אממ פאנפיק...

[JamesMarstres]

אממ פאנפיק...

מה דעתכם? "פגישה מחדש" "אני רוצה לדעת שסיימתי עם זה אחת ולתמיד- תבטיח לי!" הוא הביט בה במבט מושפל ופחד להגיד לה את האמת. "ידעתי... אתה תמיד כזה! אתה לא יכול פעם אחת!! פעם אחת לעמוד מאחורי המילה שלך?!" היא המשיכה במסכת הצעקות שלה. "אני מצטער..." השיב לה. <סאנידייל – 6 ימים קודם לכן> "בוקר טוב באפי" -"בוקר טוב ג'יילס. איך עבר עליך הלילה?" היא שאלה בחיוך. הוא הביט בה במבט מופתע "למה?! את יודעת משהו שאני לא?!" שאל. "כלום... רק שמעתי שהיית עם ג'ני.. כלומר היא לא הגיע לשיעור היום. אז חשבתי...". -" ב א מ ת?! לידיעתך.. לא! לא היינו אתמול בלילה ביחד.. כלומר כן.. אבל לא" -" אז למה היא לא הגיע היום לשיעור...קורס 101 על כיסוח שדים וקטילת ערפדים?" ג'יילס הביט בשעונו לשנייה "אוי.. תסתכלי על השעה! מאוחר כבר.. צריך ללכת לקטול" אמר בהפגנתיות. באפי הביטה בו במבט משועשע "אוקי.. נלך!" הכריזה. <בית משפחת סאמרס> "זאאאאאאאאננננדדדדדררר" -"מה?! כן.. לא! מה? מה קרה דון?" דון הראתה את התיק שלה לזאנדר "בית-ספר" אמרה. זאנדר צחק מספר דקות. "זה הכול?! אם לא תלכי ללימודי הערב שלך פעם אחת זה לא יזיק, אצלי זה לא הזיק" השיב. היא הביטה בו במבט מתחנן "אבל בבקשה.... המורה ממש, אבל ממש חמוד... חוץ מזה, אני נהנית ממנו" המשיכה בחיוך. "בו?! כלומר השיעור? או המורה?" שאל זאנדר בצחוק "בן כמה הוא בכלל?" שאל ברצינות. -"אה... הוא.. בן 43" מלמלה. פניו של זאנדר החווירו "בן כמה?!" צעק בכעס. היא הביטה בו מעט מפוחדת.. דמעה החלה להיווצר בתוך עיניה. "אוו לא! זה לא יעבוד עליי" -"אוף! טוב... אני שונאת אותך... אההההה" אמרה בכעס. -"לא את לא.. ותחזירי את השעון" השיב בחיוך. -"ההומור שלך הלך לאיבוד או משהו?!". לפתע, אניה נכנסה מהדלת הראשית "אלוהים אדירים, אני לא מאמינה" אמרה בהתלהבות. דון וזאנדר הביטו בה – "מה?! מה קרה?" שאלו ביחד. -" אהה.. אתם פה. לא.. לא משנה!" , מבט מאוכזב נהיה על פניה. -"אלוהים אדירים – מישהו ראה אותו?" הגיחה לפתע ווילו