אמנות החלימה (30)
- פותח הנושא deep ocean
- פורסם בתאריך
../images/Emo20.gif לא ניתן להגיע אל האינסוף בגוף
כלשהו, לכן כל תיאור של "אדם" בכל סוגשל מצב תודעה מטעה, גם אם נתאר מודעות של כל תא ותא ואיחוד גופים וכו´ בתודעה הטהורה ניתן להיות רק כתודעה טהורה. אבל השאלה הייתה לצורך דרך הלוחמים. כיצוד ניתן להגיע לחופש (מעשית) מדרך הלוחמים? האם יש דרך שדון חואן מתווה לכך, או שמדובר במבוי סתום?
כלשהו, לכן כל תיאור של "אדם" בכל סוגשל מצב תודעה מטעה, גם אם נתאר מודעות של כל תא ותא ואיחוד גופים וכו´ בתודעה הטהורה ניתן להיות רק כתודעה טהורה. אבל השאלה הייתה לצורך דרך הלוחמים. כיצוד ניתן להגיע לחופש (מעשית) מדרך הלוחמים? האם יש דרך שדון חואן מתווה לכך, או שמדובר במבוי סתום?
זה עניין אישי.
חוק הנהואל, כפי שהוא פורש על-ידי חואן מאטוס (כל רואה בשושלתו פירשו קצת אחרת), החל על נהואלים מסוג מסויים (ארבע מחלקות בגוף המאיר), מחייב הקמה, גיבוש, אימון, הכוונה ועוד של קבוצת לוחמים בעל תצורה מסויימת ומוגדרת על לפרטי-פרטים (תיאור מפורט בספר "מתנת הנשר"), שיש לה סיכויים מסויימים להגיע בעצמה אל החופש המוחלט. זהו התנאי שהציב האינסוף לאותם לוחמים לצורך קבלת הסיכוי שלהם. כמובן, יש סוגים רבים אחרים של נהאוהלים ויש גם אנשים שאינם זקוקים לכל זה - הם פשוט באים בקשב השלישי וחסל. ההתוויות של חואן מאטוס לקרלוס קסטנדה אינן אלא ההתוויות של חואן מאטוס (אינדוידואל מסויים) לקרלוס קסטנדה (אינדוידואל אחר) כפי שהביאן בכתב קרלוס קסטנדה... ומה אכפת לנו יותר מדי מתיאור כל כך מקומי וחד צדדי כזה? ומה זה נוגע אלי, אליך, לאנשים אחרים? או שלא הבנתי את שאלתך? מוטב אולי להדגיש כי דרך הלוחמים איננה תצורה בלעדית למאטוס ושות´. דרך הלוחמים מכילה נתיבים ועיקולים שמאטוס כלל לא הכיר (אין אפשרות אחרת). הוא לא הכיר אותם, כי לא היה זקוק להם באופן אישי. אפילו קרלוס התוודע, אחרי התאחדותו של מאטוס, לנתיבים ולעיקולים של דרך הלוחמים שמאטוס עצמו מעולם לא טרח לברר, מאחר והם לא נגעו לו, אך עבור קרלוס הם היו מהותיים ואפילו גורליים. "דרך הלוחמים" איננה נשמרת במדיה המילולית; היא קוד אנרגטי גמיש להדהים שהטולטקים גילו חלקית. חלק מהם היו מספיק מטומטמים כדי לחשוב שהם המציאו אותה.
חוק הנהואל, כפי שהוא פורש על-ידי חואן מאטוס (כל רואה בשושלתו פירשו קצת אחרת), החל על נהואלים מסוג מסויים (ארבע מחלקות בגוף המאיר), מחייב הקמה, גיבוש, אימון, הכוונה ועוד של קבוצת לוחמים בעל תצורה מסויימת ומוגדרת על לפרטי-פרטים (תיאור מפורט בספר "מתנת הנשר"), שיש לה סיכויים מסויימים להגיע בעצמה אל החופש המוחלט. זהו התנאי שהציב האינסוף לאותם לוחמים לצורך קבלת הסיכוי שלהם. כמובן, יש סוגים רבים אחרים של נהאוהלים ויש גם אנשים שאינם זקוקים לכל זה - הם פשוט באים בקשב השלישי וחסל. ההתוויות של חואן מאטוס לקרלוס קסטנדה אינן אלא ההתוויות של חואן מאטוס (אינדוידואל מסויים) לקרלוס קסטנדה (אינדוידואל אחר) כפי שהביאן בכתב קרלוס קסטנדה... ומה אכפת לנו יותר מדי מתיאור כל כך מקומי וחד צדדי כזה? ומה זה נוגע אלי, אליך, לאנשים אחרים? או שלא הבנתי את שאלתך? מוטב אולי להדגיש כי דרך הלוחמים איננה תצורה בלעדית למאטוס ושות´. דרך הלוחמים מכילה נתיבים ועיקולים שמאטוס כלל לא הכיר (אין אפשרות אחרת). הוא לא הכיר אותם, כי לא היה זקוק להם באופן אישי. אפילו קרלוס התוודע, אחרי התאחדותו של מאטוס, לנתיבים ולעיקולים של דרך הלוחמים שמאטוס עצמו מעולם לא טרח לברר, מאחר והם לא נגעו לו, אך עבור קרלוס הם היו מהותיים ואפילו גורליים. "דרך הלוחמים" איננה נשמרת במדיה המילולית; היא קוד אנרגטי גמיש להדהים שהטולטקים גילו חלקית. חלק מהם היו מספיק מטומטמים כדי לחשוב שהם המציאו אותה.
