תמר, אצלינו עובד "עכשיו לילה,
בלילה לא מדברים, לא שרים, לא רוקדים.... (ושאר פעילויות שהיא מבקשת) אלא ישנים. אבא ואמא ישנים עכשיו כי אנחנו עייפים מאד. את יכולה להיות בחדר שלך אם את רוצה, לישון או להשאר ערה, אבל אנחנו ישנים. את רוצה לישון איתנו ? את מוזמנת. אבל לא להעיר אותנו....". וכן הלאה, הבנת את רוח הדברים. כמובן שזה לא עבד בפעם הראשונה שהיא התעוררה... ולא בשניה... ןךא בשלישית... בכמה מהן גם היה בכי ונסיונות להעיר אותנו מרבצינו באלימות (דחיפות בעיקר) אבל התעקשנו. יש דברים שאין ברירה אלא להתעקש... חזרנו על ההסבר שוב ושוב. בסוף זה שקע. זה קצת קשה (תלוי ברמות הבכי והתסכול) אבל אישית מהיכרות עם הפישפשה הפרטית שלנו - אם נשברים פעם אחת זה כבר הופך להרגל אצלה. אז לא נשברים, עקביים. בסוף זה עבד. עכשיו אם היא קמה ומנסה להעיר אותנו מספיק להזכר לה פעם אחת שעכשיו לילה וישנים, היא חוזרת לישון (לפעמים היא מנסה להתמקח "עוד לא לילה, עכשיו ערב" אבל כמובן שמעמידים אותה על טעותה
). נ.ב ארוך - איך הוא הולך לישון ?? קראתי פעם, דווקא בהקשר של שיטת חמש הדקות, הסבר שאומר שכמו שהילד הולך לישון ככה הוא יתרגל להרדם ולכן אם יקום בלילה הוא יחפש את "גורם ההרדמות" שלו כדי להרדם שוב. למשל ילד שהולך לישון עם ציצי - יחפש את הציצי בלילה, אחרת יתקשה להרדם שוב וכן הלאה... כמו שאת יודעת לא יישמנו את שיטת חמש הדקות אבל גילינו שכשנגה למדה להרדם לבד בחדר שלה בלעדינו (בדרך כלל עם דיסק מוסיקה לבחירתה - אנחנו מגורשים מהחדר שלא נפריע
) היא התחילה לישון שינה יותר רציפה. אני חושבת שאולי זה כי היא למדה להרדים את עצמה כשהיא מתעוררת בלילה כמו שהיא למדה להרדים את עצמה כשהיא הולכת לישון. לפעמים אני אפילו שומעת את סבא טוביה מתנגן לו חרש באמצע הלילה, סימן לזה שהיא קמה והפעילה את הדיסק... אולי יש בזה משהו.