אנדו' וIVF

יול6

New member
תודה שירני

אני יכולה לחכות עד שיגיע תורי. ואת באמת צודקת: כן, זו פעם ראשונה שמישהי מפלסת לי דרך, אז אני אצפה בה ואלמד. וכן, אני אהיה דודה נפלאה, ובייביסיטר לעת מצוא. ואני אהיה הכי גאה בה שאפשר. והיא נרגעה ושמחה מאוד כשהיא גילתה שאני שמחה עבורה, כי היא חששה לספר לי. אז זו המתנה הראשונה שהאחיין שלי יקבל. יעל
 

navka

New member
מוכר גם לי

אחותי התחתנה 11 חודשים אחרי ונכנסה להריון פחות מחודש אחרי החתונה. הפחד שלי היה שיתחילו לרחם עליי כי שמעתי כל מיני התלחשויות. למזלי הרב זה עבר מהר מאוד. אחותי משתפת אותי בכל מה שעובר עלייה והיום היא אף הזמינה אותי לבוא איתה לבדיקה (היום נדע אם יש לי אחיין או אחיינית) יש לי כבר אחיין אחד מאחותי הגדולה ואני מנצלת את הזמן הזה לפנק אותו מפה ועד הודעה חדשה (כמובן שזה לא ייפסק אחרי שיהיו לי ילדים) אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה: להינות מהאחיין המדהים שלי בלי כל הקטע הקשה של החינוך..... אז שיהיה לך במזל טוב את הולכת להיות דודה אפשר לשאול איפה את מטופלת? הרופא שנפגשתי איתו מעוניין להתחיל עם איקקלומין ואז הזרעות ורק אז הפריות ורופא אחר אמר לי שככל הנראה אני אגיע בסוף להפריות אז אני מחפשת רופא שיקצר לי את התהליך שיהיה לך בהצלחה עם הטיפולים
 

חלי80

New member
היי NAVKA

לבנות אנדו אסור לקחת בשום פנים איקקלומין והזרעות ממש לא עוזר לכן כל רופא שתלכי אליו ותגידי שיש לך אנדו שילך אותך יששר ל-IVF שיהיה לך בהצלחה...
 

navka

New member
מומחה פריון אמר לי להתחיל לקחת איקקלומין

אבל אני לא רוצה בגלל שהבנתי שזה ממש לא מומלץ האמת היא שיצאתי ממנו בהרגשה שהוא בכלל לא מתייחס לאנדו אלא רק לזה שאין לי מחזור סדיר עכשיו נראה לי שאני גם לא חוזרת אליו.......
 

יול6

New member
אני במכבי בחיפה

והרופא הוא גם זה שניתח אותי לפני שנתיים. כנראה הוא יודע מה קורה עם אנדו והזרעות ותרופות, כי הוא התייחס לזה שהטיפול גם יגרה את האנדו, אבל...המטרה מקדשת את האמצעים. הוא אמר שהמטרה היא להשיג הריון ולא לטפל באנדו, ואת זה אני אעשה דרך IVF. אין לי שמץ של מושג אם יש לי בעיות ביוץ או בעיות נוספות שצריכות התייחסות אחרת.
 