../images/Emo20.gif בשום אופן לא אישי
אין שום דבר אישי בקשב השלישי... אין ולא היו נהוואלים שאינם בעלי 4 מחלקות בביצת המודעות, למעט קרלוס שהיה אכן שונה, ולא ממש נהוול. על כן חוק הנהוול הוא מוחלט ומייצג דרך מאוד ברורה אל הקשב השלישי. כל אחד מאיתנו רוצה לראות בעצמו נהוול. זה טבעי. אבל מי מאיתנו יכול להוכיח שהוא נהוואל ב"ראייה"? ללא "ראייה" כל דרך הלוחמים הינה רוב מלל. רק ב"ראייה" ניתן לאמת ולדעת מהי הדרך. וכדי ל"ראות" אנחנו חייבים לצבור אנרגיה אדירה ולחיות ללא רבב שכן הראייה היא העברת אנרגייה אדירה אל הגוף החולם ותפיסת העולם כאנרגייה משום כך. כמובן שאין זו הדרך היחידה אל האינסוף, אבל זו בהחלט דרכם של הנהוואלים, אחרת אתה צריך להציג דרכים ברורות אחרות בהם תתבצע משימה זו. לומר ש"זה אישי" זה בעצם לומר כי דרך הלוחמים אינה קיימת וכל אחד הולך בדרכו שלו. ואז... אין שום משמעות לחלימה, ייקוש, סיכום, מודעות... פשוט כל אחד הולך בדרך שלו וזהו. למה בכלל לתת לזה שם? דרך הלוחמים היא דרך קבוצתית. חייב להיות בה שיתוף פעולה של חולם וייוקש, וכאשר יצרת את ראש הנחש תצטרך ליצור גם את הגוף והזנב... תצטרך שליחים, סיירים, נהוול... נהוואלית... השושלת של דון חואן מאטוס הסתיימה. מי שבא עכשיו יצטרך להגדיר אותה מחדש וגם אם הוא יגדיר כי כל לוחם פועל באופן "אישי" - הוא יצטרך להגדיר מהו אופן "אישי" זה ומהם הכללים על פיהם יש לבחון ולהתקדם בדרך זו. בדיוק כפי שיש כללים (או סימני דרך) לייקוש, חלימה, סיכום וכו´. האמנם "אישי" זה כל מה שנשאר בסופה של הדרך אל הבלתי אישי? אבל דון חואן כן משאיר לנו דרך בתיאורו את הכניסה אל הקשב השלישי: זוהי הצתת האש הפנימית והארת כל הנימים במודעות.
אין שום דבר אישי בקשב השלישי... אין ולא היו נהוואלים שאינם בעלי 4 מחלקות בביצת המודעות, למעט קרלוס שהיה אכן שונה, ולא ממש נהוול. על כן חוק הנהוול הוא מוחלט ומייצג דרך מאוד ברורה אל הקשב השלישי. כל אחד מאיתנו רוצה לראות בעצמו נהוול. זה טבעי. אבל מי מאיתנו יכול להוכיח שהוא נהוואל ב"ראייה"? ללא "ראייה" כל דרך הלוחמים הינה רוב מלל. רק ב"ראייה" ניתן לאמת ולדעת מהי הדרך. וכדי ל"ראות" אנחנו חייבים לצבור אנרגיה אדירה ולחיות ללא רבב שכן הראייה היא העברת אנרגייה אדירה אל הגוף החולם ותפיסת העולם כאנרגייה משום כך. כמובן שאין זו הדרך היחידה אל האינסוף, אבל זו בהחלט דרכם של הנהוואלים, אחרת אתה צריך להציג דרכים ברורות אחרות בהם תתבצע משימה זו. לומר ש"זה אישי" זה בעצם לומר כי דרך הלוחמים אינה קיימת וכל אחד הולך בדרכו שלו. ואז... אין שום משמעות לחלימה, ייקוש, סיכום, מודעות... פשוט כל אחד הולך בדרך שלו וזהו. למה בכלל לתת לזה שם? דרך הלוחמים היא דרך קבוצתית. חייב להיות בה שיתוף פעולה של חולם וייוקש, וכאשר יצרת את ראש הנחש תצטרך ליצור גם את הגוף והזנב... תצטרך שליחים, סיירים, נהוול... נהוואלית... השושלת של דון חואן מאטוס הסתיימה. מי שבא עכשיו יצטרך להגדיר אותה מחדש וגם אם הוא יגדיר כי כל לוחם פועל באופן "אישי" - הוא יצטרך להגדיר מהו אופן "אישי" זה ומהם הכללים על פיהם יש לבחון ולהתקדם בדרך זו. בדיוק כפי שיש כללים (או סימני דרך) לייקוש, חלימה, סיכום וכו´. האמנם "אישי" זה כל מה שנשאר בסופה של הדרך אל הבלתי אישי? אבל דון חואן כן משאיר לנו דרך בתיאורו את הכניסה אל הקשב השלישי: זוהי הצתת האש הפנימית והארת כל הנימים במודעות.
אני לא רואה את זה באופן שתיארת.
