אמא, נאנסתי.

[lomozeshem]

אמא, נאנסתי.

אמא, זה מוזר לשבת ולכתוב לך בכלל. ואני לא יודע למי אני כותב יותר לך או לעצמי. אני פשוט מרגיש שאני באמת לא יכול כבר להמשיך ושאני חייב כבר לומר לך את הדברים. בוודאי שמת לב שבחודשים האחרונים אינני מגיע לבית. מצד אחד גם כך יש לי את הישיבה ואין יותר מדי סיבה להיות בבית. ומצד שני כן צריך להגיע מדי פעם ולשבת, להתקשר להתעניין, ואפילו שמעתי אותך זורקת על זה הערה. אבל ניסתי באמת שניסיתי, אבל אני לא יכול להיות שם. פשוט לא יכול. המקום הזה עם כל זה שהוא, בית. עם כל המשתמע מכך. הוא ממוטט אותי נפשית אני לא יכול להיות שם ויש לזה סיבות רבות. בעיקר זיכרונות, דברים ששמתי לב בבית שלא מדברים עליהם שלא שואלים שלא מתמודדים. פשוט בוחרים שטיח משטיחי הבית, סלון ,פינת אוכל, מסדרון ולשם כמו תמיד כמו הכל מטאטאים הכל וממשיכים הלאה בחיים והכל טוב. אבל אצלי כבר לא הכל טוב אמא. לי כבר אין כוח לטאטא אין לי כוח להסתיר. לך זה אולי נותן כוח מדומה להמשיך לחיות, אבל מצטער, אני שונה ממך לי אין את הכוח הה אותי זה הורס ההסתרה הזאת, זה מפורר אותי מבפנים. אני לא יודע אם את יודעת אמא, אבל נאנסתי. זה היה בגיל 13 בערך. קצת לפני. לא יודע בדיוק מתי. חזרתי מהבית ספר. בכיתה ז. ירדתי אצל סבתא בדרה לבקר אותה. כשיצאתי ממנה עמדתי בתחנת אוטובוס בדרך לבית. מול הכניסה לבית קברות (המקום ההוא שלא הלכת אליו 17 שנה. המקום ההוא שבגללו הפצע שלך על מות אבי-מייסרך עדיין פתוח ושותת, המקום ההוא שבגללו את לא ממשיכה קדימה. אני חושב שאולי כדאי שתלכי לשם, תשבי. תבכי. תשלימי. ותחזרי לחיות –הגיע הזמן אחרי כ"כ הרבה שנים את לא חושבת?!) בכל מקרה חיכיתי שם ואז איזו משאית הגיעה מכיוון הבית והסתובבה. יש לי איזה זיכרון של תחושה באותו הרגע, שידעתי פשוט ידעתי שכמו שהמשאית הזאת הסתובבה הולכים להסתובב לי החיים. התהפכה לי הבט. המשאית נעצרה לידי. האיש מבפנים שאל אותי איך מגיעים למרכז העיר. והבן שלך, היפה שלך, הרך והעדין, זה שאוהב לעזור ולחייך לכל בנאדם. התחיל להסביר, תוך כדי הוא קטע אותי ושאל אם זה בכיוון שלי, אמרתי לו שכן אז הוא הציע לקחת אות. לא יודע מה גרם לי לעלות למשאית ה"סונול" להובלת נפש או סולר הזאת. אבל זה קרה, כבר בשניות הראשונות ראיתי שתי חוברות פורנו על הריצפה. לא זיהיתי בהתחלה הן בדיוק. הוא שאל אותי אם אני רוצה להסתכל ואני, ילד בתחילת גיל נעוריו שכל מה שמעסיק ילדים בכיתה בגילו זה גילוי הגוף שלהם ושל חברם. שככל מה שמעניין אותם זה דיבורים על אוננות ועל בנות עניתי בחיוב. מה יכולתי לעשות? זה עניין אותי. ואני , אני כבר מנוסה בזה.. (ואולי זה למכתב אחר) הרמתי את אחת מהחוברות היו שם תמונות של לסביות, זה הביך אותי דפדפתי מהר והעברתי הלאה. בחוברת השניה היו הומואים. גברים. זה פחות הביך אותי. ושוב מתוך בלבול של אותה תקופה של שאילת שאלות. הסתכלתי על אותם בחורים, זה עניין אותי. האיש השמן והמזיע שישב על כיסא הנה הבחין בכך. עברנו ליד הבית ברח' הנביא. ובקשתי לרדת. הוא אמר לי שלא צריך –שאני אראה לו בדיוק את הדרך ואז הוא יחזיר אותי. ואני תמים. האמנתי לו. הילד שלך המשיך לנסוע אל האבדון מבלי משים. הוא התחיל לשאול אותי שאלות אם גברים מעניינים אותי ,ואמר לי שהוא שם לב שהגברים יותר ענינו אותי. והחל מביט לעבר איבר מיני. זה מוזר, אני זוכר שהמשכנו לנסו והוא שואל אותי שאלות מניות ואני , כאילו על גל אחר במקום אחר ממשיך להסביר לו את הדרך – כאן ימינה, בכיכר ישר, ברמזור ימינה, תמשיך כאן יגאל אלון, ברח ירושלים שמאלה. לא שם לב או לא רוצה לשים לב או עדיין מאמין בטוב ליבם של אנשים, לא רואה שכבר לא מעניינת אותו הדרך בכביש, הדרך היחידה שמעניינת אותו זה הדרך אל הגוף הקטן שלי. קצת לפני הגשר הוא הניח את היד שלו על איבר המין שלי. הוא אל אותי אם זה נעים לי. הייתי בשוק ולא הגבתי. הוא אמר לי , גם אתה יכול להניח. לא עשיתי זאת. שהגענו לגשר קצת לפניו , הוא הוריד את היד. אמרתי לו "כאן ישר". אחרי הגשר יש רמזור שם תמשיך ישר. אבל הוא פנה ימינה "לא לא ימינה, ישר, התבלבלת" אבל הוא, הוא לא התבלבל. אני זה שהתבלבלתי. אני זה שטעיתי שהאמנתי שאני עולה להסביר למישהו את הדרך. הוא החליט להסביר ל את הדרך. הדרך אל השאול.