נעמי 17

New member
יול יקירתי- תזהרי

רופא פריון שמתאים לך הוא רופא שלא מתעלם מהאנדו בכל מהלך הטיפול, את צריכה מעקב צמוד יותר מכל מטופלת פיריון ואם משהוא חס וחלילה מסתבך הוא צריך לדעת מה לעשות במידי ולא להתחיל לנחש. לכן זה לא מספיק שהוא הזכיר את האנדו, הוא צריך להתייחס לכל המרכיבים של המחלה ולכל המוקדים שיש. אתן לך דוגמא ממני: במהלך הטיפול האחרון שעברתי קמתי בשבת בבוקר והתחלתי להקיא ללא הפסקה. כל 20 דקות והראש באסלה.. אחרי זמן מה הצלחתי להביא את האקס שלי להתקשר לפרופסור שטיפל בי. הפרופסור ביקש שאם זה לא מפסיק , להגיע למיון נשים. הגענו, ואמנם הייתה שבת בבוקר הפרופסור לא היה אך הוא נתן הנחיות בטלפון להמשך טיפול, בנוסף עלה לי החום ל40 ונהייתי כבר מיובשת לגמרי. הפרופסור < דרך הטלפון עם מעקב אחרי תוצאות כל הבדיקות מהמיון> אישפז אותי במחלקת נשים. בכל אותו היום ביקרו אותי רופאי המחלקה ומנהלי מחלקות נשים שטענו בתוקף שמקומי איננו במחלקת נשים ושהתופעות מהן אני סובלת אינן קשורות לסיבות גניקולוגיות, וניסו להעביר אותי למחלקות אחרות, אחד טען שמקומי במחלקה פנימית והשני טען שמקומי במחלקת הגסטרו. אחר נתן הוראה לתת לי אנשיביוטיקה לוריד.. במהלך כל אותה שבת וביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעות רשמיות שהינה אני מועברת להמשך בדיקות במחלקות האחרות. הפרופסור שלי המשיך בשלו והתעקש כל אותו הזמן להשאיר אותי בהשגחה בנשים. הוא היחיד שהבין שאני סובלת מהיפר בעיקבות הטיפול ואילולי הוא- כבר הייתי בבדיקות פולשניות במחוזות אחרים. היה עוד המשך שלא אלאה אותך בו, רק אציין שעברו עוד ארבעה ימים עד שהשתחררתי. לכן יקירתי- אל לך לזלזל באנדו , גם אם זה לא עושה רושם על הרופא הנוכחי שלך. אל תשחקי בגוף שלך לכי רק למי שמבין שאנדו וIVF לא ממש מסתדרים ביחד ושצריך לנווט היטב בין כל התופעות, ושהכל אבל הכל קשור אחד בשני. בהצלחה יקירה אני לא רוצה להפחיד אלא לעורר אותך, לשמור על עצמך.
 

יול6

New member
איזה בלגן של רופאים!

דבר ראשון תרגישי טוב, ואני שמחה שיש לך רופא שמכיר אותך ושומר עליך. מבנות כאן בפורום קיבלתי שמות של רופאים שמבינים את המצב ויודעים מה לעשות, ואני עדיין מתלבטת אם לגשת אליהם בפרטי, או להמשיך דרך הקופה. נראה לי שאחרי הסיפור שלך אני כן אצור איתם קשר, ואעדיף מישהו שלא מנחש. תודה על הדאגה
 

נעמי 17

New member
תודה יקירתי,

זה היה באפריל 2001 ..... המון זמן. אבל כמו שאת רואה אני זוכרת את זה טוב טוב. ובקשר לרופא, חיפשתי הרבה לפני שפניתי אלו. אז עוד לא ידעו הרבה על אנדו ובטח שלא היה פורום. אז איך חיפשתי? הבנתי תובנה חשובה מאין כמוה שמאז אני מנסה להעביר אותה הלאה: הגוף- הוא שלנו. מי שלא מכבד אותי < אין לו סבלנות להקשיב לי, מזלזל בהודעות שאני משאירה לו, מנפנף תלונות רפואיות שלי כלאחר יד> גם לא " יתכבד" בלטפל בי. לא אכפת לי אורך הרזומה שלו ואחוזי ההצלחות שלו אני צריכה רופא שקודם כל מבין ובד ובד מקשיב. מתוך התבונה הזו התקשרתי למנהל מחלקת פוריות- באופן פרטי וביקשתי להגיע למרפאה לשיחת יעוץ. הוא אמר שהוא לא מקבל כל אחת, אז סיפרתי כל מה שעברתי עד אותו הרגע. אמרתי לו כך: אני מחפשת בית חם, מישהוא שידאג לי ויקח את חסותו עלי אחרת אני לא אעמוד בטיפול. הוא הפנה אותי לבית החולים להמשך ולא בפרטי, והבטיח קשר ישיר לתיק שלי, ושאוכל להתקשר אלו עם כל בעיה ובבאמת כך היה. לפני שנפרדנו אחרי הטיפול האחרון בשיחת סיכום הוא שאל אם אני זוכרת את השיחת טלפון הראשונה שלנו. אני לא זכרתי, הוא ציטט אותה. שאלתי מה היה כל כך שונה מבנות אחרות שהוא זכר כל כך טוב? הוא ענה: הגישה! אחרות מחפשות אחוזי הצלחה את חיפשת בית....אני מקווה שנתתי לך מה שהיית צריכה . רציתי לחבק אותו. ואני מאוד אוהבת את האיש הזה עד היום למרות שאחוז ההצלחה בטיפולים שלי היה 0 . אז מה? הוא שמר עלי ולא נעלם כשהיו בעיות והיה קשוב כל הזמן. הוא גם תמך בי נפשית אחר כך מיוזמתו על זה כבר סיפרתי בפורום.
 

