אמנם לא בד"צ...
אתמול, בעודי עורכת קניות, עם הזעטוט בעגלה, שמעתי צרחות ובכי קורע של ילדה כבת 6 שישבה בעגלה. היא הצביעה על מדף הוופלים, בכתה והתחננה. הסתובבתי לכיוונה ועמדתי לשכנע את הפספוס שלי שיציע לה את אחת העוגיות, פתאום ראיתי את אחיה, כבן 9 או עשר, חוטף חבילה מהמדף, רץ אליה ברוגז ואומר: "הנה! תראי, תראי! זה לא כשר, את לא רואה ??? את רוצה לאכול לא כשר ??? את רוצה למות ????" האמא התקרבה, לקחה מידיו את הוופלים, קראה ואמרה: "אין בד"צ, אבל... זה הכשר של הרב XXX (לא זוכרת), הוא בסדר, היינו אצלו..." עמדתי פעורת פה. אבל כשהחזרתי את העגלה, ראיתי את הילדה עומדת ביציאה מהסופר, מחבקת קרוב קרוב חבילת וופלים... כאילו היתה הבובה האהובה אליה, במן תחושת נצחון כזאת... HAPPY END של ילדים.
אתמול, בעודי עורכת קניות, עם הזעטוט בעגלה, שמעתי צרחות ובכי קורע של ילדה כבת 6 שישבה בעגלה. היא הצביעה על מדף הוופלים, בכתה והתחננה. הסתובבתי לכיוונה ועמדתי לשכנע את הפספוס שלי שיציע לה את אחת העוגיות, פתאום ראיתי את אחיה, כבן 9 או עשר, חוטף חבילה מהמדף, רץ אליה ברוגז ואומר: "הנה! תראי, תראי! זה לא כשר, את לא רואה ??? את רוצה לאכול לא כשר ??? את רוצה למות ????" האמא התקרבה, לקחה מידיו את הוופלים, קראה ואמרה: "אין בד"צ, אבל... זה הכשר של הרב XXX (לא זוכרת), הוא בסדר, היינו אצלו..." עמדתי פעורת פה. אבל כשהחזרתי את העגלה, ראיתי את הילדה עומדת ביציאה מהסופר, מחבקת קרוב קרוב חבילת וופלים... כאילו היתה הבובה האהובה אליה, במן תחושת נצחון כזאת... HAPPY END של ילדים.
