אנגלית בפי ישראלים

[אור302]

אנגלית בפי ישראלים

הייתי לפני כמה שבועות בכינוס גדול של מדעי היהדות ונתקלתי בתופעה שהפתיעה אותי. ישראלים רבים, כולל כאלה שלמדו ואף מלמדים בחו"ל, דוברים אנגלית, שהיא, איך לומר, לא מה שהיינו מצפים לשמוע ממי שלמד לדוקטורט בארה"ב. אני לא אומר את מלמעלה למטה ואני לא סבור שהאנגלית בפי טובה מזו שבפיהם, אבל אני לא צריך להיות שף כדי לדעת שההמבורגר שלי שרוף. אני שואל עצמי אם ההבחנה שלי מבוססת ואם היא אינה נשענת על העובדה שאני יכול לזהות את שפת האם שמאחורי האנגלית שלהם. להבדיל, זרים רבים אחרים מדברים אנגלית משובחת שאני לא מרבה לשמוע בפי ישראלים. אני דווקא לא מדבר על אסייתים, שיש להם מחסום מבטאי רציני, אלא על אירופים בעיקר. אבל אולי זה משום שאני לא יודע את השפה שמאחורי האנגלית שלהם, ולכן לא מזהה חלק מן השגיאות הנדמות בעיניי כאנגלית תקינה. האם אתם שותפים להתרשמות הזו?

 

[afon]

יש אמת במה שאתה אומר

נדמה שאירופאים רבים מצליחים לדבר במבטא שהוא סוג של נייטרלי (לא אמריקאי, לא בריטי וכו) ובכלליות לדבר אנגלית בצורה יותר שוטפת ונכונה. מצד שני ברגע שמדברים על ספרדים, צרפתיים ואיטלקיים נדמה שזה לא תקף יותר. דוגמא אחת שקופצת לי לראש היא הפרופסור האיטלקי שלי שלמד בארה"ב ומלמד באנגלית ועדיין מדבר עם מבטא כבד ועם טעויות גרמר בכל משפט שני. אני חושב שיש פה שילוב של שני אלמנטים, הראשון תרבות ומערכת חינוך שמעודדות לימוד אנגלית מגיל צעיר, והשני שפות שדומות בהמון אופנים לאנגלית (צורת ביטוי, אלפא ביתא, מילים, מקורות, מבנה דיקדוקי וכו). נראה שהשילוב של השניים יוצר דוברי אנגלית טובים למדי ואפשר לראות את זה בבירור במדינות כמו שוודיה, דנמרק, הולנד, ובדור הצעיר בגרמניה. בזמן שבישראל האלמנט הראשון כן מתקיים במידה דומה לרבות מהמדינות האירופאיות, האלמנט השני ,השפות עצמן, רחוק למדי מהמצב באירופה. בנוגע לאנגלית בפי אסייתים אני חייב להגיד שההתרשמות שלי שונה משלך, מעטים האסייאתים שדיברו אנגלית ברמה גבוהה ובלי מבטא, כמעט ולא נתקלתי. מה שכן ישנם הרבה אמריקאים עם מקורות אסייאתים שנראים אסייאתים אבל גדלו בארה"ב ועקב כך מדברים אנגלית בצורה שוטפת לחלוטין, אבל אז הם פשוט אמריקאים

 

[ארחיתפרחית]

מי שלא דובר נכונה

את שפת אימו, הסיכוי שהוא ידבר באופן נכון כל שפה אחרת, שואף לאפס. ואם כבר מדברים על שפה נכונה, האנגלית של אמריקאים רבים פשוט מזעזעת.

 

[22ק ו ס ם]

אני לא כל כך מבין

אתה מדבר על השפה עצמה או על המבטא שלה? לישראלים שגדלו בארץ יש מבטא די ייחודי שלזרים לרוב קשה לזהות. אני לא רואה שום סיבה שישראלים יאמצו את המבטא האנגלי ונדמה לי שברוב השפות האירופאיות זה יחסית קל יותר בגלל הקירבה הלשונית. לגבי התקינות שלה, זה גם מאוד תלוי. יש ישראלים עם אנגלית מעולה ואחרים עם אנגלית סבירה שמספיקה להם ללימודים ולכתיבת מאמרים אבל היא לא אנגלית שייקספירית. זה כנראה גם תלוי בתחום הלימוד.

