אמא
אמא
רבתי איתה. עם אמא. אתם קולטים???????- אמא שלי!!!!! אמרתי דברים שאני בטוחה שאני אצטער עליהם מתישהו. התנהגתי ככפוית טובה, אגואיסטית וילדה קטנה. אבל אמרתי... או יותר נכון צעקתי... אפשר גם להוסיף בכיתי... מה לעשות, יש דברים שפשוט חייבים לומר מתישהו. אי אפשר לחיות עם הדברים בבטן. עם החנק בגרון הזה שחייבים לפרוק. אני רוצה לבכות. רוצה רחמים. מה רציתי? שאמא תגיד לי: ``אל תבכי`` , מה? אולי בגלל שרק רציתי לבכות מצאתי סיבה טובה והיא במקרה היתה בגללה... אז הוצאתי הכל עליה. חיפשתי סיבה טובה להתעצבן ומשהו שיערב אותי ריגשית כדי שכל המטען הזה יצא ממני... והיה לי... תאמינו... אבל למה על אמא? אמא שלי. הבנאדם הכי הכי... שמעיר אותי בבוקר, ששם לי סוכר בנס... שנותן לי נשיקה בדרך החוצה עם תקווה שיהיה עוד יום טוב... הבנאדם שימכור את התחתונים שלו אפילו רק כדי שיהיה לה כסף לתת לי... כשהיא פה לידי, בשעה של צרה, בשעה שמחה... עם רגש, עם אהבה, עם המבט הזה של: ``את הילדה הכי טובה שלי... מקסימה..`` אמא, אני יודעת... אני שלך... אבל את חייבת להבין משהו! אני לא אהיה שלך לעולם... את חייבת להתחיל לקבל את זה, עזבי אותי, פתחי את הזרועות שלך והרשי לי לחמוק מהחיבוק המלטף והשומר שלך... תני לי רק את זה... ואלי ככה תזכי להרבה יותר ממני. אני אוהבת אותך. ואת אותי... אזמה אם אין לך זמן בשבילי? אני מבינה... באמת... באמת שאני מבינה אותך. אז תביני גם את אותי ותנסי להכנס לראש שלי... תנחשי מהם המחשבות שלי, מה את היית עושה במקומי? בואנה... הלוואי ואמא שלי היתה רואה את מה שכתבתי פה... חבל רק שאני לא יכולה לשתף אותך אמא בכל מיני דברים... אני אוהבת אותך שלי! את שלי ורק שלי. תמשיכי להיות איתי... לצידי... כמו שאת, אך תרפי קצת... רק קצת... בשבילי... למעני! -סליחה- שדילגתי היום על כיבוד אב ואם...
אמא
רבתי איתה. עם אמא. אתם קולטים???????- אמא שלי!!!!! אמרתי דברים שאני בטוחה שאני אצטער עליהם מתישהו. התנהגתי ככפוית טובה, אגואיסטית וילדה קטנה. אבל אמרתי... או יותר נכון צעקתי... אפשר גם להוסיף בכיתי... מה לעשות, יש דברים שפשוט חייבים לומר מתישהו. אי אפשר לחיות עם הדברים בבטן. עם החנק בגרון הזה שחייבים לפרוק. אני רוצה לבכות. רוצה רחמים. מה רציתי? שאמא תגיד לי: ``אל תבכי`` , מה? אולי בגלל שרק רציתי לבכות מצאתי סיבה טובה והיא במקרה היתה בגללה... אז הוצאתי הכל עליה. חיפשתי סיבה טובה להתעצבן ומשהו שיערב אותי ריגשית כדי שכל המטען הזה יצא ממני... והיה לי... תאמינו... אבל למה על אמא? אמא שלי. הבנאדם הכי הכי... שמעיר אותי בבוקר, ששם לי סוכר בנס... שנותן לי נשיקה בדרך החוצה עם תקווה שיהיה עוד יום טוב... הבנאדם שימכור את התחתונים שלו אפילו רק כדי שיהיה לה כסף לתת לי... כשהיא פה לידי, בשעה של צרה, בשעה שמחה... עם רגש, עם אהבה, עם המבט הזה של: ``את הילדה הכי טובה שלי... מקסימה..`` אמא, אני יודעת... אני שלך... אבל את חייבת להבין משהו! אני לא אהיה שלך לעולם... את חייבת להתחיל לקבל את זה, עזבי אותי, פתחי את הזרועות שלך והרשי לי לחמוק מהחיבוק המלטף והשומר שלך... תני לי רק את זה... ואלי ככה תזכי להרבה יותר ממני. אני אוהבת אותך. ואת אותי... אזמה אם אין לך זמן בשבילי? אני מבינה... באמת... באמת שאני מבינה אותך. אז תביני גם את אותי ותנסי להכנס לראש שלי... תנחשי מהם המחשבות שלי, מה את היית עושה במקומי? בואנה... הלוואי ואמא שלי היתה רואה את מה שכתבתי פה... חבל רק שאני לא יכולה לשתף אותך אמא בכל מיני דברים... אני אוהבת אותך שלי! את שלי ורק שלי. תמשיכי להיות איתי... לצידי... כמו שאת, אך תרפי קצת... רק קצת... בשבילי... למעני! -סליחה- שדילגתי היום על כיבוד אב ואם...