חלי80

New member
גם לי היתה רופא כזאת

ישר נתת לי איקקלומין וזה עשה לי לא טוב היה לי ציסטה קטנה שהיא לא טיפולה בה ועקב האיקקלומין הציסטה הכפילה את עצמה.
 
יול ולולי היקרות!

יול יקרה מאד!
ההודעה שלך הזכירה לי את עצמי לפני 3 שנים כשאחותי שקטנה ממני בשנתיים ומסיבות שונות עברה בעצמה טיפולי פוריות בשרה לי שהטיפול ה12 שלה הצליח והיא בהריון. בהתחלה מאד שמחתי כי היא עברה הרבה עד להריון הזה אבל יום אחר-כך הגיעו הדמעות, דמעות כי גם אני רוצה וכי כמו שכתבתי היא צעירה ממני בשנתיים ועשינו הכל יחד מהגן ועד לחתונה בהבדל של חודשיים אחרי וזה כאב שהיא בהריון ואני לא, אבל נולד לה בן והוא מקסים ומתוק מתוק וכשאני מסתכלת עליו אני יודעת שבשבילו הכל שווה וגם אצלי זה יבוא, זה לא בא על חשבוני או במקומי אלא כל אחת בזמן ובמקום שלה ובעזרת ה' גם אני אהיה בקרוב בהריון ולא משנה הדרך.
לולי יקרה מאד!
את ממש לא אשמה!!!!! לא הרעלת את העוברים שלך בדיוק להפך עשית הכל הכל בשביל שהם יישארו זה שהם לא שרדו זה כבר סיפור אחר. אולי תנסי להחליף רופא? אולי פרוטוקול אחר או תוספת סטרואידים בזמן הטיפול? שמעתי שזה יכול לעזור (רומיה תסבירי לה) ואולי כן כדאי לחשוב על הפסקה ולהתייעץ בזמן הזה עם תל-השומר להחליט מה עושים? לדעתי דיכוי ארוך בהחלט יכול לעזור לשפר את המצב בכל אופן לא לעשות טיפול לאור המצב הקיים אלא לטפל באנדו' ואז לחשוב מה הלאה
 
היי luli74 יקרה

מצטערת לשמוע על השלילי.....ויותר כואב לי להרגיש את התחשות שאת מעבירה יקרתי את חייבת מנוחה הפסקה מכל המרוץ, 33 זה לא מבוגר ותאמיני לי מנסיון אני גיליתי את כל הבלגן שלי בגיל 38 ואחרי כל הניתוחים אמרו לי ניסיון IVF אחד.....נתתי לעצמי שנתיים להחליט ועדיין לא החלטתי ובנתיים אחרי הניתוח האחרון של הנקב הרופאים לא מוכנים בכלל לחשוב לפחות ל- 3 חודשים הקרובים על המחשבה לנסיונות...... יש כאן לא מעט נשים שהרו עם אנדו ספונטני או בטיפולים וגם תורך יגיע. אבל עכשיו את צריכה כמו שהמליצו לך כאן דיכוי ארוך ומנוחה והפסקה מכל המרוץ שכמו שאני רואה לא מביאה אותך למקומות נכונים....את נותנת לעצמך ללכת לאיבוד במבוך האנדו' ....הרגשת כל העולם נגדי מוכרת בהחלט אני כבר כמה שנים מרגישה עננה שחורה מעלי ....ותמיד תמיד משתדלת להציץ דרך החורים בעננה ורואה את השמיים הכחולים ויודעת שהכל תלוי בי ואיך אני מסתכלת על המצב. מקווה שבכית מספיק והוצאת הכל מתוכך....שולחת לך חיבוקים במיליונים אני כאן
 

luli74

New member
אני מנסה להרים את הראש...