 

[אור302]

על השפה עצמה

עזוב מבטא. ודאי שיש ישראלים שלהם רמות שונות של אנגלית. אבל כשמדובר במי שלמד לדוקטורט בארה"ב, ניתן להניח, אני חושב, שרמת האנגלית שלו, המדוברת, תהיה יחסית גבוהה, גם בלא קשר לתחום הלימוד. חיית 6-8 שנים בסביבה דוברת אגלית, כתבת וקראת מאות עמודים באנגלית, האם לא סביר שהדיבור שלך יהיה רציף, קולח, מדויק, מבלי שתזדקק לחפש מילה או להשתמש במילה שאינה המתאימה ביותר? אולי לא, בעצם.

 

[22ק ו ס ם]

לא בהכרח

אנשים מדברים הרבה פחות משהם קוראים או כותבים ומה שחשוב יותר, לא מתקנים אותם על רוב הטעויות שלהם. אמריקאים מוצאים שזה חינני לטעות ומקבלים את זה שהאגנלית לא תהיה מושלמת.

 

[ABD2b]

משל קרילוב

בנוגע למבטא, זכור לי מקרה כשלקחתי קורסים בסטטיסטיקה אצל מרצה דגול, ישראלי לשעבר, שהגיע לארה"ב למאטסר וד"ר והיום כבר על סף פרישה. כלומר, מחצית מחייו עברו בארה"ב. עוד לפני שידעתי זאת זיהיתי בו ישראלי בגלל המבטא הכבד והשפה הדלה שלו כשהוא דיבר בכיתה. בהפסקה נתקלנו זה בזה במסדרון והוא עבר לעברית (בהתלהבות, כי זיהה בי ישראלית לפי השם שלי ורצה להוציא את העברית המאובקת שלו מהבויידעם). העברית שלו הייתה עילגת ומשום מה המבטא האנגלי שחסר לו כשהוא דיבר אנגלית השתלט עליו כשהוא דיבר עברית! זה הזכיר לי מיד את משל קרילוב על היונה והעורב: מדוע העורב צולע? פעם הייתה לו הליכה רגילה, אך הוא התקנא בהליכתה האצלה של היונה וניסה לחכותה. ניסה וניסה, אך לא הצליח. וכשניסה לשוב להליכתו הרגילה נוכח לדעת שגם אותה איבד.

 

[calimero and friends]

יו זה אחד הפחדים שלי

אני כמעט לא מדברת עברית מלבד עם המשפחה, שמן הסתם לא מדובר בהמון, רוב הזמן חושבת באנגלית ולמרות שאין לי מבטא מקומי (לשמחתי, נדמה לי), אין לי מבטא ישראלי באנגלית, אלא מבטא לא ברור שמערבב את ה"גאוגרפיה" האישית שלי. אחד הדברים שמפחידים אותי שבביקור הבא, אחרי יותר משנתיים שלא ביקרתי, יתפלק לי פה ושם מבטא של דוברי אנגלית, שאותו אני לא מחבבת בעברית, או גרוע מזה, אתחיל להתבלבל בכל מיני מילים וביטויים. זה יהיה ממש מדכא, אני מחשיבה את עצמי כדוברת עברית ברמה גבוהה וזה יהיה נכס עצוב לאבד. לגבי איכות האנגלית של ישראלים אקדמאים, אני מודה שאין לי שום יכולת לפתח דיעה על הנושא, האנגלית המדוברת שלי הרבה יותר טובה מזו האקדמית ומחוץ לחוג החברים החכמים ונחמדים שלי, האנגלית המדוברת שלי יותר טובה (ואוצר המילים יותר מדוייק) משל רוב דוברי האנגלית שאיתם יוצא לי לדבר. אני בודקת עכשיו עבודות של סטודנטים שנה א' וזה פשוט מדכא מה נהיה מהשפה הזו, פשוט נהרסה לגמרי ברמה המדוברת, שלא לדבר בקונטקסט ה"אקדמי".

