"אמא" מאיימת
אני עברתי התעללות פיזית ונפשית ע"י "אמא שלי" הביולוגית ומינית ע"י אנשים אחרים, והיום אני גרה לבד 3 שנים, אני עובדת סוציאלית, עובדת כרגע בגן ילדים, מאושרת בחיים שבניתי לעצמי, אבל יש יותר מידי עכבות והשפעות להתעללות הזו ולעובדה שמעולם לא היה לי מודל נורמלי של הורות, של יחסים בכלל. מעולם לא הייתה לי אמא. בשנה הראשונה אחרי שיצאתי סוף סוף מהבית והגשמתי לעצמי חלום, הייתי בקשר עם הבית ואבא שלי עזר לי- כספית ופרקטית, עם אוכל ועם האוטו שלו. הרגשתי רע עם העובדה שאני צריכה להגיע ל"ארוחות שבת" (לפני זה לא היה דבר כזה אצלנו!) והייתי קמה עם בחילות וסחרחורות בימי שבת, עד שיום אחד היא התנהגה אליי בצורה מגעילה ונשברתי וסוף סוף הוצאתי את כל החרא (תסלחו לי) שהיה לי ממנה ואמרתי לה. מאז הפסקתי לבוא ולא דיברתי איתה. אבא שלי המשיך לעזור לי וגרם לי רגשות אשם שאני לא באה ולא מדברת איתה. היא נכנסה לתמונה ואיימה עליי ואמרה לו שלא יעזור לי. הוא הפסיק. עכשיו אני חיה בכוחות עצמי. רק שהיא לא נותנת לי שקט. כל מספר חודשים היא מגיעה/מתקשרת/ גם וגם ומאיימת עליי, צועקת, עושה בלאגן בבניין שאני גרה בו ומאיימת עלי שאני לא אדבר עם אבא שלי ועם אח שלי... כל פעם התמודדתי בכך שחיכיתי שהיא תלך ואז אחרי 10 דקות שהיא דופקת בדלת כמו מטורפת ולא הולכת עניתי וזה גרם לי להרגיש רע! לפני שעה היא שוב עשתה את זה- השאירה לי הודעת איום בטלפון וכשזה לא סיפק אותה היא הגיעה אליי הביתה. הפעם לא פתחתי ואחרי חצי שעה היא הלכה. כל פעם שזה קורה אני נלחצת, אני חרדה ומפוחדת. זה נראה לי מגוחך כי אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמרגישה שעומדים לתקוף/להרוג אותה. אני יודעת שאני חזקה היום והיא חלשה ולא יכולה לעשות לי כלום בגרוש. אבל בכל זאת זה מלחיץ אותי כשהיא דופקת כמו מטורפת וצורחת בחדר המדרגות. אני לא יודעת מה לעשות, איך הכי טוב להתמודד איתה. בשבוע הבא אני עוברת דירה ואני לא אספר לאבא שלי לאן, וככה היא לא תגיע יותר. אבל היא תמשיך להתקשר. מה אני יכולה לעשות???? לענות לה? אם כן אז מה להגיד לה? להגיד לה שתפסיק לא עוזר. אז לא לענות לה??? אני זקוקה לעזרה פה!!! תודה
אני עברתי התעללות פיזית ונפשית ע"י "אמא שלי" הביולוגית ומינית ע"י אנשים אחרים, והיום אני גרה לבד 3 שנים, אני עובדת סוציאלית, עובדת כרגע בגן ילדים, מאושרת בחיים שבניתי לעצמי, אבל יש יותר מידי עכבות והשפעות להתעללות הזו ולעובדה שמעולם לא היה לי מודל נורמלי של הורות, של יחסים בכלל. מעולם לא הייתה לי אמא. בשנה הראשונה אחרי שיצאתי סוף סוף מהבית והגשמתי לעצמי חלום, הייתי בקשר עם הבית ואבא שלי עזר לי- כספית ופרקטית, עם אוכל ועם האוטו שלו. הרגשתי רע עם העובדה שאני צריכה להגיע ל"ארוחות שבת" (לפני זה לא היה דבר כזה אצלנו!) והייתי קמה עם בחילות וסחרחורות בימי שבת, עד שיום אחד היא התנהגה אליי בצורה מגעילה ונשברתי וסוף סוף הוצאתי את כל החרא (תסלחו לי) שהיה לי ממנה ואמרתי לה. מאז הפסקתי לבוא ולא דיברתי איתה. אבא שלי המשיך לעזור לי וגרם לי רגשות אשם שאני לא באה ולא מדברת איתה. היא נכנסה לתמונה ואיימה עליי ואמרה לו שלא יעזור לי. הוא הפסיק. עכשיו אני חיה בכוחות עצמי. רק שהיא לא נותנת לי שקט. כל מספר חודשים היא מגיעה/מתקשרת/ גם וגם ומאיימת עליי, צועקת, עושה בלאגן בבניין שאני גרה בו ומאיימת עלי שאני לא אדבר עם אבא שלי ועם אח שלי... כל פעם התמודדתי בכך שחיכיתי שהיא תלך ואז אחרי 10 דקות שהיא דופקת בדלת כמו מטורפת ולא הולכת עניתי וזה גרם לי להרגיש רע! לפני שעה היא שוב עשתה את זה- השאירה לי הודעת איום בטלפון וכשזה לא סיפק אותה היא הגיעה אליי הביתה. הפעם לא פתחתי ואחרי חצי שעה היא הלכה. כל פעם שזה קורה אני נלחצת, אני חרדה ומפוחדת. זה נראה לי מגוחך כי אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמרגישה שעומדים לתקוף/להרוג אותה. אני יודעת שאני חזקה היום והיא חלשה ולא יכולה לעשות לי כלום בגרוש. אבל בכל זאת זה מלחיץ אותי כשהיא דופקת כמו מטורפת וצורחת בחדר המדרגות. אני לא יודעת מה לעשות, איך הכי טוב להתמודד איתה. בשבוע הבא אני עוברת דירה ואני לא אספר לאבא שלי לאן, וככה היא לא תגיע יותר. אבל היא תמשיך להתקשר. מה אני יכולה לעשות???? לענות לה? אם כן אז מה להגיד לה? להגיד לה שתפסיק לא עוזר. אז לא לענות לה??? אני זקוקה לעזרה פה!!! תודה