וזה כל כך קשה. אני יודעת שהכי נכון יהיה לעשות הפסקה מהטיפולים- ולהיות על דיכוי כמה חודשים. אבל הלב- לא נותן לי. אני ממש ג'אנקי של הפריות...לא מסוגלת לעצור לרגע. רק הגיעו התוצאות ומיד חשבתי על הסבב הבא. ובינתיים...המחזור עושה סימנים שהוא כמעט כאן. הכאבים הארורים מתחילים לאותת מהבטן..ואין לי כח. החלטתי שהפעם אם אני ארגיש שהבטן נקרעת לי (כמו תמיד) אני לא מתכוונת לסבול בשקט. ישר לחדר מיון, שיסממו אותי טוב עד שיעבור. כנראה שננסה החודש סבב מוקפאים- זה לא אמור לסכן אותי כי זה על דיכוי בלי גירוי שחלתי בכלל. אני מתכוונת לבקש מהרופא שיוסיף לפרוטוקול את הדקסמטזון שכתבתן לי עליו. נראה מה יהיה לו להגיד על זה. באופן מפתיע הביציות שלי היו באיכות טובה בשתי השאיבות- היו הפריות מצויינות בלי איקסי, ועוברים יפים ומפותחים. אולי כדאי בכלל ללכת על פונדקאות? אמא שלי העלתה אפשרות שהיא תהיה הפונדקאית שלי...נראה לי שזה לא חוקי בכלל. כמו שאתן רואות, הנפש עדיין מבולבלת. מיוסרת. הבכי נמשך ונמשך...ואני מרגישה שהכל סוגר עליי. אף פעם לא הלך לי בקלות בחיים, אז כנראה שגם בעניני הרחבת המשפחה זה לא יקרה אחרת. אני לא יורדת מהפסים, אבל מאוד מאוד כואבת. אבל, מבטיחה להתאושש. עוד קצת להתאבל על האובדן שלי. על האכזבה הענקית. ואז, אני אחזור למסלול בכוחות מחודשים. אני אסתער על הסבב הבא כמו לביאה. וזה יצליח. זה פשוט חייב להצליח.
 

טשומפי

New member
שלום

אני חייבת לקצר, אז אני אגיב בהרחבה אח"כ רק חייבת להגיד שגם במחזור של מוקפאים, וגם אם את בדיכוי, עדיין מקבלים אסטרוגן (כדי לבנות את הרירית), שעלול לעשות שמו באנדו' שהוא גם ככה פעיל. אומנם מדובר במינונים פחותים מאשר עם גונל מנוגון ויתר חבריהם, אבל זה עדיין תוספת אסטרוגן. אני אשתדל לכתוב יותר מאוחר, טשומפי.
 

טשומפי

New member
שלום

אני חייבת לקצר, אז אני אגיב בהרחבה אח"כ רק חייבת להגיד שגם במחזור של מוקפאים, וגם אם את בדיכוי, עדיין מקבלים אסטרוגן (כדי לבנות את הרירית), שעלול לעשות שמו באנדו' שהוא גם ככה פעיל. אומנם מדובר במינונים פחותים מאשר עם גונל מנוגון ויתר חבריהם, אבל זה עדיין תוספת אסטרוגן. אני אשתדל לכתוב יותר מאוחר, טשומפי.
 