לא שזה משנה הרבה, אבל כפי שהדברים נראים מנקודת מבטי כרגע, המשפט היחיד ה"נכון" בהודעתך הוא האחרון: לפי עדות קסטנדה אכן מאטוס השאיר "הוראות שימוש" ל"כניסה אל הקשב השלישי" והן אכן הצתת האש העצמית והארת כל נימי המודעות בבת אחת. מנקודת מבטי (בלבד!!!!!!!!!!): הקשב השלישי הוא דבר אישי להחריד; יש הרבה סוגים של נהואל; אף אחד לא רוצה להיות נהואל (חוץ מאנשים מטורפים, לדעתי, או אנשים שפשוט לא יודעים מה-זה נהואל, אבל הם לא נחשבים), זה הדבר האחרון שבנאדם ירצה להיות (או כמעט האחרון); דרך הלוחמים איננה מלל ואיננה ניתנת להעברה באמצעות מלל, או להעברה בכלל, מפני שהיא לא קיימת כשיטה או כמכלול שיטות, אלא זהו קוד אנרגטי הקיים באופן ממשי ביקום ושלא ניתן לתרגום סביר במלים - הדרך היחידה לערוך הכרות עם דרך הלוחמים היא באמצעות ראייה והתנסות, כאשר ברור הוא ששום אדם עלי אדמות לא בוחר ללכת בה, אלא היא בוחרת בו (תגובתו לכך, אולי, זה מרווח החופש היחיד שלו - להיות ללא רבב); חוק הנהואל הוא מוחלט... אבל יש יותר מסוג אחד של נהואל ולכן גם יותר מחוק אחד ובכלל המלה "חוק" מאוד מבלבלת כי מישהו עלול לחשוב שמדובר בחוק שנכתב במלים או שנוסח על-ידי יצור אנושי והרי זה לא כך וזה בכלל לא דומה ל"חוק" במובן של חוקי-האדם אז למה לקרוא לזה כך? בגלל ששמענו כמה לוחמים, בטלפון שבור (הכולל ספר בדרך) החליטו לקרוא לזה "חוק"?... כדי לראות לא צריך להיות ללא רבב... אני רואה ואני רחוק מאוד מלהיות ללא רבב... וגם אתה רואה לא-מעט ואתה עדיין אינך ללא-רבב... "זוהי דרכם של הנהואלים"... כן, למתבונן מהצד. מעבר לכך, אין לזה שום משמעות אחרת. מדוע אני צריך לדעתך להציג דרך כזאת או אחרת למקום כזה או אחר? מנקודת מבטי אני לא רואה את עצמי כאילו עלי להציג משהו. דרך הלוחמים קיימת (שוב, הכל מנקודת מבטי כרגע) והיא לא קיימת במימד המילולי, או ניתנת להבנה בתור "שיטה" שמישהו המציא; כשאני אומר ש"זה אישי" אני לא מתכוון לכך שדרך הלוחמים איננה קיימת, או שכל מי שאומר "אני הולך בדרך הלוחמים טרה-לה-לה" אכן הולך בדרך הלוחמים; יכול להיות שאנחנו פשוט נותנים את השם "דרך הלוחמים" לשני דברים שונים... בהחלט יכול להיות! אני נותן את השם "דרך הלוחמים" לקוד האנרגטי שהתגלה לראשונה, כפי הידוע לי, על-ידי חלק מהטולטקים הקדומים. אני מכנה בשם "דרך הלוחמים" את אותו סדק ממשי, את אותו סיכוי ממשי, שהאינסוף החליט לתת לבני-האדם. אני מאמין שזהו הסדק הממשי היחיד, הסיכוי היחיד, של בני-אדם, מול האינסוף. אולי אתה נותן את השם "דרך הלוחמים" למערכת הספציפית של ההתנהגות של אנשי שושלת חואן מאטוס כפי שנצפתה על-ידי אנשים מבחוץ (באמצעות ספרי קסטנדה). במקרה שאני צודק, אני אשאל אותך: ומה היה קורה אם הנהואל הבא בתור לא היה קסטנדה - והוא היה נוהג בדרכים שונות לגמרי? האם היית אומר שהוא זנח את דרך הלוחמים, או שמלכתחילה הגדרתך היתה כוללת גם את אופני התנהגותו? הרי אם תיקח את התנהגותם ודיעותיהם של הנהואלים האחרונים בשושלת - מאטוס, חוליאן ואליאס - תמצא מערכת התנהגות ודיעות שונות מאוד, שוני יסודי ועמוק, מאלה של הנהואלים שקדמו להם!! הלא כן? על מה בעצם ה"ויכוח" שלנו נסוב? האם ניתן למקדו? האם אנחנו מתדיינים רק בנוגע להגדרות (שמות), או גם בנוגע לאינסוף עצמו ו"דרכיו"? דרך הלוחמים היא דרך קבוצתית... במידה רבה... לפחות רוב החלקים שאנחנו מכירים. אך יש בה גם חלקים רבים, שגם אותם אנחנו מכירים, שהינם בודדים להחריד... שאין בהם שום דבר קבוצתי... הלוחם בלתי ניתן להגדרה, חומק מהנתיבים המוכרים... אתה למשל, אם היית ממשיך להשתמש ביקוש ובחלימה ובדברים הנוספים (שלא אנקוב בהם) שמחייבים לכאורה לוחם משושלת קסטנדה, לדעתי היית באותו רגע מפסיק להיות לוחם!!! העובדה שערכת מחדש את תפישתך ו"חמקת" ממערכת שבה היית (ושהובילה למבוי סתום), היא-היא לדעתי מה שגרם לכך שתמשיך להיות לוחם, למרות שלהגדרותיך החדשות אולי כבר אינך לוחם. האם אתה יורד לסוף דעתי? השושלת של מאטוס הסתיימה, בוודאי, אבל היא ממש לא השושלת היחידה, נכון? אין מה להגדיר כך או אחרת, או שרואים או שלא. כפי שאמרת, כשלא רואים מבזבזים זמן... נכון? כשאתה לוחם, אתה קודם כל נאבק כדי להפסיק להיות מטומטם וכדי להתחיל לראות... עד לאותו הרגע, אתה לא יודע אם כל מה שאתה עושה זה לא שטויות מוחלטות... הרי מי יכול להגיד לך מה לעשות? מישהו אחר? מישהו שיטען שהוא נאהואל? זה יהיה שטות מוחלטת... אף נהואל לא יגיד לך בקשב הראשון "אני נהואל..." הוא יסיח אותך לקשב השני כדי שיוכל לנהל איתך שיחה נורמלית - ואז ממילא כל הדיעות הקודמות בטלות ומבוטלות. אני ברור? וכן, זוהי רק נקודת המבט הנוכחית המוגבלת המצומצמת והמפגרת שלי. לא יותר, לא פחות.
