אמא יקרה לי, יקרה

[חוזר בלי תשובה1]

מהיכרות רבת שנים

אמא שלה אכן נפלאה, ולימו אמא מושלמת.

 

[לחוד]

איזה יופי!

 

[אסטרולוג]

מקסים ומרגש!

כמה חשוב לשמור על איזון בין מי שאנחנו והצרכים שלנו, לבין המחויבות העמוקה להורים ומשפחה שגידלו ותמכו ונתנו וויתרו כל כך המון. נראה שפשוט עשית את זה הכי נכון שאפשר.

 

[כנפיים קשורות]

מדהים

אני בעבודה, יושבת ליד אנשים ומתאפקת בכח לא לבכות. איפה הגרלת משפחה כזו? איפה קיימים אנשים אנושיים כל כך? אני בטוחה שאם גדלת במשפחה כזו, גם את תהיי אמא אוהבת ללא תנאי לילדייך. מודה, אני אכולת קינאה.

 

[כנפיים קשורות]

במבט פחות רגשי וקצת יותר מפוכח

ייתכן מאוד שכל עוד לא נצא רשמית, תגובת הורינו תהיה בדיוק כנ"ל. האינטרס הראשון שלהם יהיה לשמר את ילדנו במוסדות לימוד דתיים. ולכן למרות הכאב הרב, הם ישלטו בעצמם ויעשו הכל לגרום לנו לא "להדרדר" יותר.

 

[לחוד]

ומעבר לזה

גם אחר היציאה הרשמית חלק מההורים שומרים על קשר כדי שתהיה להם השפעה על היוצא/ת ואולי יצליחו להחזירם חזרה, או כדי "להציל" את הדור הבא.

 

[רוצה לעזוב]

זה לגיטימי, מה פסול יש בזה?!

ברור לי, שהדבר הבסיסי שמניע את ההורים להישאר בקשר עם הילדים היא העובדה שאלו הם הילדים שלהם, בשר מבשרם, דמם מדמם. אלא מאי? התורה אומרת שצריך לשנוא את הרשע, ואסור לסייע ביד אפיקורוס, ואלו הן שמורידין אותם ולא מעלין. ולכאורה לפי זה הצעד הכי מתבקש הוא - שנאה, וקנאות, והחמרה (כמו שבאמת יש "יראי שמים" שמצליחים להתגבר על הרגש הטבעי האינסטינקטיבי ולקיים את רצון "הקודשא בריך הוא" ובעבקות כפירתם ,רחמנא ליצלן", מתאכזרים ומחרימים ומתאבלים על בניהם מתוקיהם שלהם!)? כאן, ורק כאן, מגיע הנימוק של "אולי עוד נשפיע עליו". אבל היסוד, נקודת המוצא, הרגש הראשוני הכי בסיסי - הוא אותה אנושיות, שתודה לא יודע למי, טבועה בלב כל אמא ובלב כל אבא לאהוב אהבה עזה את ילדיהם, יהיו מי שיהיו, יעשו מה שיעשו.

 

[vanity of vanities]

נפלא!

איך פתאום מתחוור שהפחדים שהיו לנו בטעות יסודם,אה?מוסר השכל להרבה כאן!

 

[לחוד]

אוף,

למה אתה מכריח אותי להרוס את השירשור המרגש הזה? רוב היוצאים יעידו מנסיונם הכואב שאמה של לימו היא שונה ומיוחדת ויוצאת מן הכלל.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

צודק

ווניטי, נראה לי שאתה יודע יפה מאד ומנסיון שהפחדים אינם מיותרים וד"ל.

 

[vanity of vanities]

חלק גדול מהפחדים מיותר!שכל לא!

 

[מבולבלונת]

איזה רוב, מעולם לא נערכה הצבעה

אבל אני מכירה כמה שהופתעו. ומקווה שגם אני הולכת להיות מופתעת.

 

[לחוד]

מאחל לך שתהיי מופתעת

ושימי לב שגם את מגדירה "הפתעה" אם יקבלו אותך איך שאת.

 

[מבולבלונת]

שמתי לב

אני יודעת כי כבר הופתעתי במעט. ולכן ההפתעה לא תהיה כל כך מפתיעה, אבל תמיד מבורכת.

 

[vanity of vanities]

ובכל זאת יש חשיבות למה שאמרתי.

אין לי כוח להרחיב בנקודה זו.אולי בפעם אחרת.אבל חלק גדול מהפחדים הם בדמיונינו.

 

[לחוד]

עד שתרחיב בנקודה זו

אתייחס למה שכתבת בקצרה (גם אני בקצרה כי לעזאזל יש לי המון מה לעשות). כל עוד אנו בני אדם ולא מכונות חלק גדול מהשיקולים שלנו מסתמכים על דמיונות וציפיות ומחשבות שבסופו של דבר לא מתגשמים. הדברים אמורים הן ביחס לפחדים ממעשים כאלו ואחרים, אבל גם ובעיקר ביחס לציפיות שלנו לתוצאות ממשיות מסוימות. טענתי היא שגם חלק גדול מהתקוות התלויות ביציאה (בחכמה

) הם בדמיוננו. יש נטייה מסוכנת לאלו שנמצאים בפוזיציה שלנו (חרדים בעל כורחם, ואני בכלל) לעשות אידאליזציה ורומנטיזציה של החיים החילוניים מחד, וההפך ביחס לחיים במסגרת חרדית.

 

[מילטון גון]

אם יורשה לי להעיר

בתור אחד שמכיר יותר מיוצא אחד, ואף ליווה את חלקם בשלבים הראשונים - אני מעריך שיותר מחצי מהיוצאים שומרים על קשר מסויים עם המשפחה, ואצל רבים מהם לפחות אחד ההורים קיבל אותם כמו שהם (גם אם לא מיד בתקופה הראשונה שלאחר הגילוי). כמובן שהדבר תלוי מאד גם באופיו של היוצא ובאופיו של תהליך היציאה, אך כאשר הדבר לא נעשה בגישת "אנטי", במקרים רבים המשפחה מפתיעה ביכולת שלה להכיל את ההחלטה ולכבד אותה. מה שאני יכול לקבוע בוודאות הוא, שאני מכיר סיפורים רבים שבהם היוצא הופתע עמוקות מתגובות מבינות מצד בני המשפחה, וכמעט שלא שמעתי על הפתעות מהסוג ההפוך. אין ספק שלנטייה הטבעית לצפות לגרוע מכל יש בכך חלק, ובכל זאת נראה לי שרבים מכם עתידים לחוות הפתעה דומה אם וכאשר.

 

[חייםבזרם]

התרגשתי

לקרוא שאמא שלך מוכנה לכבד את בחירתך. זה מראה על הגדולה והאהבה שלה אליך, עם כזו אמא וכזו אהבה אין לי ספק שאת יכולה ומסוגלת להעניק לילדיך את האהבה והחום שהם זקוקים להם.

 

[vanity of vanities]

ואגב,אין לי ספק (או חשש או פחד)שגם את תהיי

אמא מדהימה לילדייך.

 

[vanity of vanities]

תהיי=כבר ותמשיכי להיות