 

[lomozeshem]

המשך..

הוא המשיך, ומבית קברות אחד למשנהו, הגענו לבית קברות שבו קבור אביך, האבא שאני בכיתי עליו יותר ממך, או שבכית אבל לא לידנו (כי מה? זה לא מספיק אנושי לבכות?!) הוא עלה על דרך עפר ועצר שם. ביקשתי ממנו לרדת, שייקח אותי הביתה אבל הוא לא הקשיב ל בכלל. הוא נעל את דלתות המשאית. ואני, פרחה נישמתי, נעתקה נשימתי. לא הבנתי לאן הגעתי בכלל. קפאתי על מקומי מבלי נוע. הוא העביר אותי לחלק האחורי של המשאית. הוריד לי את המכנסיים, ואמר לי שאני ילד גדול ויפה.. אני ילד בן 12 למען ה'! הוא התחיל לרדת לי. ועצר מדי פעם שאל אם נעים לי וטוב לי לא עניתי לא זזתי. אני עדיין זוכר את הג'ינס שלי, את חולצת בית הספר, את הארנק שהיה לי בפנים עם הכרטיסייה והתמונות.. הארנק הזה נפל ונשאר במשאית. גילתי את זה רק לאחר מכן. הוא רכן מעליי בכובד משקלו, בזיעתו... הוא נגע בי הייתה לי בחילה.הוא הוריד לעצמו את המכנס ואמר לי לרדת לו. לא הספקתי. הוא גמר וכל הזרע שלו לכלך אותי. הוא עבר מהר קדימה וזרק לעברי נייר. "תנקה את עצמך", "זה מגעיל", "זה מלוכלך" "מה אתה עושה, אתה מלכלך לי את כל המשאית". הוא נשאר קדימה. "מטונף" הוא זרק לעברי. לאחר כמה דק' המשיך לנסוע. אני נשארתי מאחור עם המכנס למטה, קפוא לא מדבר לא זז לא מחובר לעצמי , כמו מרחף מעל. אחרי כמה דק' הוא אמר לי "התנקת?" "אתה לבוש?" ואמר לי לעבור קדימה. התלבשתי ועברתי קדימה. אני לא זוכר איך הגענו לשם, אבל הוא המשיך לנסוע לבד, בלי כל הסבר שלי והוריד אותי אחרי המחלף של התחנה המרכזית החדשה (מתחת לכביש 4). נראה לי שרק שם הבנתי, שעליתי מלכתחילה בשביל לספק את יצריו. אני זוכר ששאלתי אותו משהו על אישתו והילדים והוא אמר לי שזה בסדר. מצחיק שהבנתי מה הולך רק שהוא התחיל לנסוע לבד, בלי הסברים שלי, רק אז נפל לי האסימון. הוא הביא לי את תיק בית ספר. והוציא 50 שקל והביא לי. לא רציתי אבל הוא אמר לי שאני אלך לאכול משהו, דפוק שכמוני חשבתי שאני הולך לאכול עם זה בורגראנץ'! זה מה שחשבתי עליו באותו רגע, בורגראנץ'! למרות שהרגשתי כמו זונה, זונה. לקחתי את הכסף. אני זוכר שהייתה לו שם קופסא מלאה עטים. סובבתי את התיק כדי שהקופסא תיפול ואוכל לקחת עט ולכתוב את מס' המשאית. הרפיון והחולשה שאחזו בגופי הכריעו את הכף. לא הצלחתי