 

[d a p h n a]

האם בעברית הדיבור שלך תמיד

רציף, קולח, מדוייק, מבלי שתזדקק לחפש מילה? למרות שאני מחשיבה עצמי כאדם בעל יכולות מילוליות גבוהות למדי, גם בעברית אני לא תמיד לגמרי רהוטה. ולגבי אנגלית, למרות שהאנגלית שלי היא בעקרון אנגלית ברמת שפת אם, כולל המבטא האמריקאי ואוצר מילים שלא נופל מזה של דוברים ילידיים עם השכלה דומה, בכל זאת לפעמים הדיבור שלי נעשה פחות רהוט, או שמילה בורחת לי, וזה קורה במיוחד בסיטואציות "מלחיצות" כמו הרצאות, ראיונות וכד'.

 

[אור302]

כן, ודאי איש אינו מדבר בקריינות

אבל יש הבדל ברור בין דובר ילידי שמתלבט לבין שמי שאינו שולט בשפה דיו. לא מזמן שמעתי הרצאה של בלשן ישראלי שלא הצליח למצוא את המקבילה האנגלית ל"יצא המרצע מן השק." נו, אפילו אני, שידיעותיי באנגלית מדוברת ואידיומטית מוגבלות מאוד, מכיר את מקבילת החתול. אבל זה ביטוי ולכן סביר שייעלם בעת הרצאה או דיבור מול קהל.

 

[Lady Ling]

זה אולי נכון לזרים ממדינות מאוד מסוימות

בעיקר ממערב אירופה - סקנדינביה, הולנד, גרמניה, אבל אני לא חושבת שזה נכון באופן כללי. למעשה, אני חושבת שאלה הם היוצאים מהכלל ולא הכלל. רבים מהדוברים שיצא לי לשמוע בכנסים שהיו ממדינות מזרח אירופה, יוון/ספרד/צרפת/איטליה, דרום מזרח אסיה, דרום אמריקה והמזרח התיכון היו בעלי מבטא ותחביר לא טובים במיוחד. יש כאן שני עניינים שיש להפריד - רמת התחביר והמבטא. כל אחד דורש יכולות שפתיות מסוג שונה ובשניהם קשה מאוד להגיע לרמת שפת אם בגיל מבוגר. למי ששפת אמו יש תחביר או פונולוגיה דומה יותר לשפת היעד יש יתרון מסוים (מכאן היתרון של דוברי שפות גרמאניות). נוסף על כך, מי שמגיע ממערכת חינוך ששמה דגש על לימוד שפות זרות יש יתרון. עברית שונה הן ברמת התחביר והן ברמת הפונולוגיה מאנגלית, ובנוסף (לפחות כשאני למדתי בבית הספר) יש אמנם דגש מסוים על לימודי תחביר של אנגלית מגיל צעיר אבל הרבה פחות דגש על דיבור. בנוסף לכל אלה, כישורי שפה הם דבר אינדיבידואלי שקל לאנשים מסוימים יותר מאחרים. לרוב הישראלים האקדמאיים שאני מכירה יש תחביר ומבטא טובים למדי, אבל אני מכירה למשל גם ישראלים עם מבטא מזעזע אבל יכולת ביטוי נהדרת ולהיפך. בקיצור, נראה לי שאנחנו נוטים להיות רגישים יותר למבטא שאותו אנחנו מזהים, אבל לא נראה לי שאנחנו יוצאי דופן במיוחד.

 

[אור302]

נו, אז עוד יש לי תקווה.