לא שזה משנה הרבה, אבל כפי שהדברים נראים מנקודת מבטי כרגע, המשפט היחיד ה"נכון" בהודעתך הוא האחרון: לפי עדות קסטנדה אכן מאטוס השאיר "הוראות שימוש" ל"כניסה אל הקשב השלישי" והן אכן הצתת האש העצמית והארת כל נימי המודעות בבת אחת. מנקודת מבטי (בלבד!!!!!!!!!!): הקשב השלישי הוא דבר אישי להחריד; יש הרבה סוגים של נהואל; אף אחד לא רוצה להיות נהואל (חוץ מאנשים מטורפים, לדעתי, או אנשים שפשוט לא יודעים מה-זה נהואל, אבל הם לא נחשבים), זה הדבר האחרון שבנאדם ירצה להיות (או כמעט האחרון); דרך הלוחמים איננה מלל ואיננה ניתנת להעברה באמצעות מלל, או להעברה בכלל, מפני שהיא לא קיימת כשיטה או כמכלול שיטות, אלא זהו קוד אנרגטי הקיים באופן ממשי ביקום ושלא ניתן לתרגום סביר במלים - הדרך היחידה לערוך הכרות עם דרך הלוחמים היא באמצעות ראייה והתנסות, כאשר ברור הוא ששום אדם עלי אדמות לא בוחר ללכת בה, אלא היא בוחרת בו (תגובתו לכך, אולי, זה מרווח החופש היחיד שלו - להיות ללא רבב); חוק הנהואל הוא מוחלט... אבל יש יותר מסוג אחד של נהואל ולכן גם יותר מחוק אחד ובכלל המלה "חוק" מאוד מבלבלת כי מישהו עלול לחשוב שמדובר בחוק שנכתב במלים או שנוסח על-ידי יצור אנושי והרי זה לא כך וזה בכלל לא דומה ל"חוק" במובן של חוקי-האדם אז למה לקרוא לזה כך? בגלל ששמענו כמה לוחמים, בטלפון שבור (הכולל ספר בדרך) החליטו לקרוא לזה "חוק"?... כדי לראות לא צריך להיות ללא רבב... אני רואה ואני רחוק מאוד מלהיות ללא רבב... וגם אתה רואה לא-מעט ואתה עדיין אינך ללא-רבב... "זוהי דרכם של הנהואלים"... כן, למתבונן מהצד. מעבר לכך, אין לזה שום משמעות אחרת. מדוע אני צריך לדעתך להציג דרך כזאת או אחרת למקום כזה או אחר? מנקודת מבטי אני לא רואה את עצמי כאילו עלי להציג משהו. דרך הלוחמים קיימת (שוב, הכל מנקודת מבטי כרגע) והיא לא קיימת במימד המילולי, או ניתנת להבנה בתור "שיטה" שמישהו המציא; כשאני אומר ש"זה אישי" אני לא מתכוון לכך שדרך הלוחמים איננה קיימת, או שכל מי שאומר "אני הולך בדרך הלוחמים טרה-לה-לה" אכן הולך בדרך הלוחמים; יכול להיות שאנחנו פשוט נותנים את השם "דרך הלוחמים" לשני דברים שונים... בהחלט יכול להיות! אני נותן את השם "דרך הלוחמים" לקוד האנרגטי שהתגלה לראשונה, כפי הידוע לי, על-ידי חלק מהטולטקים הקדומים. אני מכנה בשם "דרך הלוחמים" את אותו סדק ממשי, את אותו סיכוי ממשי, שהאינסוף החליט לתת לבני-האדם. אני מאמין שזהו הסדק הממשי היחיד, הסיכוי היחיד, של בני-אדם, מול האינסוף. אולי אתה נותן את השם "דרך הלוחמים" למערכת הספציפית של ההתנהגות של אנשי שושלת חואן מאטוס כפי שנצפתה על-ידי אנשים מבחוץ (באמצעות ספרי קסטנדה). במקרה שאני צודק, אני אשאל אותך: ומה היה קורה אם הנהואל הבא בתור לא היה קסטנדה - והוא היה נוהג בדרכים שונות לגמרי? האם היית אומר שהוא זנח את דרך הלוחמים, או שמלכתחילה הגדרתך היתה כוללת גם את אופני התנהגותו? הרי אם תיקח את התנהגותם ודיעותיהם של הנהואלים האחרונים בשושלת - מאטוס, חוליאן ואליאס - תמצא מערכת התנהגות ודיעות שונות מאוד, שוני יסודי ועמוק, מאלה של הנהואלים שקדמו להם!! הלא כן? על מה בעצם ה"ויכוח" שלנו נסוב? האם ניתן למקדו? האם אנחנו מתדיינים רק בנוגע להגדרות (שמות), או גם בנוגע לאינסוף עצמו ו"דרכיו"? דרך הלוחמים היא דרך קבוצתית... במידה רבה... לפחות רוב החלקים שאנחנו מכירים. אך יש בה