לקחת עט. (לקח לי שמונה שנים לקחת עט ולכתוב על זה משהו) הוא ראה את הבלגאן ואני בטיפשותי התנצלתי על הבלגאן, כזה הייתי ילד טוב. טוב מדי. ירדתי מהמשאית והסתכלתי על המס' חשבתי שאזכור אבל לא היו לי כוחות. התבוננתי על המשאית עד שנעלמה. חיפשתי את הארנק וגילתי שהוא נשאר במשאית. פחדתי שהוא ירדוף אותי פחדתי שהוא ירדוף אותי. הסתבר לי שה50 ₪ האלו הם אילו שייעזרו לי להגיע הביתה. אני לא זוכר איך הגעתי, אבל אני זוכר שנכנסתי והבנות ישבו וראו טלוויזיה הם ראו שם "צער גידול בנות" חשבתי לעצמי "טיפשות, תראו מה קורה ואתן יושבות רואות טלוויזיה?" נכנסתי להתקלח והשתמשתי בשמפו כחול בהיר של הוואי. עד היום כשאני מריח את הריח של השמפו אני נזכר במשאית הזאת. תקופה ארוכה לאחר מכן חיפשתי את המשאית, לא יודע אם יותר פחדתי שהוא ייראה אותי או שרציתי "לתפוס" אותו. יום אחד התייאשתי והפסקתי לחפש. האמנתי שהתפילות שלי עזרו ושהוא מת עם כל השומן והזיעה שלו. אני זוכר שלדיבורים בכיתה כבר לא היו ערך מבחינתי. שלגיל 13 נכנסתי, עם תחושה של בגרות. בשלות, גבריות, פירשתי את זה כניסיון, "הנה אני גבר". ומה אתם יודעים בכלל.. התבגרתי. שנים לאחר מכן, וגם קצת עכשיו אני מסתובב עם תחושות האשמה עצמית. כאילו רציתי את זה, כאילו ביקשתי את זה. וגם כאן השמטתי דברים שהיו נראים לי כאילו הם יתפרשו בתור רצון שלי והסכמה שלי. פירשתי את הקיפאון הזה שלי, את החידלון, כהסכמה שבשתיקה. אני מאשים את עצמי שלא צעקתי. שלא מחיתי. שלא ניסתי לברוח. שישבתי שם. קפוא. ונתתי לו להשתמש בגופי. את יודעת אמא, ותר משכואב לי על כל השנים שעברו בשתיקה, על אובדן התמימות, על הייסורים שעברתי במהלך השנים, ייסורי תופת, חוסר אמונה בעצמי, האשמה עצמית, חוסר אמון בעולם. חוסר יכולת להתחבר לאנשים, לאהוב- באמת. יותר מכל זה אני כואב-מפחד מהתגובה שלך. אני מרגיש שאת תגיבי כמו תמיד. "מה אני יכולה לעשות" שתנסי להשתיק, שלא תביני אותי מה אני בא אלייך עם הסיפורים האלו מה אני "נופל" עלייך. אני מפחד שלא תבכי אמא, שלא תחבקי שלא תאמרי מילה טובה. שלא תצטערי. שתגידי "מה אני יכולה לומר..." שלא תגיבי. שתיגעלי ממני. שתרצי להרחיק ואתי. שלא תהיי אמא. אני מצטער באמת מצטער שאני בא אלייך עם זה אבל כמה, כמה בנאדם יכול לשתוק? וזאת רק ההתחלה...

