מבקרים את השיר ולא את הכותב, והרבה יותר נעים לחשוב ש"מבקר" זה בכלל מקצוע. על זה רק יש לי להגיד שכדאי לזכור ש"הפוסל, במומו פוסל". כלומר, אם שיר "נורא" עצבן איזה מבקר, קרוב לודאי שמדובר על יבלת... של המבקר, אלא מה? אחרת מה´כפת לו? אני נוטה לחשוב כאב פיזי ומיניות מאיימים עליו באיזה אופן, אפילו אם האופן הוא תת הכרתי. משהו מהכאב הפיזי הגיע אליו למקומות שהפעילו מנגנוני הגנה מאסיביים. והרי ידוע שהתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, לא? אם אני הייתי מוציאה לאור - הייתי שמחה לו מאוד אהבו אותי ואותו הדבר שמחה לו קיבלתי קיטונות של רותחין... כי אז הייתי יודעת שהזזתי למישהו משהו. הכי נורא עבורי הייתה אדישות. ובקשר לסירוד חדוות יצירה... באמת צר לי שזה קרה. אולי היו צריכים להגיע לקבוצה שלי

אני באמת ובתמים מאמינה שלכולם יש מקום, ושהצורך להתבטא חשוב כאויר לנשימה. יש רק ללמוד לכבד את מקומו של האחר וללמוד משהו מהיבלות האישיות... מהמקום המאויים הפרטי של כל אחד.

 

[הנמלטת]

מסכימה עם כל מילה

האמת שהסכמתי גם כשאמרת את זה קודם, אבל שכחתי לציין את זה והתמקדתי בדברים שלא הסכמתי.

 

[shellyland]

לא רוצה להיות פרקליטת השטן

אבל בכל זאת: יש הבדל גדול בין סדנה לכתיבה יוצרת לבין ביקורת בעיתון. כשהשתתפתי בסדנה ההיא הייתי עוד ילדה קטנה וטיפשה ולא ממש הבנתי מה עשו לי שם. היום, אחרי שהעברתי כמה סדנאות כאלה בעצמי, אני יודעת שבשביל להגיע לתוצאות אמיתיות, האוירה חייבת להיות מגנה, מזינה ומחבקת. אחרת - כל הערה הכי קטנה, לא משמעותית ולא עניינית, תחווה כביקורת קטלנית ומסרסת, כמו שקרה לי. אנשים מגיעים למקומות האלה על מנת ללמוד, לגדול ולהשתפר. הם לא מביאים לשם מוצרים מוגמרים (אחרת כבר היו מפרסמים אותם) ולכך נדרשת מהם רמה מאוד גבוהה של חשיפה ופגיעות, שיש להזהר בה ביותר. לעומת זאת, מי שכבר חתם את שתי ידיו על ספר שירה ופרסם אותו, הביא לעולם מוצר מוגמר ומגובש שהוא אמור לעמוד מאחוריו. מרגע שהחליט לפרסמו, הוא בעצם נותן אישור לציבור הרחב לעשות בו כרצונו (אפילו לנהוג בו אלימות, כמו בשיר "קח" של מאיר ויזלטיר). יש כאן יחסים מורכבים בין המשורר, הקורא והשיר, כאשר המשולש הזה הוא בפירוש שווה צלעות. דוד אבידן כותב בשירו "תרומה צנועה לתיאוריה של הפואטיקה" (ציטוט מהזכרון, אני מתנצלת אם יש טעויות. אני בכוונה לא חותכת את השורות, גם כי אני לא זוכרת איפה הפסיחות המדוייקות שלו וגם כי אני רוצה שתקראו את זה כמשפט): שיר הוא כל דבר שאני כותב אותו כשיר או כלאשיר ואז מפרסם אותו כשיר. ועכשיו תקבעו מחדש מזה שיר" זאת אומרת, הוא מטיל עלינו, הקוראים את האחריות הצרכנית לגבי איכות המוצר שלו. מה לעשות, ורובנו מפחדים לקחת כזאת אחריות, ולכן נשענים על "מבקרי ספרות" מלומדים ומשכילים לכאורה, שיעשו בשבילנו את העבודה? בעצם, אנשים אלה עושים מה שדורש אבידן מכל קורא הדיוט לעשות כשהוא קורא שיר: תחליט אם זה שיר או לא. תחליט אם הוא טוב. אם הוא מעניין. אם הוא מספיק איכותי בשבילך. כמובן שאין כאן מקום לרשעות יהירה, כמו שעולה מן הביקורת על ספרה של אנה הרמן או מן הביקורות של מנחם בן, אבל בהחלט אפשר, מותר ורצוי לבקר. אפילו ביקורת קטלנית. אסור למבקר להתחשב ברגשותיו של המשורר או בתהליך התראפויטי שלו בכותבו אודות הספר והשירים שבו. זה לא לעניין. גם פרטיו הביוגרפיים של המשורר הם לא לעניין. הדבר היחיד שמשנה הוא הספר והשירים שבו. זהו. זה מה שהיה לי להגיד. ובעזרת השם הלילה בחצות: "חד-קרן" - ביקורת מלאה וממצה מאת שלילנד.

 

[הנמלטת]

שייקטלו את הספר כאוות נפשם

אבל לא את האדם שעומד מאחריו.

