אמו של בן זוגי גוססת מסרטן,אשמח לעזרה

[noziz mum]

אמו של בן זוגי גוססת מסרטן,אשמח לעזרה

איך מעודדים אותו?
אמא שלו לא מסכימה לחזור לבית חולים או הוספיס וכל היום בבית צורחת מתלוננת ובוכה מכאבים,
הוא עבר לגור עם הוריו בגלל המצב שלה ושינה את כל אורח חייו בגלל המחלה.
אמא שלו לא מסכימה להישאר לבד בבית וחייבת שמישהו יהיה איתה תמיד,מה שמגביל אותו מאוד
היא עושה לו "ריגשי" למרות כל העזרה שהוא נותן להם.
עם אמא שלו אין הרבה מה לעשות כי היא לא רוצה לעזור לעצמה ולא אכפת לה איך זה משפיע על הבן שלה
אבל הוא במצב נפשי ירוד מאוד,רק אוכל ובמחשב,הוא השמין,לא יוצא מהבית כמעט,מרחם על עצמו וזה כואב לי
שנינו בני 30,מתכננים להתחתן,לאמא שלו לא נשאר הרבה לחיות ואפילו המורפיום כבר בקושי משפיע עליה...
אני רוצה לעזור להם,ובמיוחד לו ,כי הוא זה שמשלם את המחיר הכי כבד מהמצב שלה

איך עושים את זה? ? ?
תודה מראש

 

[kmiki]

יקירתי, קבלי חיבוק בתור התחלה

אני יודעת שאתם עוברים, שניכם, וכולכם, תקופה קשה ונוראה, ונורא קשה לייעץ במצב כזה.
האם שקלו במשפחה להביא יועץ או פסיכולוג/ית שמתמחים בהכנה למוות?
זה מאד יכול לעזור לכל הנוגעים בדבר, לשחרר, להתכונן, להרפות מעט ולנצל את הזמן שנותר לדברים טובים בלבד.
עבור בן זוגך, חשוב שתהיי ותתמכי בו לאורף כל הדרך, לא משנה כמה קשה זה, כי זה מה שמגדיר אתכם כזוג כרגע, היכולת שלך להוות גב עבורו בתקופה הקשה ביותר בחייו.
אל תרפי, תמשיכי לדחוף אותו קדימה ולהעניק לו אהבה ותמיכה, ותזכירי לו כל הזמן שמה שלא יקרה, את שם עבורו.
לצערי הכרתי ואני מכירה כמה משפחות שהיו ועודן במצבים דומים, ואני יודעת כמה התהום נוראית וקשה להבנה מבחוץ.
אני מאחלת לכם כוח ותשחזיקו אחד את השני.
אם תרצי להמשיך, אשמח לנסות ולעזור לך למצוא איש/אשת מקצוע שיכולים לעזור ולהועיל.

 

[LayLadyLay]

מחזקת את דבריה של מיקי,

אני באמת חושבת שבן זוגך זקוק לאוזן קשבת שיש לה ידע מקצועי והפנייה לגורם טיפולי תהיה מבורכת בעיניי.
אין ספק שהמצב דורש גם ממך יכולת של תמיכה, רגישות וסבלנות- יכולות שאין להמעיט בערכן.
אשמח להפנות אותך לגורמים רלוונטים, אם תרצי- צרי עמי קשר במסרים.

שולחת חיבוק גדול!

 

[חולמת על אווזים]

אני פחות או יותר במצבו של בן זוגך....

רק שלמזלי אמי פחות היסטרית, ויותר משתדלת לשמור עלינו...
אבי הוא המטפל הראשי, ולא אני.
אם לא הייתי נישאת לפני פחות משנה- סביר שגם אני הייתי עוברת לביתם ועוזבת את עבודתי. על כל כמה שזה מצב קשה להיות בו...

