הלו, שמח שאת לפחות מתחברת לחלק מהדברים... אבל את לא יכולה
להסכים עם שני הצדדים - כי הם הפכים
. וכמובן שזכותך לדעתך בכל מקרה.
האמת עייף כדי לזכור את הדוגמה מחומות של... אבל בכל מקרה, זה יתאר אדם שוויתר. אסיר שכבר קיבל את הדין, כזה שלא יודע מה לעשות עם החופש בכלל! זו דוגמה למשהו? לאיזה מצב רצוי שאנו מעוניינים שאנשים יגיעו אליו? ועוד להעצים אותו עוד יותר במכוון?
מציע לך לקרוא שוב את המשפט הבא שלך:
"אבל השורה התחתונה היא שכמו שאלון אמר - לא חסרים אנשים שהאחריות לחופש של עצמם היא מעמסה גדולה מדי והם מעדיפים למסור אותה בין אם במודע ובין אם לאו."
אני הסכמתי עם אלון מההתחלה שיש אנשים שכאלה. השאלה היא - איך מתנהלים איתם! עוזרים להם להשאר אסירים/ילדים/חסרי-אונים? ואפילו מעודדים זאת בהם? או שפועלים בדיוק להפך, ומחזקים אותם מספיק, כדי שקודם יהיו מסוגלים לעמוד על הרגליים ולהתמודד עם המציאות... אחר-כך יעניין אותי הדעות והרצונות שלו, והנטיות המיניות שלו. קודם שיהיה יציב.
יש שני דרכים להתנהל עם אדם שבא ועומד מולי ואומר לי - אני סמרטוט, חלש, לא מסוגל אפילו לקחת אחריות על עצמי. לא רוצה את החופש לבחור ולחיות. רוצה לחזור להיות במודעות ורמה מנטלית של ילד בן 4.
אז יש פה מי שאומר - סבבה, נשמע שאתה במקום טוב עם עצמך. בוא אלינו, אנחנו נמחק את כל המהות שלך. ולא יהיה לך יותר רצון, לא בחירה, אפילו לא דעה. תהיה רק כלי... סמרטוט.
ויש אותי - שאומר, וואלה הבן-אדם הזה בחוסר איזון מוחלט. הדעות שלו והרצונות שלו מגיעות מחוסר-איזון מוחלט ולכן גם נראות ככה!! - ולכן גם לא רלוונטיות.
אני לעולם לא אעזור לו להחליש את מה שכבר חלש, ולחזק תלות וחוסר-אונים שכבר קיימים וחזקים. - לעולם! זו שליטה שלילית. ומטרות סקס או אירוטיקה - בכלל אל תכתבו על זה, זה לא רלוונטי כלל. אתם בכלל בספרה אחרת עכשיו. של אחריות על נפש אדם! וכזו שכבר נראה שאבודה.
אז אני מציע - שנה איתי... במתחם כלבים, והוא יוצא גור-אריה! עדיין גור, אבל חסר-אונים הוא כבר לא יהיה. ורצון להעלם - לא יהיה! הוא בהחלט עדיין יכול לבחור להיות נשלט - אבל במידה. כזו שלא תביא אותו לחוסר-איזון מוחלט עד הרצון בעצם - להתאבד! מנטלית/נפשית אמנם... - אבל להתאבד. וכמובן שפה אני מדבר על הכי קיצון. אבל זה מה שכתבו פה - להתבטל, להיות חסר דעה ורצון חופשי!
אז תחליטי את מהי הדרך הנכונה שהיית מציעה לאדם שכזה.
אני מציע את שלי - בכל יום. ונגד הדרך השנייה שהוצעה פה בכל יום.
אם לא לעזור, לפחות לא להתערב לרעה.
וכן, אני יוצא מנקודת ההנחה שכל בני-האדם הם שווים, וכל בני האדם יכולים להיות חזקים, וחובתם להיות חזקם - חובתם לעצמם! ולמשפחה שלהם.
ואני עושה את זה בשטח, ממש עכשיו אני עובד עם ידידה שלי שאימצה כלב-זכר-גדול ועארס שגדל ברחובות של מזרח-ירושליים. היא התחילה כעלה-נידף-ברוח, והכלב גם עשה לה טרור מוחלט. אחרי חודש-וחצי של עבודה רצינית (התחלנו לפני אבל היא לא נכנסה לזה באמת - עד שחטפה כמה ביסים ממנו) - הבחורה - קומנדו! לא תמיד, היא רק בהתחלת הדרך. אבל רק לראות את זה יוצא ממנה - זה מרשים ברמות.
וזה משהו שהולך איתה עכשיו תמיד!
והמון מקומות שהיו חלשים אצלה בחיים - היא קיבלה שם כח.
אין דרך לשכנע אותי שאדם רוצה להיות אסיר מוחלט ולנצח - מסיבה חיובית.
זה נגד הטבע.
אולי יש לו בעיה כזו או אחרת, אולי הוא פוחד, אולי חלש, אולי לא יודע להתמודד, אולי וויתר, אולי אבוד, אולי גדל בסביבה דפוקה. זה לא אומר שהוא אמור להמשיך לחיות ככה!
בכל אחד חבוי אדם - ואני לעולם לא אסכים אחרת.
אין קשר לבדס"מ - אלא אם כל העולם ואישתו כבר נכללים תחת זה.
זו שאלה של שליטה שלילית מול חיובית.
יש גבול לעד כמה מותר לנו... לפחות אצלי יש.
כמובן - דעתי. לא חייבים להסכים.