מחדרה. "כןןןן!!!" השיבה אניה "אוווווווווו ייה" אמרו שתיהן ביחד. -"מה?! מי זה או מה זה היה?" שאל זאנדר. ווילו ואניה הביטו אחת בשנייה וחיוך עלה על שפותיהן. "מכונית" אמרה אניה. "מרצדס שנת 2008 קורולד" המשיכה ווילו , "7000 כוחות סווווווס" צעקו שתיהן ביחד. "מה הולך פה? רגע... ממתי אתן מבינות כל כך במכוניות?" שאל זאנדר בפליאה. "מה? סתם היטלתי כישוף קטן.. לא משהו רציני, אניה רוצה לתפוס בחורים, אז.. אממ ככה עושים את זה, לא?!" אמרה בחיוך "סורי, זאנדר.." המשיכה. <בית הקברות של סאנידייל, אחד מהם בכל אופן> באפי וג'יילס טיילו בין הקברים ובכל רגע שעבר קרא ג'יילס מהספר שעסק, הפעם ב"ערפדים מודרניים והחיים באמצע". "ערפדים מודרנים?! מה זה לעזאזל ערפדים מודרניים?" שאלה באפי והחלה לצחוק. ג'יילס הביט בה במבט כעוס "עניין הקטילה הוא לא נושא לצחוק.. " אמר -"ולהיות קוטלת זו מתנה ולא בלה בלה בלה אני יודעת." באפי קטעה אותו. "או... רגע אני רואה נקטל לעתיד!" המשיכה ורצה לעבר אותו הערפד, היא הוציאה מהמעיל את היתד ואמרה "להיות נקטל זו מתנה.. תזכור את זה אוקיי?!" המשיכה ותקעה את היתד בליבו, אלא... שהיתד נשבר והוא נעמד שם וצחק. "מי את חושבת שאת? קוטלת? מכירה את המושג "ערפד-נצח?" היא הביטה בו בפליאה "מה?" שאלה. "אולי את המושג תעזוב לי את הצופה?". היא הביטה בו במבט ריקני שכזה – על מה הוא מדבר?! – תהתה לעצמה. שלפתע הוא תפס את ג'יילס ואיים לנשוך אותו. "תעזוב לי את הצופה" צעקה באפי ונתנה לו בעיטה בראש, ג'יילס נפל על הקרקע והוציא את הצלב שתמיד מחזיק בכיס הפנימי של החליפה הוא החל למלמל בלטינית "נוסטו לה פירטינט אושטו מירדד" הערפד נעצר כשבאפי שכבה על הרצפה ונפל על ברכיו "שיט" אמר ונמוג אל האוויר. "החששות שלי התאמתו... זה קורה" אמר ג'יילס בשקט. "מה? מה קורה?! אוף.. אני שונאת שאתה לא משתף אותי בכלום. מה הפעם?" שאלה בכעס. "המאסטר חזר... וחזק יותר מתמיד, הוא מגייס את כוחות עולם השאול ככל הנראה" השיב בעצב. הם עמדו משותקים כאילו משהו חיזק אותם לרצפה, אך בעצם אלה היו עצמם.