גם חלקים רבים, שגם אותם אנחנו מכירים, שהינם בודדים להחריד... שאין בהם שום דבר קבוצתי... הלוחם בלתי ניתן להגדרה, חומק מהנתיבים המוכרים... אתה למשל, אם היית ממשיך להשתמש ביקוש ובחלימה ובדברים הנוספים (שלא אנקוב בהם) שמחייבים לכאורה לוחם משושלת קסטנדה, לדעתי היית באותו רגע מפסיק להיות לוחם!!! העובדה שערכת מחדש את תפישתך ו"חמקת" ממערכת שבה היית (ושהובילה למבוי סתום), היא-היא לדעתי מה שגרם לכך שתמשיך להיות לוחם, למרות שלהגדרותיך החדשות אולי כבר אינך לוחם. האם אתה יורד לסוף דעתי? השושלת של מאטוס הסתיימה, בוודאי, אבל היא ממש לא השושלת היחידה, נכון? אין מה להגדיר כך או אחרת, או שרואים או שלא. כפי שאמרת, כשלא רואים מבזבזים זמן... נכון? כשאתה לוחם, אתה קודם כל נאבק כדי להפסיק להיות מטומטם וכדי להתחיל לראות... עד לאותו הרגע, אתה לא יודע אם כל מה שאתה עושה זה לא שטויות מוחלטות... הרי מי יכול להגיד לך מה לעשות? מישהו אחר? מישהו שיטען שהוא נאהואל? זה יהיה שטות מוחלטת... אף נהואל לא יגיד לך בקשב הראשון "אני נהואל..." הוא יסיח אותך לקשב השני כדי שיוכל לנהל איתך שיחה נורמלית - ואז ממילא כל הדיעות הקודמות בטלות ומבוטלות. אני ברור? וכן, זוהי רק נקודת המבט הנוכחית המוגבלת המצומצמת והמפגרת שלי. לא יותר, לא פחות.
../images/Emo20.gif הסיכוי שמשאיר האינסוף
הוא באמת הנושא הראוי לדיון. כתבת: "אני מאמין שזהו הסדק הממשי היחיד, הסיכוי היחיד, של בני-אדם, מול האינסוף" יש כאן הנחות יסוד: אני אדם, אני מוגבל, אני הולך למות, אני זקוק לסיכוי. ההתקדמות הגדולה ביותר שלנו היא בעצם בשינוי האקסיומות. אני מציע אקסיומה אחרת: אני האינסוף, מעולם לא הייתי אחר, אך משום מה איני תופס את עצמי ככזה. כמו בהנדסה האי-אוקלידית, שינוי האקסיומה מוביל לאפשרויות שלא נראו קודם. מה שנראה כמו קיר נראה פתאום כמו בועת חלום. נסיונו של הלוחם להתחמק ממותו נובע מן ההנחה כי אינו אינסוף, אלא עומד מולו. את ההנחה הזו הוא מחזק בתפיסות החושים שלו, יוצאות דופן ובהירות ככל שיהיו . גם ה"ראייה" עצמה היא תופעת חושים הכפופה לפרשנות, והלוחם מפרש את התופעה על פי אקסיומות היסוד שלו. שנה את האקסיומה, והבעייה אינה קיימת כלל - מה שנראה קודם כסיכוי אחד, נראה עכשיו כשדה אפשרויות אינסופי. לאדם רגיל אין סיכוי כלל. ללוחם יש אולי סיכוי יחיד. אך כשאתה האינסוף...
הוא באמת הנושא הראוי לדיון. כתבת: "אני מאמין שזהו הסדק הממשי היחיד, הסיכוי היחיד, של בני-אדם, מול האינסוף" יש כאן הנחות יסוד: אני אדם, אני מוגבל, אני הולך למות, אני זקוק לסיכוי. ההתקדמות הגדולה ביותר שלנו היא בעצם בשינוי האקסיומות. אני מציע אקסיומה אחרת: אני האינסוף, מעולם לא הייתי אחר, אך משום מה איני תופס את עצמי ככזה. כמו בהנדסה האי-אוקלידית, שינוי האקסיומה מוביל לאפשרויות שלא נראו קודם. מה שנראה כמו קיר נראה פתאום כמו בועת חלום. נסיונו של הלוחם להתחמק ממותו נובע מן ההנחה כי אינו אינסוף, אלא עומד מולו. את ההנחה הזו הוא מחזק בתפיסות החושים שלו, יוצאות דופן ובהירות ככל שיהיו . גם ה"ראייה" עצמה היא תופעת חושים הכפופה לפרשנות, והלוחם מפרש את התופעה על פי אקסיומות היסוד שלו. שנה את האקסיומה, והבעייה אינה קיימת כלל - מה שנראה קודם כסיכוי אחד, נראה עכשיו כשדה אפשרויות אינסופי. לאדם רגיל אין סיכוי כלל. ללוחם יש אולי סיכוי יחיד. אך כשאתה האינסוף...
