אמא
אמא - יש רק אחת. אמא החברה הטובה שלנו. כל אמא רוצה רק את טובת ילדיה. בטח יצא לכם לשמוע את אחד המשפטים האלה, אם לא את כולם, לא כן? היום בשעות התאספה באולמנו קבוצה של נשים + גבר אחד. הייתי סקרנית מרחוק, התקרבתי קצת ושאלתי קצת בחשש - שלום, אפשר להכנס? למעשה לא ידעתי לאן אני נכנסת, אולי אשתעמם פחד? איך אצא משם אח"כ בדיוק? חלון ההזדמנויות נפתח בפניי - גם להנות וגם להכיר אנשים חדשים וחברים חדשים (גם לכם זה יכול לקרות, לדוגמא: בספריה אתם רואים מישהו או מישהי מחפשים משהו או בוהים באוויר? תמיד אפשר להציע עזרה וכך לפתח שיחה ולהכיר אנשים חדשים). קצת גלשנו מהנושא, אז נחזור לענייננו
נושא השיחה: התמודדות עם ילדים בגיל ההתבגרות (אין לי ילדים). מה עושים במצב כזה? בכל זאת מנסים להשתלב. טוב אז המדריכה היתה נחמדה ואמרה לי לחשוב שהנושא בשבילי יהיה היחסים עם ההורים. המדריכה חילקה קלפים עליהם היו רשומות מילות המתארות מצבי רוח (רגש): כעס, בלבול, חוסר אונים וכו'. לי יצא: בלבול ודאגה. סיפרתי על אמא שלי: מצד אחד היא דואגת לי שאני אוכל תמיד ושלא אשאר רעבה (ובכך ממלאת לי צלחות אוכל שעולות על גדותיהן), אך מצד שני היא אומרת לי שעליי להשיל מעליי כמה ק"ג (מודעת לזה בהחלט) וכאן נכנס ענין המסר הכפול, מצד אחד המסר להרזות, אך מצד שני הדאגה שלא ארזה. המרצה הציעה לי לדבר אל ההגיון של אמא שלי: שזה מזיק ולא בריא להשמין, שהיא מעבירה מסר כפול וכו' - כמובן שהשבתי שניסיתי את הדרך של ההגיון, הסברתי, הסברתי והסברתי ובאיזה שלב עברתי כבר לדרך חדשה של התמודדות: היא אומרת משהו, ואני במקום לריב אומרת כן תודה ועושה מה שאני רוצה, אמרתי גם שאני לא יכולה לשנות אותה בגילה, מרגישה שאין סיכוי ומה גם שאני לא רוצה לשנות אותה (כמו שאני לא רוצה שינסו לשנות אותי). עברנו למשחק תפקידים - דרך התמודדות נפלאה עם מצבים, איך אנשים מהצד רואים את המצב שלי. הכי מצחיק שאת התפקיד שלקחה "אמא" שלי לקחה חברה שלי שפעם ניסתה לסדר לי בחור להכיר, דואגת לי כל הזמן
(גם במציאות וגם במשחק). ואז מישהי אמרה - אולי לנסות את הדרך השניה? לפנות אל הרגש? אל הלב? לומר שזה פוגע? שזה מכאיב לנו? אם תחשבו על זה רגע כמה שזה נכון: הדרך של ההגיון לא עבדה, אז למה לא לנסות את הדרך של הרגש? אנו כל כך פוחדים לפעמים להראות את החולשות שלנו, את הפגיעות שלנו, את הנקודות הרגישות שלנו, מנסים תמיד להראות לסביבה שאנו בלתי פגיעים וחזקים - אז אולי דווקא הדרך הזאת תעזור? קשר נוסף לנושא הפורום הרבה פעמים כשמנסים לארגן פה מפגשים, עולות תשובות בפורום - אמא לא תרשה לי. למה לא לנסות לדבר אל הרגש של אמא? לומר לה שאנו מאוד רוצים להגיע למפגש? שזה מפריע לנו שכולם הולכים ורק לנו לא מאפשרים? שאנו רוצים להכיר חברים חדשים, מוכנים לבוא לקראתם ולהסכים לתנאים שיציבו לנו בקשר להגעתנו למפגש (שעת חזרה, חזרה עם מי בדיוק? השארת פלאפון דלוק במהלך המפגש והם יוכלו להתקשר וכו'). מה דעתכם על הצד הרגשי שבנו - בני האדם?
אמא - יש רק אחת. אמא החברה הטובה שלנו. כל אמא רוצה רק את טובת ילדיה. בטח יצא לכם לשמוע את אחד המשפטים האלה, אם לא את כולם, לא כן? היום בשעות התאספה באולמנו קבוצה של נשים + גבר אחד. הייתי סקרנית מרחוק, התקרבתי קצת ושאלתי קצת בחשש - שלום, אפשר להכנס? למעשה לא ידעתי לאן אני נכנסת, אולי אשתעמם פחד? איך אצא משם אח"כ בדיוק? חלון ההזדמנויות נפתח בפניי - גם להנות וגם להכיר אנשים חדשים וחברים חדשים (גם לכם זה יכול לקרות, לדוגמא: בספריה אתם רואים מישהו או מישהי מחפשים משהו או בוהים באוויר? תמיד אפשר להציע עזרה וכך לפתח שיחה ולהכיר אנשים חדשים). קצת גלשנו מהנושא, אז נחזור לענייננו