בהחלט ממליצה על טיפול טוב.
אני אישית כל הזמן מטופלת, זה עוזר לי לפרוק, עוזר לי להתקדם הלאה עם המחשבות, להצליח להמשיך לחיות למרות המצב הקשה, למרות התמונות המדכאות והמחשבות הנוראיות....
אני חושבת שבלי תמיכה חיצונית הייתי בהחלט מתפרקת... נופלת לדיכאון.
בן זוגי עוזר בניסיונותיו, אע"פ שגם הוא עצמו קצת מבוהל, ומידת האמפתיה שהוא מצליח לגייס- היא מוגבלת. הוא נותן לי את מלוא הספייס לעשות כרצוני, ומחבק ומפנק מלא כשאני איתו, אבל לצערי ברמה השיחתית הוא לא מצליח לרדת לעומק הכאב שלי- וכנראה שגם די פוחד ממנו. אם להודות על האמת.
גם אני עצמי די סגורה, ולרוב עד היום הייתי מטפלת בכל הבעיות שלי לבדי, מתמודדת בסגירות, עם חלונות צרים בלבד פתוחים לעברו... כדי שהוא ידע איפה אני נמצאת ויתן לי ספייס...

כך שאין תחליף לטיפול נפשי מבחינתי. המטפל שלי, אגב, אינו פסיכולוג. הוא פשוט איש חכם מאד עם המון ניסיון חיים והכשרות מגוונות מאד, ביניהן גם פסיכודרמה.

הייתי מציעה לבן זוגך גם לשקול אופציה של מטפלת נוספת. להסביר לאמו שחייו נעצרו ושהוא צריך לדאוג גם לעצמו- ולקחת מטפלת בכיסוי של ביטוח לאומי, לפחות לכמה שעות ביום, כדי לשחרר אותו קצת. ובזמן הזה- תאווררי אותו, תוציאי אותו לראות סרטים, לפגוש אנשים, אני יודעת שלי זה עוזר להשתחרר קצת מהמועקה לכמה שעות...

בקשר לאימו- יתכן שהיא לא מטופלת מספיק? חולים במצב מתקדם צריכים לקבל חומרים משככי כאבים במינונים הולכים ועולים, ולדאוג לשיכוך כאבם ככל האפשר, על מנת להקל את סיבלם ולאפשר להם להמשיך לחיות גם בחודשים האחרונים...
אמי למשל, מקבלת שיכוך כאבים במדבקות בגב (4 מדבקות) במינונים מאד גבוהים, ובנוסף היא לוקחת סירופ כשהיא מרגישה שהכאבים עולים לסף בלתי נסבל.
צריך לאפשר לה לבכות, ולשחרר את רגשותיה, אבל אם הוא מרגיש שזה יותר מדי בשבילו- היפוך התפקידים- כדאי למצוא גם לה עזרה, באמצעות עו"ס של היחידה לטיפול ביתי או משהו כזה... מה שמתאים לה.
גם אמי מתנגדת לקבלת עזרה נפשית כזו- יש עניין של שליטה, שקשה מאד לשחרר, וקשה מאד להרגיש שנלקחת בחודשים האחרונים לסבל...
לאחרונה מצבה של אמי התדרדר, היא נחלשה מאד מאד, ורגליה אינן מחזיקות אותה, והיא זקוקה לעזרה בכל פעולה (ולא אפרט) על אף שקוגנטיבית היא לגמרי צלולה. זה מצב קשה מאד, וצריך להיות מאד אמפתי אליו, להבין שהאדם שנמצא בו רואה את מותו קרב בכל רגע, ומרגיש את חוסר השליטה המוחלט על הגוף ועל המצב.
כשמנסים לשכנע אדם במצב זה לעשות דבר מה, כדאי למצוא את הדרך לגרום לו לחוש שזה נכון לו, ושהוא עצמו ירצה בכך, ולא לכפות דיעה עליו...
מישהי אמרה לי שזה עלול להגיע למצב שבן אדם יחליט להפסיק לאכול, פשוט בגלל שהוא מנסה לתפוס שליטה בחזרה...
ממליצה לנהוג בה גם באהבה ורוך, לנסות לתת לה את ההרגשה שלא עושים דברים מאחורי גבה, שלא משקרים אותה, כי זה המצב הכי קשה- להרגיש שאין לך שליטה, ואהוביך בוגדים בך גם....