 

[JamesMarstres]

המשך..

<קולג' סאנידייל> דון התקרבה אל המרצה שלה אט,אט... –מר ג'ייקובס כזה חמוד – חשבה לעצמה. "כן דון, אני יכול לעזור לך במשהו... דון, נכון?! דון סאמרס?" שאל. היא חייכה אליו במבט מטומטם מעט "כן, כן.. אתה צודק.. אתה חמוד!!!" השיבה והחווירה לנוכח אותה אמירה. "אני מצטערת.. אני אעלם עכשיו! תודה" המשיכה ופנתה אל הדלת. "זה בסדר דון, בני אדם הם בעלי רגש.. זה בסדר.. אני פשוט אתעלם ממה שאמרת, עכשיו עם תסלחי לי אני אלך לי לדרכי.. יש המון בחינות סמסטר לבדוק. ביי" השיב ויצא מהדלת. היא נעמדה שם בחיוך והחליטה לעקוב אחריו, אולי לביתו – כך חשבה. היא עקבה אחריו שעות ארוכות ובלי לשים לב הגיעה לבית הקברות (אחד מהם, בכול אופן) הוא נצער והיא התחבאה מאחורי מצבה בכדי שלא יראה אותה. "בוא נראה אם אני זוכר איך עושים את זה..." מלמל לעצמו מר ג'ייקובס. "אה.. ככה" המשיך ומשך בידית שליד הכניסה לבית הקבר, הדלת נפתחה והביט שמאלה וימינה בכדי לראות שאף אחד לא עוקב אחריו, הא ירד במדרגות ודון מאחוריו כצל המזדנב מאחורי בעליו. -מה לעזאזל?!-חשבה לעצמה –צריך לצאת מפה- רק שהיה מאוחר מדי, הדלת נסגרה מאחוריה-אני לא נכנסת לפאניקה, לא משנה מה. באפי אמרה.- חשבה והוציאה מהתיק שלה מים קדושים, צלב ויתד מעץ. "האם יש בידיך חדשות?!" שאל קול מסתורי את מר. ג'ייקובס. "כן.. המשיכה הצליחה, היא רוצה אותי. מיני-באפי אצלנו בכיס" השיב בחיוך. "יופי, כי כל-כך נמאס לי מהמשחקים המטופשים שלכם.. אני צריכה עור יום אתם יודעים, עור וורוד ויפה לא בא סתם ככה" מן הצללים יצאה גלורי חיוורת כולה. "אתם יודעים איזה קשה זה היה לחזור בתור עצמי ולא בתור פונדקאית, המון עבודה" המשיכה. דון הביטה בפליאה על גלורי כאילו הייתה מהופנטת אך המשיכה לרדת בגרם המדרגות למרות הכל. "גברתי..." לחש ערפד אחד לגורי בניסיון להתקרב אליה. "אוקיי, לא לגעת בי.. תודה! מה הבעיה?” "יש כאן בן-אדם, אני מריח אותו!" השיב הערפד. דון חשה בפחד נוראי –שיט, עומדים לגלות אותי- חשבה. "המממ.. מעניין" אמרה גלורי. –שיט, אני מתה!- חשבה דון . "אולי כי ג'ייקובס כאן, הוא בנאדם אמיתי, כאילו מה?! אתה דפוק? אל תתקרב אמרתי!!!" המשיכה גלורי. דון חשה הקלה רבה וחיוך עלה על שפתיה -אולי ניצלתי.. היום יום חמישי, לא יום שלישי- חשבה וגיחכה. "מה זה היה?!" שאל הערפד. היא חשה מפוחדת , עלו עליה. –אוי לא! מטומטמת-. "תביאו לי אותה שלמה וחיה" אמרה גלורי "התקיפו" המשיכה... "בלי לגעת בי, בבקשה.. אתם הורסים לי את המרקם". הערפדים עטו לכיוון המדרגות ודון היתה מוכנה לקראתם - צלב ביד אחד ויתד ביד השנייה. <בית משפחת סמארס> ווילו וטארה ישבו מחובקות על הספה. "אני לעולם לא אוותר עלייך. לעולם!" אמרה ווילו בחיוך המתוק שלה. "אני יודעת, אני אוהבת אותך" השיבה טארה ונישקה אותה על מצחה. "בנות.. בנות... לא ליד הגבר המתוסכל מינית! בבקשה.." אמר זאנדר בעליצותו הרגילה. "זאנדר אנחנו חייבים לדבר" אמרה אניה ולקחה אותו מהיד לכיוון המטבח. "אתן יכולות להמשיך" אמרה לווילו וטארה. היא הושיבה אותו ליד השולחן "קפה?!" שאלה בנימוס. "ממתי את והקומקום מסתדרים?! כן, תודה." השיב. "אז תכין גם לי.. כי אני והקומקום ברוגז" אמרה אניה. "חמוד! מקסים... אז על מה רצית לדבר?" שאל זאנדר. היא חייכה "פשוט אגש לעניין". "אני.. אני.. עדיין אוהבת אותך. לא משנה מה. ואני כן רוצה שנתחתן. בזמן שלך, בלי לחץ, בחיי". -הלחש חלף כנראה-חשב לעצמו . "כן, מלפני שעתיים בערך. כן, אני גם קראתי את המחשבות שלך כרגע. נכון מפליא?!" אמרה. "תודה חמודה, גם אני אוהב אותך. בלי לחץ, אה?!" אמר בחיך, גם היא חייכה ובלהט הרגע, הם התנשקו. "אה.. סליחה, סטרייטים חביבים. מישהו ראה את דון?" התפרצה לפתע ווילו. הם הסתכלו אחד על השני בחשש "מה השעה בכלל?!" שאל זאנדר. "רבע לחצות" אמרה טארה. "מאוחר מדי ללימודי ערב, לא ככה?" החבורה לקחה את חפציה והתכוננה לחפש אחריה שלפתע באפי נכנסה לבית. "היי חברה, מה נשמע?" שאלה "לפי התיקים, והחישוב שלי.. אבל היום יום חמישי! טוב, נלך" המשיכה.

 

[JamesMarstres]

המשך (2)

