אין תועלת רבה באשפוז בהפרעת אישיות גבולית
באופן כללי, חוץ מבמקרי-קיצון (ניסונות אובדניים אקוטיים, התקף פסיכוטי של ממש או דיכאון שמכניס את האדם למצב סיעודי), אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי הוא מיותר כיום ואף מזיק (מחנך את המטופל לפאסיביות ולתלות). גם כאשר מאשפזים זה על פי רוב לתקופה קצרה לאיזון תרופות. אפילו אנשים הסובלים מסכיזופרניה - מחלה קשה בהרבה מהפרעת אישיות גבולית - כבר כמעט ולא מאשפזים (לפחות במדינות מתוקנות) לאורך זמן, מאחר ויש תרופות שמשפרות מאוד את המצב בתוך שבועות ספורים ופשוט אין שום סיבה לאפסן אדם כזה על מדף - הוא יכול לחזור לתפקוד בקהילה תוך זמן קצר יחסית. גם בדיכאון דו-קוטבי אין כיום צורך באשפוז ממושך כי יש תרופות (בעייתיות אמנם, אבל עובדות) שמייצבות את האדם.
 
מה גם שאדם מבוגר לא ניתן לאשפז בכפייה ללא צו של פסיכיאטר מחוזי, וצו זה ניתן אך ורק כאשר האדם מהווה סכנה פיזית אקוטית לעצמו ו\או לסביבתו (בניגוד למיתוס הנפוץ, קשה יחסית להוציא צו כזה). לביתך, כמו לכל אזרח, יש זכות לחירות, ולא ניתן לשלול ממנה זכות זו אלא אם כן היא בסכנה של ממש לניסיון אובדני ו\או לאלימות פיזית משמעותית כלפי הזולת.
 
בעיקרון כל הטיפול שבתך זקוקה לו יכול להינתן בקהילה. DBT עוזר הרבה יותר מאשר אשפוז. בנוסף לכך ייתכן והיא תוכל להפיק תועלת מתרופות, שכיום יש להן יחסית מעט תופעות לוואי, ובשביל זה היא צריכה לפנות לפסיכיאטר. לרוב מדובר בשילוב של מייצב מצב-רוח עם תרופה נגד דיכאון. אבל הטיפול המרכזי הוא DBT. טיפול פרטני עם מרכיב קוגניטיבי יכול לעזור גם כן מאוד.
 
בכל אופן איחולי החלמה וצמיחה אישית לבתך!