אבל אני לא מדבר על רמת שפת אם, ודאי לא ברמת המבטא (שאצלי דווקא מתדרדר עם השנים), אלא על יכולת דיבור רציפה ותקינה. למשל שמילות היחס יהיו תקינות, שלא יהיה תרגום מילולי של ביטויים עבריים. פחות חשוב לי אישית, למשל, לשמור על סדר מילים טבעי לאנגלית. סדר מילים זר אינו מפר את התקינות של המשפט. זה דווקא נחמד לדעתי. אני זוכר שתי דוגמות במיוחד: אחת של תלמידה רוסיה ללימודי תרגום שדיברה אנגלית שודאי רכשה עוד ברוסיה: כאילו היא מקריאה מתוך ספר. דיברה כאילו היא כותבת חיבור עם מילון. הזרות הייתה ניכרת אבל ניכרת דווקא ברמה הגבוהה מן הרגיל של הדיבור. אפילו עברית אני לא מדבר כך. דוגמה אחרת היא של ידידה אוסטרית שלי שכותבת אנגלית ברמה שגם דוברים ילידים יכולים להתקנא בה. הפרופסור האמריקאי לספרות גרמנית אמר שהלוואי הגרמנית שלו הייתה חצי מהאנגלית שלה. אלו הן דוגמות קיצוניות, עם זאת.

 

[Lady Ling]

טוב, עניין של טעם אני מניחה

בחירת מילות יחס היא דבר שרירותי ולכן צריך ללמוד אותו בעל פה, אין פה שום הגיון מיוחד שיוכל לעזור. גם מבנה תחבירי של שפה הוא כזה במידה מסוימת, אבל דווקא כאן הרבה מבנים ניתנים להכללה ממקרה אחד לאחר. מעניין לדעת למה אתה קורא "סדר מילים זר" שאינו מפר את התקינות של המשפט. הרי באותה מידה שבהרבה מקרים ניתן לנחש למה התכוונת גם אם המשפט אינו דקדוקי, ניתן גם לנחש מה הביטוי שרצית להשתמש בו גם אם מילת היחס שבחרת שגויה. דווקא תרגום מילולי של ביטויים הוא דבר שלדעתי נפוץ גם בקרב דוברים בעלי כישורי שפה גבוהים. שם בדיוק, נדמה לי, טמון הקושי האמיתי בהתבטאות בשפה זרה. יש באמת מצבים שבהם ביטוי מעברית פשוט לא קיים באנגלית ואני מלמדת את חבריי את הביטוי הישראלי (נניח "תתחדש" או "שאלת קיטבג"). כנ"ל לגבי חבריי הרוסים, הגרמנים והיפנים. אני בטוחה שזה כך בכל שפה.

 

[John the Savage]

שמתי לב שאצל גרמנים

זה לרוב אחת משתי קיצונויות: או שלא יודעים אנגלית בכלל, או שיש להם אנגלית מעולה. כשמסתובבים בגרמניה (ובמיוחד מחוץ לערים הגדולות) בהרבה מקומות קשה למצוא אפילו אדם אחד לרפואה שאפשר לדבר איתו באנגלית (ואני לא מדבר על שיחה מורכבת אלא שאלות כגון באיזו תחנה של האוטובוס לרדת). ומצד שני לאקדמאים גרמניים יש בהחלט אנגלית טובה. אולי זה באמת בזכות הקרבה הלשונית ברגע שהם כבר לומדים אנגלית זה הולך להם בקלות. בתחום שלי לפחות, בכנסים בהם הייתי, לישראלים היתה אנגלית די טובה. אולי טיפה פחות מאשר אצל דוברי שפות גרמאניות, אבל בדיוק כפי שכתבת: יותר מאשר אצל דוברי איטלקית/צרפתית/ספרדית וכו'.

 

[אור302]

זה לא רק הולך בקלות.

היות שאנגלית היא שפה גרמאנית, רבות מן המילים הגרמניות השכיחות הן בגדר אוצר מילים "גבוה" יותר באנגלית. זה הופך את האנגלית בפי הגרמנים לגבוהה יותר.