<הקבר> דון הייתה כפתוה ומחוסרת הכרה ללוח עץ. היא פקחה את עיניה וגלורי נעמדה מולה. היא חייכה חיוך זדוני ואמרה "וואו, שנים שלא התראינו, התגעגעת?! אני לא!". דון הביטה סביבה ומבטה נתקל במר. ג'ייקובס שישב עם הראש בין רגליו "אני מצטער דון, היא הכריחה אותי" אמר. "עדיין לא מוציאה מילה, אה מיני-באפי?! מעניין כמה זמן ייקח לאחותך למצוא אותך" אמרה גלורי. "אבל, הרגנו את בן, את מתה!" "נכון, טוב בערך... זה לא כזה פשוט את מבינה?!את בן הרגתם והבטחתי לא לחזור, בלה בלה בלה... בקיצור, חזרתי ובגדול- אלה יותר, יפה יותר ו..." "חיוורת יותר" קטעה אותה דון. גלורי הביטה בה במבט כעוס "אווווח, קודם הבלונדינית המזויפת ואח"כ את!" השיבה לה. הערפד התקרב אליה ואמר "הם באו". "יופי! Me kasa... הבית שלהם בקיצור". השיבה. "הכינו את ערפדי העל! ואת נשק סודי 5, הבטחתי לו את הסוף" צחקה באכזריות. <מחוץ לקבר> "כולם מוכנים?!" שאלה באפי בקוצר רוח "אני פשוט רוצה לסיים את זה". הם הנהנו בראשם בהסכמה "נכנסים!" אמרו. הם שברו את דלת הגבס ועמדו לרדת במורד המדרגות. "חכו לי! בבקשה" צעק קול מאחורי השיחים, זה לא היה סתם קול. אלא ספייק. "אני עוזב את העיר לכמה ימים ואתם כבר מסובכים.. השמועה עיקשת שאנחנו מתעסקים עם ערפד ממש זקן ואלה, אם לא די בכך.. הראשון עומד מאחוריהם". באפי הביטה בו , היא חשה בפעם הראשונה באמת פחד אמיתי שלא ידעה כמותו מעולם – אפשר היה לראותו בעיניה. "אבל... אבל איך?! איך הם חזרו?" שאלה בלחש. "הראשון, אומר לך משהו?!" שאל בציניות הרגילה שלו "או וד"א יש תגבורת, היא אמורה להגיע עכש...." המשיך. "באפי! אסור לך לעשות את זה בלעדיי. אנחנו חייבים כל עזרה קוסמית שהיא" ג'יילס הופיע משום מקום. "בריטים מלוקקים, תמיד מגיעים בזמן, אף-פעם לא מאחרים" אמר ספייק. "תסלח לי ספייק שאני לא משתף פעולה. אין לי את הכוחות לזה כעת. הנה, 6 יתדות עץ השתמשו בהן". "אממ.. ג'יילס, מה יעזרו מוטות עץ הפעם" שאל זאנדר. "הם מיוחדים, מאגיים. מאגיה לבנה טהורה! אתה לא מקשיב למה שמדברים איתך, ילד?!" גיחך ספייק. "חברים, זה לא הזמן לריב! אנחנו מוכרחים לעשות את זה עכשיו" הכריזה באפי והחבורה ירדה במורד המדרגות. "היכונו חברה, ההצגה מתחילה" אמרה גלורי. חמישה ערפדים שנראו נורמאליים לחלוטין יצאו מהצללים שמאחוריה ונעמדו מלפניה, בתור הגנה. באפי ירדה ראשונה, אחריה זאנדר ואז ווילו, טארה, ספייק וג'יילס. "באפי!! הגעתם" צעקה דון. "תשתקי" השיבה גלורי והכתה בראשה. דון, שוב ,הייתה מחוסרת הכרה. גלורי סימנה לאותם ערפדים עם ראשה לתקוף והם רצו לעבר הסקובי גנג. "לא כל כך מהר, מותק!" אמר ספייק ותקע יתד באחד הערפדים. הערפד נהפך לאבק ונמוג אל האוויר. ווילו וטארה שילבו ידיים באמצע המדרגות "את מוכנה?" "מוכנה" השיבה טארה. עיניהם נהפכו ללבנות והם החלו לכשף "כח לעבר האופק, תן לנו העוצמה לנצח ואת האלה לכסח". "ניפטי" אמר זאנדר. "חרוזים זה הקטע שלי" המשיך. באפי נעמדה מול גלורי בפעם השנייה בחייה ונראתה מבוהלת. "מופתעת לראות אותי?". "בחיים לא" השיבה באפי והכיתה את גלורי בפניה. "אאוץ' זה כאב!" אמרה גלורי ובעטה בבאפי. היא עפה למרחק של כמה מטרים אך התאוששה במהירות ונעמדה על רגליה. כאילו כח קסם אחז בה היא התרוממה אל האוויר ונראתה מחוזקת יותר, פיסית ונפשית, ווילו וטארה הסתכלו אחת על השנייה בגאווה. באפי התקרבה לכיוון גלורי "מוכנה לקראתי שוב?" שאלה והתכוננה להכותה שוב אלא שאז באמצע התנופה הוא יצא מהחשיכה והחזיק את ידה. "לא כ"כ מהר קוטלת!" הוא אמר. זה היה ריילי, הוא הכה אותה והיא נפלה ארצה. "את נראית כה מפוחדת ילדה. את לא מזהה אותי? נדמה לך שהרגת אותי אבל מצאתי פונדקאי חדש, אוהבת? אני יודע שאהבת אותו" אמר ריילי. "מי? מ.. מי אתה?"