 

[יום.]

קירות

שינינו הכל הוילונות הוחלפו כך גם הספות השולחן השטיח התמונות שתלויות על הקיר הכל שונה. ואני עדיין זוכרת, הכל עדיין כל כך מוחשי. זה טיפשי, החדר לא משנה בדבר גם אם אהיה במדינה אחרת ביבשת אחרת, אני עדיין אזכור, איפה בדיוק היה מה, ואיך. אבל החדר הזה.. הקירות האלו.. שלא משנה כמה שכבות צבע יערמו עליהם. הקירות האלו שעומדים ושותקים ויודעים. הקירות האלו שראו את הכל, ולא אמרו דבר, ששתקו. זה לא הגיוני להאשים קירות בשתיקה מי מסוגל להאשים קירות בכך שהם שותקים? קירות הרי לא יכולים לדבר. אבל אני מאשימה! כי אין קירות שלא יודעים לדבר יש אנשים שלא רוצים להקשיב. (23 בינואר 2004) רק להגיד שהתחושה מאוד מוכרת ואם תרצה לדבר אז אני פה ובמסרים

 

[dkey]

../images/Emo24.gif משתתף בכאבך

אתה חייב לראות איש בריאות נפש בעיקר כדי לדבר וכדי להמשיך עם החיים (בניגוד לאמך כפי שאתה טוען). אני לא איש בריאות הנפש ולא איש משפט פלילי (אם כי בקיא מעט) אבל אני רוצה לכתוב לך בזהירות ובעדינות את הדברים הבאים כפי שאני רואה אותם כדי שאולי תוכל לראות את התמונה באופן שאולי יוקל לך יותר. מבחינה משפטית לדעתי בוצע בך מעשה מגונה. זה מעשה חמור וטראומתי שדינו שבע שנות מאסר משום שהיית קטין בן 13. במידה ובית המשפט היה מגיע למסקנה שלא היתה כאן הסכמה, העונש יכול להיות גם 10 שנים. לעומת זאת וחשוב לי להדגיש, לו היית בן 14 ובית המשפט היה מפרש את מעשיך כאי הסכמה אז העונש היה שלוש שנים ולו בית המשפט היה קובע שהיתה הסכמה, אז הארוע לא היה ארוע פלילי כלל!!! אם זה מעניין אותך, עיין בסעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אבל אלה הדברים הטכנים. הצלקות הנפשיות הן הבעייתיות והמטרידות כמובן. הסיבה שאני חושב שאתה חייב לראות אדם מתחום בריאות הנפש כי לדעתי יתכן ואתה קצת רואה את העניין באור לא נכון. ושוב, שלא תבין אותי לא נכון, נהג המשאית עבריין וחבל שלא בא על עונשו ומי יודע בכמה עוד הוא פגע או יפגע. אלא שאני רוצה להתמקד בך. ממה שכתבת, לדעתי סקרנות רבה היתה בך ולמעשה זרמת איתו. זה ריגש ועניין אותך. אתה לא מציין שהוא היה אלים או לא נתן לך ללכת לו רצית. ושוב, אני רוצה שתבין שמה שהוא עשה זה חמור מאוד. אבל לדעתי צריך לנתק את קביעות המחוקק ביחס לארוע הזה ולהתמקד בתחושות שלך. לי, כקורא מהצד לי נראה שזה מאוד סקרן אותך ויתכן מאוד שהיית עושה את אותו הדבר עם בן גילך ואז לא היתה כאן כל עבירה. לפעמים ההתנסיויות המיניות הראשונות שלנו לא טובות. ישנם המון סיפורים כאלה ואחרים. אבל צריך להמשיך הלאה עם החיים כי הם כל כך יפים ומלאי אהבה. אני חושב שחשוב שתשוחח על כל הנושא עם מטפל מקצועי. חשוב שהשיחות גם יכללו ניתוח מעמיק של היחס שלך לנטיה המינית שלך שהיא כנראה לגברים. המטרה שלך צריכה לשים את הארוע מאחוריך ולשאוף לקשר רגשי בריא של אהבה וחברות עם גבר.