 

[BigMatilda]

אחד הדברים שהכי עזרו לי לשפר את המבטא

היה שבתחום שלי כמעט ואין ישראלים, וגם כמעט ואין לי חברים ישראלים (השני הוא פועל יוצא של הראשון). ככה שרוב התקשורת המילולית שלי, שמיעה ודיבור, היא עם דוברי אנגלית שפת אם. זכור לי בפירוש הבדל משמעותי בין לפני ואחרי שבועיים במחנה מיפוי במדבר, שבו לא דיברתי עברית כמעט שבועיים ו-90 אחוז מהאנשים היו אמריקאים, ולא היו אינטרנט וטלויזיה אז כל היום קישקשנו. היה ממש הבדל. בתחום כמו מדעי היהדות איך שהוא נראה לי שהמצב הוא בדיוק הפוך.

 

[אור302]

נכון, המצב הפוך בעיקר בתת-תחום שלי

של חקר הספרות העברית והישראלית אבל גם אני די מבודד ולא מכיר כמעט ישראלים כך שעברית אני לא מדבר הרבה. בשנותיי הראשונות פה עסקתי רק בספרות אמריקאית, כך שבכלל בקושי דיברתי עברית. אצלי לרמת האנגלת קורה משהו מיוחד: בשיחה יומיומית אני נופל בחזרה לעילגות בלתי נמנעת, בעיקר במצבי עייפות, לחץ, חיפזון - רק נסי לתאר לעצמך אותי ואת אשתי מנסים לתקשר בשש בבוקר בשיא הלחץ להכין את הילד לגן ולרוץ. וואלה, כמעט מכות. אבל בזמן שיחה מקצועית, כאילו איזה שד כופה עצמו עליי ואני לא מכיר את האנגלית של עצמי. ואני לא מתכוון לאוצר מילים מקצועי בלבד. אלא לאיזו רוח אחרת לגמרי, שתופסת שליטה ובונה משפטים משל עצמה. אני די בטוח שגם איכות הקול שלי מתעמקת ומתייצבת. דקה אחר כך אני נשמע כאילו הרגע ירדתי מן האנייה.משונה ביותר.

 

[Lady Ling]

לגמרי

גם לי אין כמעט מכרים ישראלים ורמת האנגלית עלתה לדעתי בהתאם. נוסף על כך, אני לומדת שפות בעיקר משמיעה והמבטא שלי מושפע מאוד מהאנשים שאיתם אני מדברת (לא רק באנגלית, אגב). בפירוש יש הבדל ברמת השפה שלי כשאני מדברת עם אמריקאים לעומת עם זרים אחרים, לא רק ישראלים, ולמרבה המבוכה גם הסלנג ואופן ההגייה שלי יוצאים כמו של בן שיחי. כשמדברים עם אמריקאים זה מגניב ביותר אבל כשמדברים עם אחרים זה יכול להיות קצת לא נעים לעתים, וכשמשתמשים בהגייה מקומית של איזור שמעולם לא הייתי בו זה בעיקר מצחיק את האחרים.

 

[catch 2 2]

תלוי מי ואיפה

אירופה זה לא מדינה. כנ"ל אסיה. האנגלית שלי טובה מהעברית וזה לא מפריע לי. לעומת זאת, מעבר משפה אחת לאחרת (לא אנגלית-עברית-- אלא שלישית, רביעית וכו') מצריך ריכוז טוטאלי של כמה דקות, ממש כמו למצוא את התדר הנכון. בהתחלה זה היה נוראי מפני שזה היה כל כך קל לקחת את הדברים הכי קלים מכל שפה וליצור תערובת במקום לחשוב רק באחת ספציפית.

 

[ניצן cocos]

ומה עם עברית של ישראלים שחיים בחו"ל?

כל משפט שני מתורגם מאנגלית או השפה המקומית בארץ בה הם חיים. לדוגמא "משתמש" "עושה" "גבר קנדי" "מלא"-במקום שבע. ועוד ביטויים בעברית שתורגמה מאנגלית.