ובכן,
אמרתי שהתיאור הזה פשטני מדי. תהליכי החילון בעולם כולו, ובהשפעה ממנו גם בעולם היהודי, נמשכים זה כ-200 שנה. עלינו לזכור, שהמציאות של ציבור חילוני (ולא של פרט פורש מן הציבור כזה או אחר) היא מציאות חדשה בעולם, שלא הייתה קיימת בעבר. אם אפשר לומר, זו "המצאה" מודרנית. כדי להבין את התופעה המופלאה הזאת (דטרמיניסטית, ולא טליאולוגית כהסבר שהבאתי בשולי דבריי שם), יש להעמיק היטב בגורמים שהובילו אליה. הדבר הוא באמת נושא רחב מאוד, אז רק אזכיר כמה דברים על קצה המזלג: התרסקות מעמד כהני הדת כמוקד הידע היחיד בענייני מדע (וכתוצאה מכך, גם בענייני מוסר); התרחבות הידע לציבור שלם - הפיכת הציבור מאספסוף שאינו יודע קרוא-וכתוב לציבור אינטיליגנטי ומשכיל; הערעור הפילוסופי על ודאות הידע, שגרר ספקנות רבה יותר; ההצלחה המסחררת של הטכנולוגיה, שסיפקה להמונים אל חדש לסגוד לו; ועוד ועוד. הרבה מאוד מהגורמים האלה קרסו בעשרות השנים האחרונות. המדע לא עוד בטוח בעצמו כמדע של המאה ה-19, והוא הרבה יותר עניו; הספקנות הפילוסופית כילתה את עצמה על ידי הפיכה של הפילוסופיה ללא-רלוונטית כלל לחיים האמיתיים (אם הכול לא מוכח, חזרנו לנקודת המוצא - שהרי אנו כן בטוחים בהרבה דברים, גם אם ההוכחות אינן "לוגיות מוחלטות"); המדע הוכיח את עצמו כמי שאינו יכול לספק תשובות במישור הערכי, וגם הטכנולוגיה כבר אינה האליל שהייתה פעם. כיום קיים מצב של ריק במידה רבה, שבו הרבה אנשים מחפשים אחר משמעות לחייהם - אם זה מתבטא בשיעור דכאונות והתאבדויות גבוה, אם זה בחיפוש אחר תורות מן המזרח, אם זה ביהדות, ואם זה בעניינים רבים נוספים. נכון הוא, שחשיפה אינטנסיבית של ציבור כלשהו לתורה כלשהי תגרום להטיה עקבית בדעותיו של אותו ציבור; על זה מושתתת כל תורת הפרסום. ברור שאם תעביר השכם והערב שיעורי-תורה לכלל הציבור הישראלי, יימצאו חוזרים בתשובה רבים, וכן להיפך, אם תעביר שיעורי כפירה לציבור דתי לא תתקשה למצוא אנשים שיתפתו אחרי הדברים ויורידו את הכיפה. נכון גם, שבמדינת ישראל מתבצעת חשיפה מסיבית של הציבור הדתי לתרבות החילונית - בעיקר, באמת, של הציבור הדתי-לאומי, שהוא צרכן-תרבות במידה גדולה (סרטים, טלוויזיה, רדיו, עיתונים וכו'). [אגב, לצד השני זה לא נכון. ההגמוניה החילונית השלטת גורמת לבורות מדהימה בנושאי יהדות בקרב תלמידי בתי ספר חילוניים. השווה זאת לידע של דתיים-לאומיים בנושאי תרבות חילוניים שונים.] אם כן, היינו באמת מצפים לשחיקה מסיבית מאוד בקרב הציבור הדת"לי. אכן, שחיקה כזאת קיימת, אך לחלוטין לא באחוזים שהייתי מצפה להם. הבאתי כבר את הסקר, המדבר על 12% דתיים לעומת 5% חרדים. ואין שינוי גדול באחוז הזה בעשר השנים האחרונות, למרות אותה שטיפת-מוח חילונית מסיבית, ולמרות שהחוזרים בתשובה, מן הצד השני, בדרך כלל מגיעים לצד החרדי. ובפרספקטיבה של 50 שנה - הנבואה שלך על שחיקת הדתיות עקב חשיפה לידע, אין לה על מה שתסמוך. כבר בן גוריון היה בטוח שסופה של הדת להימחות תוך דור-שניים, ותראה היכן בן-גוריון והיכן הציבור הדתי. ולגבי המשקל של הציבור הדת"לי - אדרבה, משקלו הוא מעל ומעבר לאחוז שלו באוכלוסייה, בגלל הערך המוסף הערכי שלו ביחס לרוב הציבור. ע"ע סיירות מובחרות, לדוגמה; ע"ע פעילות למען נזקקים (ספור כמה דתיים יש ב"קו לחיים", למשל); ע"ע הכניסה (האטית, אמנם) של עיתונאים דתיים לתקשורת; ועוד ועוד. ולגבי
"האשמת ראשי הישוב בזמן השואה בהצלה על פי השתייכות תנועתית - אנשי שלומנו" - אכן
הבהרתי את דבריי. לא דיברתי על הצלה על פי השתייכות תנועתית בשואה, ואיני יודע אם הייתה או לא הייתה. אך זה שלא הצילו חרדים בגלל שלא היו "פרודוקטיבים", על כך אני עדיין עומד, בינתיים לפחות (אם גם דבריי יכולים להסתדר גם אם זה שקר גמור).
אלי, למה שבקתני שפירשו למה עזבתני למה עזית לי כזאת שפירושו מדוע... (היתר תמצאו אצל נתן זך)