 

[בתוך היער]

לעולם אל תאשים את עצמך

גם קצת רצית, הסתקרנת, נהנת- כל זה לא משנה. אסור היה לו לגעת בך בשום צורה ובשום תנאי.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

אני מזועזע

מקריאת הבלוג. מצטרף לדעת הכל, שעליך להיוועץ בדחיפות עם פסיכולוג. התיאור, שעלה מדבריך, הינו מעשה פלילי חמור ביותר. לו הייתה מתגלית זהותו של הנהג, הוא היה מבלה את שארית חייו מאחורי סורג ובריח. גם אני סבור, שלמרות התיאורים שלך על הפיתוי ועל שיתוף הפעולה עומדת לך הזכות של היותך קטין ומי, שעשה לך את מה שעשה הוא פושע נאלח או חלאת המין האנושי. פנה לייעוץ בלי בושה (תוכל להיעזר תחילה ברופא המשפחה שלך) ואני מקווה, שלבסוף תתגבר על הטראומה. אנחנו כאן נותנים לו את מלוא התמיכה, שאתה ראוי לה, גם אם אינך הומו. היה חזק וטפל בעמצך ויפה שעה אחת קודם.

 

[lomozeshem]

שלום..

קודם כל תודה על התגובה.. השיר של יום ממש ריגש אותי.. אני ממש אשמח לעוד תגובות אבל רציתי לומר קודם.. שאני לא מוצא כאן שום הסכמה.. דיברתי על התעניינות מינית כללית. לא על התעניינות מינית בו. לא "זרמתי איתו", ואני מסרב לקבל את הטענה הזאת גם. קפאתי. פחדתי. לא הלכתי כי הוא היה אלים. לא הלכתי כי לא הייתי מסוגל לזוז. ו.. אני אצל פסיכולוג, בלעדיו המכתב לא היה נכתב. אשמח לשמוע עוד תגובות.

 

[likud1]

כל הכבוד על האומץ../images/Emo201.gif

אני חושב שעצם כתיבת המכתב המרגש הזה זנו מעשה של אומץ. אין שום מקום להאשמה עצמית ואין שום מקום לקבלת המעשה שנעשה בך, גם אם הייתה כביכול "הסכמה" ואני לא מאמין שכך היה. ברור לי שאתה היית ילד מפוחד שנקלע לסיטואציה נוראית, הגבר הזה עשה מעשה לא יסולח, אתה היית קטין ולכן גם להסכמה אין מקום כאן. אני מאחל לך רק אושר והרבה הצלחה. הערה ליום: השיר שלך מרגש מאוד. נורא לשמוע שאנשים עוברים דברים כאלו.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