שאלה בחשש. הוא אחז אותה בצווארה והיא התקשתה לנשום. "המאסטר!" אמר ספייק "נראה יותר מכוער ממוקדם" המשיך. "אה.. ווילם, השתנית... נהיית יותר אנושי- חלש אופי!" השיב המאסטר. " לא כמוך. למרות ש...אמרתי כבר שאתה נראה מכוער יותר מתמיד" חייך ספייק. "מתי תלמד לעבוד ולא לצחוק כל הזמן?!" ספייק הביט בו בכעס ושלף מכיסו יתד עץ " עכשיו אני מוכן לקראתך" אמר "תעזוב אותה, ותילחם נגדי" המשיך. "נו טוב" אמר והפיל אותה לרצפה מתנשפת כולה. המאסטר הסתכל לתוך עיניו של ספייק והחל דו קרב, נסיונותיו הכושלים לדקור את המאסטר עלו בתוהו ולבסוף הוא נפל ארצה, המאסטר נעמד מעליו ובאליטיסטיות הרגילה שלו גיחך. "והכל בשביל מה? בשביל בחורה? ועוד בת-אדם?! אתה פטתי!" אמר וכיוון את היתד לליבו של ספייק. הוא הסתכל על באפי ואמר "סוף טוב, בשבילי טוב!" היא הסתכלה עליו ובכתה. "בבקשה.. לא!". הוא חייך אליה בזדוניות "לא? לא מה?" שאל. ואז כבמהירות הבזק הוא תקע את היתד בליבו של ספייק. "לאאאאאאאאאאאאא" צעקה באפי אך היה מאוחר מדי - ספייק היה אלא שרידי אבק. היא קמה על רגליה ונראתה כועסת. "קודם אנג'ל, אחר כך אמא , ריילי... ועכשיו ספייק? נמאס לי לשלם בדמי כדי שהעולם יהיה טוב יותר! זו הפעם האחרונה. אני מסיימת את זה עכשיו ולתמיד!" אמרה. רק מהרגש, היא לקחה את היתד ו"ירתה" אותו לליבו של המאסטר, לליבו של ריילי. "א לא תפטרי ממני ב..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט ונהפך לאבק. גלורי תפסה את דון "נשבעת לך שאני אהרוג אותה. אני לא מפחדת ממך" אמרה ואיימה לחתוך את גרונה. באפי התקדמה לעברה. "תעזבי אותה. עכשיו!" אמרה. "או ש.. מה?" היא חתכה את גרונה ודון שכבה בדמה על האדמה. באפי נראתה כעוסה יותר משנראתה כל חייה. זאנדר ואניה , ווילו וטארה היו מחובקים מפחד. באפי הסתכלה לעברו של ג'יילס "נמאס לי! אני פורשת! תגיד שמתתי או משהו כזה. אני את העבודה שלי סיימתי."אמרה בבכי. היא הוציאה מכיסה פגיון ותקעה אותו בליבה של גלורי שלא הספיקה להתגונן. "בת זו..." אמרה ונעלמה. "אני מצטערת באפי" אמרה דון. באפי ירדה על ברכיה והחזיקה את גופה הקריר של דון "מותק. את תהיי בסדר. תקראו לאמבולנס" צעקה. "לא... באפי. אני לא........אני אוהב אותך". "אני אוהבת אותך גם" השיבה וסגרה את עיניה. ביום שלאחר הלווייתה של דון נפגשו באפי וג'יילס בביתה. היא התיישבה מולו ולא בכתה. "אני רוצה לדעת שסיימתי עם זה אחת ולתמיד- תבטיח לי!" הוא הביט בה במבט מושפל ופחד להגיד לה את האמת. "ידעתי... אתה תמיד כזה! אתה לא יכול פעם אחת!! פעם אחת לעמוד מאחורי המילה שלך?!" היא המשיכה במסכת הצעקות שלה. "אני מצטער..." השיב לה.

 

[Leuko]

אמממממ

זה נחמד, אבל קצת מבולבל. מתי זה אמור להתרחש? איך זה שכולם חיים? לדעתי כדאי שתעבוד על זה קצת כי יש בסיס מצויין אבל- כמו שאמרתי- קצת מבולבל.

 

[JamesMarstres]

אממ אני לא חושב

שזה באמת מעניין למה כולם חיים, זו עולם הפנטזיות שלי.. מותר, לא ככה? והשנה , לדעתי זה גם לא בדיוק משנה אבל ניחא.. נגיד 2009 אבל ביקום מקביל- ביקום שלי

 

[alond]

ובעולם הפנטזיות שלך קוראים

ל-james marsters בשם james marstres?

 

[JamesMarstres]

ואם זו היתה שגאית כתיב? ואם זה

שינוי שאני רציתי.. זה באמת משנה?! ואם יש לי דסלקציה קלה ואני לא מסוגל להבחין כ"כ כשאני קורא או כותב? ואם יש לי בעיות ראייה וכתבתי בלי משקפיים. וגם אם כן, סו וואט?