../images/Emo20.gif זרע שלא הופך לעץ
הוא אינסוף שממשיך להסתבך בתפיסתו השגוייה כי הוא אדם/לוחם/אל/שד וכו´. וזה יכול לקרות גם ללוחם. גם לטובים שבהם. ההבנה כי האינסוף הוא השואף אל עצמו דרך תפיסתי השגוייה ולא "אני" הוא - זהו באמת הסדק אל האינסוף עליו דיברת. וההבנה הזו ברגע שהיא מתרחשת, מניעה מייד את נקודת המאסף ומובילה באופן טבעי אל אובדן הצורה האנושית, ואחר כך...
הוא אינסוף שממשיך להסתבך בתפיסתו השגוייה כי הוא אדם/לוחם/אל/שד וכו´. וזה יכול לקרות גם ללוחם. גם לטובים שבהם. ההבנה כי האינסוף הוא השואף אל עצמו דרך תפיסתי השגוייה ולא "אני" הוא - זהו באמת הסדק אל האינסוף עליו דיברת. וההבנה הזו ברגע שהיא מתרחשת, מניעה מייד את נקודת המאסף ומובילה באופן טבעי אל אובדן הצורה האנושית, ואחר כך...
אנחנו מסכימים על הכל
ונשאר רק להסכים על הגדרות, או לפחות להבינן. עץ = אדם שהגיע לקשב השלישי כלומר אינסוף שהיה אדם וחזר להיות אינסוף אבל בדרך העצים את עצמו... הגדיל את עצמו... מאוד. אם גופך הפיסי יהיה מאכל לתולעים, עדיין האינסוף יהיה נשכר מכך, אבל הוא יהיה הרבה יותר נשכר ממצב שבו לא תהיה שום גופה של אינקה לקבור.
ונשאר רק להסכים על הגדרות, או לפחות להבינן. עץ = אדם שהגיע לקשב השלישי כלומר אינסוף שהיה אדם וחזר להיות אינסוף אבל בדרך העצים את עצמו... הגדיל את עצמו... מאוד. אם גופך הפיסי יהיה מאכל לתולעים, עדיין האינסוף יהיה נשכר מכך, אבל הוא יהיה הרבה יותר נשכר ממצב שבו לא תהיה שום גופה של אינקה לקבור.
../images/Emo20.gif אין שום גוף
אלא בעמדה מסויימת של נקודת המאסף. אפילו הרואים מגדירים את ה"אדם" כביצת מודעות. לכן אין שום משמעות לגוף שלנו אלא בהצמדות אל ה"אני" ונקודת הרחמים העצמיים. מטרתו של איש הדעת אינה להציל את הגוף, שהוא חסר כל חשיבות. מטרתו להכנס אל המודעות המוחלטת, הקשב השלישי - מבלי להאכל על ידי הנשר. קרי: שלא במוות רגיל וחסר מודעות, אלא מתוך בחירה ומודעות מוחלטת. האינסוף אינו יכול להעצים את עצמו, שכן הוא במילא אינסוף ואין לו לאן לגדול. הרעיון שהאינסוף יצא נשכר מן הפעולות שלנו שייך לתחום החשיבות העצמית בלבד. יש כאן בעייה: אנו משתמשים במילים "אינסוף" או "הקשב שלישי" כאילו זו מהות נפרדת שיש להשיג אותה. האמת היא (על פי אקסיומת האינסוף) שאני, ברגע זה ממש בעודי מקליד מילים אלו איני אלא האינסוף עצמו אשר עובר משום מה תהליך של פרסונליזציה והזדהות עם "אדם הכותב תגובה באינטרנט". "אני" האינסוף. עכשיו. אינסוף כל כך אדיר שהוא יכול להגביל את עצמו לכל דבר... וברגע שהוא מבין זאת באמת הוא יכול להשתחחר מכבלי התפיסה שהוא הטיל על עצמו ולהגיע אל המודעות המוחלטת - אל עצמו. ... ... ...ועכשיו איש מאוד מוכר יושב ומתקתק על מחשב מאוד מוכר בחדר מאוד מוכר, פעם חשבתי שזה אני. ... ...