תודה על תגובתך

חבל, שאין לי כשרון אמנותי כמו ל"יום", אבל ברך ה', שגם היא איתנו. אינך צריך להתנצל. לא ביצעת שום פשע. הפושע האמיתי הוא הנהג. כמדומני, שכל משתתפי הפורום הקבועים מסכימים, שקטינים הם מחוץ ל"משחק". לחלקם גם יש ילדים, וגם למי שאין ילדים, יש לו בוודאי אחים/אחיות או קרובי משפחה אחרים, ששלומם יקרים לליבו. בדרך כלל כל הכותבים כאן הם אנשים שקולים ומתונים אך לו היו כמה מאיתנו תופסים את הפושע, לא היינו מהססים להסגיר אותו למשטרה ולא לפני שהיינו מפלים בו את מכותנו, עד שהיה שוכח, מיהם האבא והאמא שלו. אתה בסך הכל ילד צדיק תמים (והאמן לי, שעד כה אפילו לא טרחתי לבדוק את כרטיסך האישי). תוכל למצוא כאן בפורום תמיכה בלי שום קשר לנטיותיך, כי אם אתה מרגיש, שרכשת נטייה הומוסקסואלית, ברור לכולם, שזאת איננה תופעה מולדת, ויש לעשות הכל כדי לעזור לך לצאת מזה. אנו נמצאים כאן לא בשביל לפתות מישהו, ובוודאי לא מישהו, שנפגע באופן אלים ע"י פושע נאלח. אני בטוח, שהתמיכה בך כאן חוצה גבולות וכולנו נשמח להיווכח, שלבסוף תצליח להתגבר על המצוקה הנפשית ולהקים משפחה טבעית עם אשה, שתלד לך ילדים, ושתשמח בהם עד יומך האחרון.המשך להתחזק ורק תדע, שלפעמים העולם הוא אכזרי. אפשר לאהוב גבר ואפשר לאהוב אשה. מה, שעשה הפושע, זאת לא אהבה. אילו היה אוהב אותך באמת, היה דואג להגן עליך מפני מזיקים ולא לבצע את זממו בצורה כה נפשעת רק כדי לספק את יצריו. לאדם כזה אין תקנה אלא לשבת שנים ארוכות בכלא ואיש מאיתנו לא ירחם עליו, כי החיים שלך שווים בעינינו הרבה יותר מהחיים של הפושע, המהווה סכנה גדולה לחברה. אני מקווה, שגם גולשים נוספים יקראו את דבריך ויגיבו בהתאם אולם כל אחד מהם הוא אזרח יוצר ותורם בצבא, בעבודה או באוניברסיטה והזמן מוגבל מאוד. כאחד הוותיקים אני יכול להרשות לעצמי לדבר בשפה, המקובלת על הכל בתקווה, שתקבל עידוד וחיזוק מהדברים הללו.

 

[ezzv]

אין מילים חוץ מתיהיה חזק ../images/Emo24.gif

אני באמת מוזעזע אל תחשוב ולו לרגע שזה אשמתך היית סך הכל בן 12 הוא ניצל את התמימות והפחד שלך ועשה בה כרצונו אני באמת מקווה שב"ה בעזרת הטיפול תצליח למה שמנה בכמה להקל מעט על מה שעברת רק בראיות ואושר ידידי

 

[zeevik30]

אדם יקר ! ../images/Emo24.gif

כואב לי מאד לשמוע את הדבר הקשה והנורא שעברת. כואב עוד יותר שנראה כי אתה כותב כאן כי ככל הנראה אין לך כל כך למי לפנות. אומר לך שני דברים אתה אדם מקסים ורגיש וטוב. לא עשית שום דבר רע. אדם חזק ממך ומרושע בא ופגע בך. זו אשמתו בלבד. במאה אחוז. אתה לא אשם ולא אחראי על זה לגמרי. אל תאשים את עצמך- האשמה עצמית תעזור לרשע והסטה שפגע בך לרדוף אחריך ולפגוע בך שוב. אתה לא מלוכלכך ולא טמא. אתה צדיק ויקר וקדוש. אסור בשום אופן שלא תתלונן על העניין ושלא תדבר עם אנשים. הנה קו הקשבה לנערים וגברים דתיים שנפגעו מינית 02-5328000 תתקשר אליהם ברגע שתקרא את המסר הזה אני בעצמי איש טיפול שעובד עם נפגעים ועם פוגעים. חשוב מאד שתדבר עם האנשים וחשוב גם שתגיש תלונה. מדובר בסוטה מסוכן שמסתובב ועלול לפגוע בילדים אחרים, חלילה. אם תרצה- תוכל ליצור קשר למייל [email protected] ואשמח לסייע לך להגיש תלונה למשטרה! אל תהסס לפנות! אל נא תזניח את עצמך ! ותאהב את עצמך הכי הרבה שאתה יכול שלך באהבה זאב

 

[כפיר אביב]

תהיה חזק אח גיבור../images/Emo24.gif

והלוואי שהאמון שלך בבני אדם ישוקם

 

[lomozeshem]

אין לי מה לומר חוץ מתודה תודה תודה ותודה

תודה שאתם כאן.