בהצלחה לך ולו.... שתהיה התמודדות נסבלת...

 

[חולמת על אווזים]

השתמשתי במונח "טיפול" ב-3 כוונות שונות...

מקווה שהבנת אותן כהקשרן.

רציתי גם להציע טיול בטבע- בחוף הים, או אל מול נוף אחר עוצר נשימה- זה קצת נותן פרופורציות, ומזכיר את אפסותנו- דבר שאותי אישית מאד מעודד...
אם אימו במצב שניתן להוציאה מהבית- גם. ממליצה בחום.

בסוף כולם מתים, הדרך לשם יכולה להיות סיוט מתמשך של כאבים וחוסר שליטה. הלוואי שהיה בכולנו את הכח להמשיך להוציא את המקסימום מכל רגע, אבל מניסיוני עם מחלות אחרות וכאבים ממש לא סופניים, הדרך מהרגע שמגיע הכאב עד לרגע שמחליטים לא לתת לו את כל החיים בבת אחת, ושמחליטים להמשיך לחיות למרות האיומים- היא דרך קשה וממש לא טריויאלית.

צריך להבין את זה, כשמסתכלים על התמודדות של יקירנו עם סבל- לעולם, אני מקוה, לא נדע מה הם מרגישים, וכמה זה נורא, ואם מדובר באדם שהערכת קודם- כפי שאני מעריכה את אמי - אתה מבין שלא יתכן שמדובר בעניין של מה בכך, ושאם *הוא* נופל כך- סימן שבאמת ההתמודדות קשה.

לכולנו בראש יש תמונה של התמודדות אופטימית עם סרטן, של צעידה בראש מורם וגאה אל הסוף הצפוי כמעט, של מעבר דרך כל המדורי גהינום האלו בלי להתפרק ובלי לפלוט צרחה אחת. אבל מספיק להכיר אדם אחד שבמשפחתו היתה התמודדות קשה, כדי להבין כמה עמוק הכאב הזה מחלחל גם אצל הסובבים, ואיך נשאר שורש של צער גם שנים אח"כ...
זו לא התמודדות קלה בכלל, וכולנו צועדים כסומים בניסיונות למצוא את הדרך הנכונה לעשות אותה. אבל לדעתי אהבה אמיתית ופעולה מתוכה יכולה לעזור להקל על הדרך הזו.

 

[שמים1]

איך מעודדים את בן זוגך ?

פשוט מעודדים .
נמצאים לידו , עוזרים לו להתמודד
אם את מסוגלת לעזור לו לטפל באמו
במצב שכזה מגיעה עזרה סיעודית מהביטוח הלאומי יש להגיש טפסים ולטפל , את יכולה לעזור בכל ההליך הבירוקרטי הזה .
יש גם אפשרות לקבל הוספיס בית , אמרי לבן זוגך להתעניין בנושא בקופת החולים , יש גוף שנקרא צבר שנותן את השירות הזה
המסגרת הזו מאפשרת לטפל בחולה בביתו בכבוד וגם למות בכבוד .

הכי חשוב לא להתייחס לחולה כנטל
העניקו לה את כל האהבה שאתם יכולים
העניקי את אותה אהבה לבן זוגך ועזרי לו .
האמיני לי שתקבלי גמולך מהשמים .

בהצלחה

 

[harty]

בכל קופת חולים יש "הוספיס בית"

כדאי להצטרף. רופא ואחות מטפלים לפחות פעמיים בשבוע הטיפוך כולל משכחע כאבים ןמעקה אחר החולה, כולל הדרכת המשפחה. אני נמצאת עכשיו באותו המצב וההוספיס הביתי עוזר משמעותית הן למשפחה והן לחולה.

 

[שמים1]

בהחלט , זו מסגרת תומכת שעוזרת

במקום לטלטל את החולה ולאשפזו באווירה מעיקה
הוספיס בית מאפשר לטפל בו במסגרת המשפחתית התומכת דבר שמקל על החולה וגם על המשפחה .