האושר
אלא בעמדה מסויימת של נקודת המאסף. אפילו הרואים מגדירים את ה"אדם" כביצת מודעות. לכן אין שום משמעות לגוף שלנו אלא בהצמדות אל ה"אני" ונקודת הרחמים העצמיים. מטרתו של איש הדעת אינה להציל את הגוף, שהוא חסר כל חשיבות. מטרתו להכנס אל המודעות המוחלטת, הקשב השלישי - מבלי להאכל על ידי הנשר. קרי: שלא במוות רגיל וחסר מודעות, אלא מתוך בחירה ומודעות מוחלטת. האינסוף אינו יכול להעצים את עצמו, שכן הוא במילא אינסוף ואין לו לאן לגדול. הרעיון שהאינסוף יצא נשכר מן הפעולות שלנו שייך לתחום החשיבות העצמית בלבד. יש כאן בעייה: אנו משתמשים במילים "אינסוף" או "הקשב שלישי" כאילו זו מהות נפרדת שיש להשיג אותה. האמת היא (על פי אקסיומת האינסוף) שאני, ברגע זה ממש בעודי מקליד מילים אלו איני אלא האינסוף עצמו אשר עובר משום מה תהליך של פרסונליזציה והזדהות עם "אדם הכותב תגובה באינטרנט". "אני" האינסוף. עכשיו. אינסוף כל כך אדיר שהוא יכול להגביל את עצמו לכל דבר... וברגע שהוא מבין זאת באמת הוא יכול להשתחחר מכבלי התפיסה שהוא הטיל על עצמו ולהגיע אל המודעות המוחלטת - אל עצמו. ... ... ...ועכשיו איש מאוד מוכר יושב ומתקתק על מחשב מאוד מוכר בחדר מאוד מוכר, פעם חשבתי שזה אני. ... ...
יש גוף - בעמדה מסויימת של נקודת
הכינוס. ועמדה זו היא מאוד חשובה - והיא משמשת בין היתר לבקרה. מנקודת מבטי היקום נמצא בהתפתחות מתמדת. גם הזמן הוא עמדת-בקרה והוא נראה קווי במקום מסויים של נקודת הכינוס. תוך שימוש בחלון התבוננות זה ניתן לראות שהיקום גדל מתפתח, מתעצם... ואנחנו חלק מכל זה. כאשר אינדוידואל מחליט לאבד תקווה הוא יכול לנצל את ידיעותיו לצורך השלמה. אני מקווה שבין איבוד תקווה לבין השלמה יש אפשרויות נוספות לאבולוציה. שלך באהבה
בן
הכינוס. ועמדה זו היא מאוד חשובה - והיא משמשת בין היתר לבקרה. מנקודת מבטי היקום נמצא בהתפתחות מתמדת. גם הזמן הוא עמדת-בקרה והוא נראה קווי במקום מסויים של נקודת הכינוס. תוך שימוש בחלון התבוננות זה ניתן לראות שהיקום גדל מתפתח, מתעצם... ואנחנו חלק מכל זה. כאשר אינדוידואל מחליט לאבד תקווה הוא יכול לנצל את ידיעותיו לצורך השלמה. אני מקווה שבין איבוד תקווה לבין השלמה יש אפשרויות נוספות לאבולוציה. שלך באהבה
עמיחי קליש המקורי1
New member
השמאן יוצא מהגוף וחוזר אליו
זה מאוד חשוב להיות עם גוף. הגוף שלנו הוא לא תאונה, הוא לא טעות שאנו צריכים להתגבר עליה. מי שאיננו בתוך הגוף ומנסה לחוות את המציאויות שמעבר לגוף נתון בסכנה. זה כמו בסיס האם. חללית אם שממנה יוצאים למשימות או מסעות בחלל ואליה חוזרים. חשוב מאוד להיות בתוך הגוף, מחובר לרגש, לנשימה ולאדמה. זהו האלף בית של הגנה נפשית. תחום שהוא הכרחי למי שעוסק במגע עם המציאויות הרוחניות שמעבר לפיזית. זה גם תחום מרתק, בעיקר ללוחמים.
זה מאוד חשוב להיות עם גוף. הגוף שלנו הוא לא תאונה, הוא לא טעות שאנו צריכים להתגבר עליה. מי שאיננו בתוך הגוף ומנסה לחוות את המציאויות שמעבר לגוף נתון בסכנה. זה כמו בסיס האם. חללית אם שממנה יוצאים למשימות או מסעות בחלל ואליה חוזרים. חשוב מאוד להיות בתוך הגוף, מחובר לרגש, לנשימה ולאדמה. זהו האלף בית של הגנה נפשית. תחום שהוא הכרחי למי שעוסק במגע עם המציאויות הרוחניות שמעבר לפיזית. זה גם תחום מרתק, בעיקר ללוחמים.
../images/Emo20.gif לוחמים ושמאנים
למרות שהלוחמים התפתחו משמאנים, המטרות שלהם אינן זהות. מטרתו הסופית של הלוחם (ואיש הדעת - אליו הלוחם מתפתח) היא להגיע על הקשב השלישי - המודעות המוחלטת. השחרור הסופי. מצב קיום זה מתעלה כמובן מעל הגוף הפיסי והקיום האנושי. לשמאן מטרות אחרות, בין השאר בתפקיד חברתי כמרפא ומדריך רוחני המשמש כמתווך עם עולמות ויישויות עבורו ועבור קהילתו, ועוד כהנה מטרות אותן תוכל להוסיף.
למרות שהלוחמים התפתחו משמאנים, המטרות שלהם אינן זהות. מטרתו הסופית של הלוחם (ואיש הדעת - אליו הלוחם מתפתח) היא להגיע על הקשב השלישי - המודעות המוחלטת. השחרור הסופי. מצב קיום זה מתעלה כמובן מעל הגוף הפיסי והקיום האנושי. לשמאן מטרות אחרות, בין השאר בתפקיד חברתי כמרפא ומדריך רוחני המשמש כמתווך עם עולמות ויישויות עבורו ועבור קהילתו, ועוד כהנה מטרות אותן תוכל להוסיף.