 

[תל אביבי1]

חשוב מאד שתזכור

שהאדם שתקף אותך - הוא אנס. אין דבר כזה שילד בן 13 נושא באחריות כלשהי לקיום אקט מיני עם מבוגר. הוא הפושע ואתה הקורבן. אין שום אפשרות אחרת, בשום צורה, וללא יוצא מן הכלל!

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

אני רוצה להזכיר לך

וגם לגולשים האחרים, שלא שמעו חדשות אתמול, כי אדם אחד נידון לחמש שנות מאסר בהסדר טיעון. האשמה: תקיפת קטין. זה מזכיר לי את המקרה שלך, למרות שאינני בקיא בפרטים. חמש שנים זה עונש "קל" יחסית, לאחר שהנאשם הודה במעשיו וחסך את הצורך בהעדת הקטין. אילו הקטין היה נאלץ להעיד בבית המשפט, יתכן, שעונשו היה כפול. בעניין זה אינני בעל דעה אולם הפסיכולוג האישי שלךבוודאי יסביר לך את כל ההשלכות של הגשת תלונה במשטרה ועדות בבית משפט (גם אם בידך כרגע פרטים מלאים על זהותו של הפושע). בסך הכל לא צריך להיבהל מזה, כי כפי שהגיב "תל אביבי", הוא הפושע ואתה הקרבן. אין כאן שום אפשרות אחרת. בתי המשפט ערים היטב למשמעות של עדות קטין (ואפילו נער, אם בגרת בינתיים) ונוקטים בכל האמצעים המשפטיים למנוע מהקטין ככל האפשר להשיב על שאלות מיותרות ללא צורך. כל קטין או נער מלווה בקצין/ת מבחן, שהוא עו"ס במקצועו, ותפקידו להגן על הקטין מפני פגיעה מילולית או נסיון השפעה לא רצויה. קצין/ת המבחן אף מעיד/ה בעצמו/ה בבית המשפט על דברים, ששמע/ה מפי הקטין, ולעדות זאת משקל מכריע, שכן מדובר כאן באיש מקצוע בלתי תלוי, שהוא לא שוטר וגם לא משפטן. המטרה היא לא לנקום בפושע. המטרה היא להרחיק אותו ולבודד אותו מהחברה לזמן ממושך, שבו לא יוכל עוד להזיק לאחרים. לאחר שחרורו מהכלא יצטרך לעמוד בפני תקופת מבחן ולהוכיח פוטנציאל שיקומי, שאם לא כן, הוא עלול למצוא עצמו חשוד בכל מקרה של תקיפת קטין, והגיהינום שלו יתחיל כבר בעולם הזה. שוב אני מחזק את ידיך ומקווה, שלאחר הטיפול תהיה לאדם חדש ובעתיד תוכל להקים משפחה ולהוליד ילדים בתקווה, שילדיך לא יחוו טראומה מעין זאת, שחווית. גם

ענק מצורף להודעה זאת בידיעה, שכולנו כאן תומכים בך ו8מגינים עליך ללא תנאי.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

תגובה עקיפה

תגובה להודעתי אליך הייתה מיועדת כנראה עבורך. בהעדר ידע, כיצד להעתיק קישור להודעה, אני מעביר אותה אליך כלשונה וכתעתיקה. Harel Israel נושא: משתתף בכאב שלך תוכן: כואב לראות שיש את הדברים האלה אני מבין את הכאב שלך ומקווה שתהיה חזק אממ שאלה קצת אישית: מה עם הבן אדם העלוב הזה? הגשת תלונה, משהו? אחזור שוב על דעתי, שנכתבה עוד קודם לכן בפורום: הנבל, שהעז לעשות את מה שעשה, הוא חלאת המין האנושי. מקומו צריך היה להיות בכלא למשך שנים רבות. שם האסירים היו מלמדים אותו פרק בהלכות אונס. החלאה עלול היה לאבד את צורתו (כפשוטו) בכלא ע"י התעללות גופנית ונפשית בו, כפי שאסירי הכלא יודעים לעשות לעבריינים מסוג זה, או לבלות בבידוד מוחלט (כמו רוצח ראש הממשלה) לצורך הגנתו מההתעללויות, כי בעצם הוא איבד מזמן כל צלם אנוש. מעטים מאוד בני אנוש, שהיו מרגישים רגשי חמלה כלפיו. ואתה, צדיק שכמותך, כה יוסיף לך ה' כוח להתמודד עם ההשלכות המעשה האיום והנורא ולהיחלץ בשלום מכל התחושות הקשות. אני בטוח, שתצליח בזה, ואנו כל משתתפי הפורום ללא יוצא מהכלל נמשיך לתמוך בך תמיד.