אנחנו כאן לעזור לך להרים ראש

עדיין מאמינה שאת זקוקה למנוחה תשמרי על המוקפאים לזמן טוב וחזק יותר מבחינתך. מותר להתאבל על האובדן והאכזבה ......אבל תני ללב שלך מנת היגיון מהשכל ...את עדיין "חלשה" גם מבחינה פיזית וגם נפשית .....תתחזקי ואז תסתערי כלביאה ......כי רק את חזקה יכולה לנצח ולהצליח. חיבוקים
 

luli74

New member
אז אני נכנסת לדיכוי של חודשיים בתור התחלה

ועם הדיכוי הגיע גם הדיכאון. במהלך החודשיים האלו אני צריכה לעבור היסטרוסקופיה (לא מפחדת...עברתי כבר היסטרוסקופיה ניתוחית...קטן עליי). ונקווה.. שאחרי הכל הרחם שלי יסכים לשמור על הקטנטנים שלי תשעה חודשים. בינתיים, אני בדיכאון עמוק. לא יכולה להסביר אבל בשונה מפעמים קודמות- אני לא מצליחה כבר שבוע להפסיק לבכות וגם לא לאכול.ממש דיכאון קלאסי וזה ממש מפחיד אותי. נראה לי כל טלטלות הורמונים יחד עם האכזבה והחרדה מהעתיד עשו בי הפעם שמות. אין סיכוי שאני אלך לפסיכולוג מהחשש שזה ישפיע בעתיד על הסיכויים שלנו לאמץ. כרגע בעלי לא מוכן לשמוע על אימוץ והוא מתעקש שנמשך בטיפולים. אז אמור, בינתיים- הפוגה, ואח"כ? לא יודעת. אולי אני אחליט לוותר על הכל. המרדף הזה אחרי תינוק פשוט גורם לי לחלות. אף אחד לא מבין את זה, פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דם! יאללה, חוזרת לדמעות ולטישו.
 

luli74

New member
טוב...נכנסים לחודשיים דיכוי../images/Emo4.gif

ועם הדיכוי הגיע גם הדיכאון. במהלך החודשיים האלו אני צריכה לעבור היסטרוסקופיה (לא מפחדת...עברתי כבר היסטרוסקופיה ניתוחית...קטן עליי). ונקווה.. שאחרי הכל הרחם שלי יסכים לשמור על הקטנטנים שלי תשעה חודשים. בינתיים, אני בדיכאון עמוק. לא יכולה להסביר אבל בשונה מפעמים קודמות- אני לא מצליחה כבר שבוע להפסיק לבכות וגם לא לאכול.ממש דיכאון קלאסי וזה ממש מפחיד אותי. נראה לי כל טלטלות הורמונים יחד עם האכזבה והחרדה מהעתיד עשו בי הפעם שמות. אין סיכוי שאני אלך לפסיכולוג מהחשש שזה ישפיע בעתיד על הסיכויים שלנו לאמץ. כרגע בעלי לא מוכן לשמוע על אימוץ והוא מתעקש שנמשך בטיפולים. אז אמור, בינתיים- הפוגה, ואח"כ? לא יודעת. אולי אני אחליט לוותר על הכל. המרדף הזה אחרי תינוק פשוט גורם לי לחלות. אף אחד לא מבין את זה, פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דם! יאללה, חוזרת לדמעות ולטישו.
 

sivic10

New member
ליבי איתך

היי לולי! אני לא מבינה, גם אם את הולכת לטיפול פסיכולוגי באופן פרטי מישהו צריך לדעת על זה? לא ידעתי שככה זה עובד. אם כן אז זה עצוב מאוד כי היום טיפול פסיכולוגי הוא פריבילגיה לכל אדם לא רק לאנשים "משוגעים". אני מצליחה להרגיש את המצוקה שלך דרך המילים למרות שאני לא באותו מצב. אני רק יכולה להגיד לך את מה שבטח כולם יגידו: תנצלי את ההפוגה המאולצת הזו כדי לעשות משהו שיעשה לך טוב- חופש, אולי איזה סדנא..לא יודעת מה, את חייבת לקחת רגע פסק זמן, לנשום אויר ולחזור להאמין שיהיה טוב..
 
למעלה