עמיחי קליש המקורי1
New member
האלכימיה הפנימית של הטאו
אני הגעתי לשמאניזם דרך הטאואיזם. בצ´י קונג יש שלושה ענפים:צ´י קונג לאומנות לחימה כמו חולצת הברזל, צ´י קונג רפואי כמו דאו יין והמדיטציות של הטאואיזם או החלק הרוחני שנקרא האלכימיה הפנימית. יש כמה נוסחאות של מדיטציה באלכימיה הפנימית. אני מתרגל שלוש מהן:המסלול המיקרוקוסמי, היתוך חמשת היסודות והתרגול עם עצים. התירגול עם העצים כולל בתוכו גם את שתי המדיטציות האחרות שהן מדיטציות של ריפוי. מהתקשורת והחיבור עם העצים למדתי להתקשר עם ישויות אחרות ולצאת למסעות. אני אקפוץ לקארל יונג שגם הושפע מהטאואיזם ואני למדתי את תורתו. הוא דיבר על תהליך האינדיבידואציה, שהוא תהליך ההתפתחות הרוחנית או הפיכה לאינדיבידואל. ישנם שלושה שלבים בתהליך ע"פ יונג. אני לא אכנס לזה בכל עובי הקורה, רק השלישי שהוא העצמי או האני האמיתי. הוא מתגלה בחלומות כעץ, חיה, אבן, ים, מלאך וכו´. זהו האני האוניברסאלי. משמע, אותו חלק בנו שהוא אחד עם כל מה שיש.האני אל/אלה כל מה שיש שבנו. העץ במיוחד הוא גם ישות בפני עצמה וגם סמל לאני האמיתי שלנו. השורשים שלו נטועים עמוק באדמה וענפי מגיעים לשמיים. בתוכו הוא בית להרבה יצורים, מעניק הגנה, הזנה ומכסה לכל הסובבים. אומרים שמאסטר הוא כמו עץ או כמו תרנגולת שמגינה על אפרוחיה עם הכנפיים שלה. זו המטרה שאני שואף אליה. להתאחד עם כוח החיים האוניברסאלי עם תרגול צ´י קונג. או לידת האני האוניברסאלי שלי אל תוך גופי ואל העולם. כלומר להוריד את האור של הנשמה אל תוך הגוף ולתת את האור הזה שאני הוא לעולם. אני לא שואף להתנתק מהעולם ולהשתחרר מכבלי הקיום הפיזי האנושי. למרות שהנוסחאות הגבוהות של האלכימיה הפנימית של הטאו כן מובילות לכך. זאת הבחירה שלי בחיים האלו.
אני הגעתי לשמאניזם דרך הטאואיזם. בצ´י קונג יש שלושה ענפים:צ´י קונג לאומנות לחימה כמו חולצת הברזל, צ´י קונג רפואי כמו דאו יין והמדיטציות של הטאואיזם או החלק הרוחני שנקרא האלכימיה הפנימית. יש כמה נוסחאות של מדיטציה באלכימיה הפנימית. אני מתרגל שלוש מהן:המסלול המיקרוקוסמי, היתוך חמשת היסודות והתרגול עם עצים. התירגול עם העצים כולל בתוכו גם את שתי המדיטציות האחרות שהן מדיטציות של ריפוי. מהתקשורת והחיבור עם העצים למדתי להתקשר עם ישויות אחרות ולצאת למסעות. אני אקפוץ לקארל יונג שגם הושפע מהטאואיזם ואני למדתי את תורתו. הוא דיבר על תהליך האינדיבידואציה, שהוא תהליך ההתפתחות הרוחנית או הפיכה לאינדיבידואל. ישנם שלושה שלבים בתהליך ע"פ יונג. אני לא אכנס לזה בכל עובי הקורה, רק השלישי שהוא העצמי או האני האמיתי. הוא מתגלה בחלומות כעץ, חיה, אבן, ים, מלאך וכו´. זהו האני האוניברסאלי. משמע, אותו חלק בנו שהוא אחד עם כל מה שיש.האני אל/אלה כל מה שיש שבנו. העץ במיוחד הוא גם ישות בפני עצמה וגם סמל לאני האמיתי שלנו. השורשים שלו נטועים עמוק באדמה וענפי מגיעים לשמיים. בתוכו הוא בית להרבה יצורים, מעניק הגנה, הזנה ומכסה לכל הסובבים. אומרים שמאסטר הוא כמו עץ או כמו תרנגולת שמגינה על אפרוחיה עם הכנפיים שלה. זו המטרה שאני שואף אליה. להתאחד עם כוח החיים האוניברסאלי עם תרגול צ´י קונג. או לידת האני האוניברסאלי שלי אל תוך גופי ואל העולם. כלומר להוריד את האור של הנשמה אל תוך הגוף ולתת את האור הזה שאני הוא לעולם. אני לא שואף להתנתק מהעולם ולהשתחרר מכבלי הקיום הפיזי האנושי. למרות שהנוסחאות הגבוהות של האלכימיה הפנימית של הטאו כן מובילות לכך. זאת הבחירה שלי בחיים האלו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.