 

[ערבהאיןקץ]

אני אמא...

וקוראת את ההודעה שלך כבר כמה וכמה פעמים.. וכל הזמן חושבת: איךלכתוב לך שיהיה בסדר? איך לכתוב לך חיבוק? איך לכתוב לך, בשם כל האמהות בעולם, שאתה יכול להיות בטוח באהבה שלנו? אני רוצה להבטיח לך שאתה נקי טהור ולא אשם בכלום. שההאשמה העצמית שלך היא רק תעתוע רע, ואל תאמין לה.

ואתה יכול להמשיך בלי פחד. אין בך פגם. אין בך אשמה.

 

[רעותי 17]

../images/Emo24.gif

כי ממש ממש ממש אין לי מילים. נשארו רק דמעות.

 

[סבבב]

רק עכשיו קראתי... ../images/Emo24.gif

מסתבר שאי חיבור לפורום במשך יממה - יכול להיות כל כך משמעותי... קראתי את דבריך וצמרמורות עברו בגופי. חשבתי כל הזמן מה היה עובר עליי, לו הייתי אני במקומך... אני מצטרף לדבריהם של חברי הפורום, למחשבה של ייעוץ כזה או אחר, לחיבוק החם ולידיעה שאנחנו תמיד כאן - בשבילך. אם זה על גבי הפורום, ואם באופן אישי במסרים או מעבר... אנחנו כאן איתך ובשבילך, ובשביל אנשים כמוך שרק קוראים וחוששים להוציא את אשר על ליבם... תהיה חזק ואמיץ - כי אומץ על הכתיבה הזו כבר יש לך... אין לי מה להוסיף פרט לעוד

.

 

[lomozeshem]

זאת רק ההתחלה..

יותר משכואב לי על המקרה הזה.. כואב לי על כל השנים שעברו. ועל כל הסימפטומים שבקעו וגדלו בעקבות השתיקה ארוכת השנים.. אני לא סתם אומר שזאת רק ההתחלה.. כי המקרה הזה ספציפית, בא אחרי שכבר קרה משהו.. לפני זה.. התעללות מינית ממושכת ע"י בנאדם משמשפחה.. זה הפסיק בערך בגיל 7 לאחר יותר משנה.. והתלווה במשך השנים לצעקות, והשפלות ומכות.. גם מאחים שלי גם מאחיות שלי.. וגם מאמא... למדתי שיש את אפקט הקורבן.. שילד גדל לתוך מציאות כזאת מעוותת.. הוא מחפש כל הזמן להיות הקורבן.. אז זה נכון... ולקח לי הרבה זמן לקלוט את זה... אני חושב שאוליי המקרה השני.. זהאיךך שהוא.. נולד בעקבות זה. לא שחלילה רציתי את זה ומשכתי לזה או.. לא יודע מה..אבל עצם עליה למשאית עם לקיחת סיכון.. זה היה "התקרבנות".. ובלי קשר לזה.. ההשלכות לטווח הארוך..דיכאון, מחלות פיזיות, השפעה שלילית על הערכה עצמית, על תחושת העצמי.. חוסר היכולת לבטוח או להרגיש בטוח עם אנשים.. במיוחד באינטמיות.. נראה לי שאני די תקוע שם.. די לא רוצה לחיות... וזה מבאס.. כי הכל כלפי חוץ.. הכי טוב שיכול להיות.. אני פעיל בחברה.. יוזם.. אחד כזה שהבנות רוצות וכל השיט הזה.. אבל תכל'ס.. אני סוחב שנים שנים....