תגובות
ואני מתייחסת בכלל לעיקרון ולא ל"ספור הפרטני" הנ"ל. יש שלב ביניים בין "התגרשתי אתמול. צריך תגובה" לבין " לפני שבועיים מצאתי את הבן שלי,שקוראים לו אגב עידן, הוא מחומצן שיער ואוהב מוסיקת פאנק ויש לו חברים יודן ומודן שהם לא מחמצנים דווקא ולא שומעים מוסיקה, בקיצור , עידן רב על הגיטרה עם אחותו שקוראים לה מורן והיא בת 16 ויש לה חבר בן 25 שזה בעיה בפני עצמה במיוחד שהתגרשתי אתמול והיא לוקחת דוגמא מאימא שלה, שלא יודעת לנקות פאנלים בכלל.." וכן הלאה. כאשר מבקשים תגובה יש כמה נתונים בסיסיים מתבקשים. שנית- מאד מומלץ לפנות לפורום הנכון -כי אם אושפז ילד בבי"ח פסיכיאטרי, זה לא בגלל שהוא מתבגר אלא בגלל שיש לו בעיה ריגשית-נפשית- או אחרת. כך שפורומי בריאות הנפש ו/או פסיכולוגיה יכולים יותר לתת מענה. שלישית- מהירות התגובה. היות ולא כל אחד מאיתנו גר בתוך הפורום,עם כל רצון לענות לגופו של עניין ובזמן. הרי אי אפשר לצפות לתשובה און ליין. ועמית, כל סיפור מגיע רק מהצד של המספר. אני לא רואה את התגובות בתור בית המשפט הגבוה לצדק או בוררות עיסקית. קוראים ומגיבים לנכתב. תמיד- נקודת מבט אחת. חותמת לך שגם הצגת הבעיה שלך אינה זהה לאופן שבו המתבגר שלך רואה אותה. ובוקר טוב