לי זה נשמע כמו שיר
אבל בעצם זה לא משנה אם זה שיר או מכתב. מורטישה ניסתה לשפוך את ליבה ואת רגשותיה על הכתב. לא ניראה לי שהיא מאשימה את אמא שלה בכך שהיא חירשת, אלא בכך שהאם לא למקשיבה, ושופכת את תיסכוליה על הבת, שכביכול "מתביישת בה", והילדה מנסה להסביר, שהיא אף פעם לא התביישה בחירשות של אמא שלה. כל הכבוד למורטישה על כושר ההבעה המרשים שלה, ועל הצורה שבו הצליחה להעביר חלק מרגשותיה אל הכתב. יש המון אנשים בעולם, שלעולם לא יצליחו להביע בעוצמה כזו את רגשותיהם על הכתב, ואפילו בעל פה, ומורטישה הצליחה לעשות זאת בכתב. סימני הקריאה אולי היו במינון מופרז, אבל הדבר מצביע על סערת הרגשות של הכותבת. וכמו שאני כבר כתבתי כמה פעמים, פרטים קטנים לא ממש מפריעים לי. חשוב יותר העלילה, או במקרה שלנו- השיר או המכתב שכתבה מורטישה. אי אפשר להישאר אדישים כלפיו.