 

[הנמלטת]

ועוד דבר

יש הבדל בין שיר שמופקע מרשותו של המשורר, כמו שכתבת, ובין כבודו ונפשו ופרטיותו של המשורר הופכים הפקר בגלל שהוא פירסם בחוצפתו ספר.

 

[שושן פרא]

בעצתך, קראתי שוב ../images/Emo141.gif

אולי יש ביני ובינך הבדלי מזג, שגורמים לנו לקרוא דברים בצורה שונה (שירים של רחל, למשל). את הביטוי "לא די במחלה ובטירוף לשירה", שמופיע בפיסקה הלפני-אחרונה, אני פיענחתי: "לא די בבחירת המחלה והטירוף כנושא לשירה", ולא: "המשוררת חולה ומטורפת". לכן, בכלל לא משנה מה מצבה הבריאותי של המשוררת. מכל מקום, נהנתי לקרוא את הפרשנות שלך, למרות שלא הסכמתי איתה.

 

[nutmeg]

גם אני קראתי

ופענחתי כמו שושן... גם קראתי חלק מהשירים - ואת רובם לא אהבתי. אבל זה טעם אישי. באמת שזה לא אומר כלום...

 

[הנמלטת]

לא רואה מה הקשר לטמפרמנט

לדעתי הדבר שגרם לנו לפרש את רחל אחרת, שונה מהדבר שגרם לנו לפרש את ויכרט אחרת, ואני לא חושבת שאף אחד משני המקרים קשור לטמפרמנט. במקרה של רחל - עד לפני כמה שנים פרשתי אותה כמו שאתה מפרש. אלא שבינתיים הזדמן לי ללמוד משהו חדש, והיום אני יודעת לזהות שירה בדסמית. זה כמו נניח שהיו נותנים לך לקרוא שיר הומוסקסואלי לפני שהיית יודע שיש הומוסקסואליות בעולם. סביר להניח שלא היית חושב על פרשנות הומואית, אלא מנסה למצוא פרשנויות אחרות. אבל אחרי שהיית לומד הרבה על העולם ההומואי היית מסוגל להתייחס לשירה הומוסקסואלית בצורה נכונה יותר, ובעיקר - לזהות אותה. ואז הדברים היו פתאום מתיישבים לך במקום. לא היית צריך להתפתל בנסיונות לתת פרשנות (כמו שכולם כאן התפתלו מול הילל, כי לא יכלו לדעת שזה שיר בדסמי). (סליחה על ההכללה, היה מישהו שכן ידע. לא זוכרת את הכינוי). במקרה של ויכרט - ההבדל בפרשנות שלנו נובע מהסתכלות שונה שלנו על תחביר, מבנה משפט, מבנה הפיסקה, או הקשר הלוגי בין המשפטים, לא יודעת איך לקרוא לזה. בכל אופן, משהו מהשדה הסמנטי של "תחביר" ושל "לוגיקה" בערך. למיטב זכרוני הפנתי אותך לפיסקה האחרונה, למשפט ספציפי עם כנפי השגעון. אמנם לא ציטטתי, אז הנה הציטוט המדויק: "אי אפשר לתפור לשיגעון כנפי-חרוז מלאכותיות, לאוסרו בכתונת-משקל מכניסטית ולצפות שירקיע שחקים." ואני שואלת, אם כמו שאתה אומר הוא התכוון לשגעון כנושא השירים, למה הוא היה צריך להזכיר את השיגעון במשפט שציטטתי? הרי הוא לא מבקר אותה כאן על כך שהיא ניסתה לתפור דווקא לשיגעון כנפי-חרוז מלאכותיות, אלא בכלל שהיא מנסה לתפור לנושא השירים שלה כנפיים מלאכותיות. זה מה שאתה טוען. אז למה הוא רשם "שיגעון"? מה, לנושא שירים אחר כן אפשר לתפור כנפיים מלאכותיות וגו´? לדעתי המשפט המצוטט אומר: "שגעון כשלעצמו - אינו תחליף לכשרון". ומכאן נובע... מה שלא צריך לנבוע.

 

[שושן פרא]

"ההבדל... נובע מהסתכלות שונה"

"ההבדל בפרשנות שלנו נובע מהסתכלות שונה שלנו" ... את אמרת. וזה גם ממצה את מה שהיה לי להגיד, כי סהדי במרומים, שהסתכלתי על כל הדברים שהצעת לי להסתכל עליהם, ולא השתכנעתי שהפרשנות שלך עדיפה. יבור לו כל קורא את הפרשנות שנראית לו.

 

[shellyland]

../images/Emo32.gif מה זה "סהדי במרומים"?../images/Emo4.gif

 

[מוגג]

האל עדי

או בתרגום מילולי - עדי במרומים. סהד - עֵד, בארמית גלעד - יגר שהדותא. אגב. עכשיו חצות. סהדי בשעון...

 

[shellyland]

השם לא עזר, כמו שאתה רואה

אני עדיין עובדת על זה. אבל עוד הלילה. אני מבטיחה. כי אני רוצה שזה יהיה כאן לפני שת"ע בורח. ואופטופיק: למה צחק המוגג לשלי (במסרים)?

 

[מוגג]

אני לא מכיר חידותרבותיות

וחוצמזה לא פותרים את החידות שלי אז אולי מישהו אחר יחוד? שלי? ג´ינג´י? ביחד או לחוד?