עכשיו מ ע ו נ ן
New member
אם תוכלו לקרוא
*מקווה שכאן אני כן אקבל תגובות*התחלתי לכתוב סיפור של פנטזיה הנה ההתחלה: תדמיינו שאתם נמצאים בגלקסיה רחוקה באמצע שומקום שאין לכם קשר עם הסביבה ואתם חייבים להגיע לעבר אבן האודם שיכולה לרפא כל דבר. המסלול אליה הוא ארוך ומפרך עלייך לחצות הרים וגאיות להלחם נגד יצורים לעבור מעולמות שנמסים משמש לעבר עולמות קפואים מקרח. להרפתקה הזו נקלעתי עם חברי סקוט בקיץ שעבר. הקיץ התחיל כמו כל קיץ רגיל, היינו שני ילדים רגילים לחלוטין. חברים טובים עוד מילדות. הימים עברו והגענו כבר לאמצע הקיץ ששני האבות שלנו שמתעסקים בחלל ובגלקסיה החליטו שאנו בוגרים מספיק לטוס לחלל. את האמת..? בכלל לא התרגשנו העדפנו לרבוץ מול הטלביזיה, להמשיך לשחק כדורסל להיות ילדים רגילים לחלוטין. האבות שלנו עבדו ביחד וככה הכרנו סקוט ואני הם היו בודקים וחוקרים את החלל ואנחנו היינו משחקים כדורגל או כדורסל בחצר האחורית. עברו רק כמה שעות, וכבר היינו סקוט ואני בתוך חללית חגורים. ההמראה הייתה מהירה וחלקה כמו טיסה במטוס. החלונות היו אטומים ושחורים ולא היה ניתן לראות דרכם דבר. הבטתי על סקוט מנסה לקרוא את המחשבות שלו, פחד אחז בי אבל גם התרגשות. לאחר שעה נחתנו על קרקע מוצקה יצאנו מהחללית, האזור היה שקט ולא מיושב. אבא שלי ואבא שלי סקוט קראו לנו לבוא אלהם . אבא שם על צווארי שרשרת והסביר שיש לה כוח לגרום לאנשים להיות עיוורים רק צריך לכוון לעבר העיניים. אבא של סקוט נתן לו משהו דמוי מטה הקסם של הקוסמים שיש בכוחו להפשיר קרח. תשתמשו בהם רק שממש תצטרכו אמרו שנהם ביחד בתזמון מושלם. השבוע הראשון עבר באיטיות, תוך שעות אחדות התחלנו להתגעגע לכדורסל למחשב ואפילו לערימת שיעורי הבית שמחכים לפיתרון. האבות שלנו היו עסוקים בלבדוק כל פיסת קרקע אם ובמקרה דרכו עליה חייזרים והיו מקפצים בכל פעם שהיו מוצאים משהו שנדמה להם כתגלית חשובה מנסים להדביק אותי ואת סקוט בהתלהבות. באחד הימים שהשעמום ניצח יצאנו סקוט ואני לטייל קצת הגענו לחללית. "מתערבים שאין לך אומץ?" בטח שיש לי אמרתי למרות שלא הבנתי למה סקוט מתכוון. "גנבתי מפה מהחדר של אבא אתמול" אמר סקוט והוציא אותה מהתיק שלו "יש כוכב מסויםש בו נוכל לבחון את יעילות כלי הנשק שלנו" אמר סקוט ושיחק עם השרביט והפיל אותו על הארץ. " אתה ממש ממוחה בזה " צחקתי עליו." אז מה את אומרת?" שאל סקוט ונכנס לחללית. לא הייתה לי ברירה נכנסתי ישר אחריו. חגרנו את עצמנו והחלנו לשוטט בחלל. הטיסה הייתה מלווה בקפיצות התנגשנו הרבה פעמים בדפנות של כוכבים שונים חזרנו במהרה לכוכב שלנו. חלפו כנראה רק כמה שעות כי האבות שלנו לא הרגישו בחיסרוננו. הכוכב היה שקט, הפחד החל להציף את שנינו . ההלם הכה בסקוט ובי יחד שם בפינה היו שני האבות שלנו מוטלים בין החיים למוות אבא מילמל" את אבן האודם..תשיגו את אבן האודם".
*מקווה שכאן אני כן אקבל תגובות*התחלתי לכתוב סיפור של פנטזיה הנה ההתחלה: תדמיינו שאתם נמצאים בגלקסיה רחוקה באמצע שומקום שאין לכם קשר עם הסביבה ואתם חייבים להגיע לעבר אבן האודם שיכולה לרפא כל דבר. המסלול אליה הוא ארוך ומפרך עלייך לחצות הרים וגאיות להלחם נגד יצורים לעבור מעולמות שנמסים משמש לעבר עולמות קפואים מקרח. להרפתקה הזו נקלעתי עם חברי סקוט בקיץ שעבר. הקיץ התחיל כמו כל קיץ רגיל, היינו שני ילדים רגילים לחלוטין. חברים טובים עוד מילדות. הימים עברו והגענו כבר לאמצע הקיץ ששני האבות שלנו שמתעסקים בחלל ובגלקסיה החליטו שאנו בוגרים מספיק לטוס לחלל. את האמת..? בכלל לא התרגשנו העדפנו לרבוץ מול הטלביזיה, להמשיך לשחק כדורסל להיות ילדים רגילים לחלוטין. האבות שלנו עבדו ביחד וככה הכרנו סקוט ואני הם היו בודקים וחוקרים את החלל ואנחנו היינו משחקים כדורגל או כדורסל בחצר האחורית. עברו רק כמה שעות, וכבר היינו סקוט ואני בתוך חללית חגורים. ההמראה הייתה מהירה וחלקה כמו טיסה במטוס. החלונות היו אטומים ושחורים ולא היה ניתן לראות דרכם דבר. הבטתי על סקוט מנסה לקרוא את המחשבות שלו, פחד אחז בי אבל גם התרגשות. לאחר שעה נחתנו על קרקע מוצקה יצאנו מהחללית, האזור היה שקט ולא מיושב. אבא שלי ואבא שלי סקוט קראו לנו לבוא אלהם . אבא שם על צווארי שרשרת והסביר שיש לה כוח לגרום לאנשים להיות עיוורים רק צריך לכוון לעבר העיניים. אבא של סקוט נתן לו משהו דמוי מטה הקסם של הקוסמים שיש בכוחו להפשיר קרח. תשתמשו בהם רק שממש תצטרכו אמרו שנהם ביחד בתזמון מושלם. השבוע הראשון עבר באיטיות, תוך שעות אחדות התחלנו להתגעגע לכדורסל למחשב ואפילו לערימת שיעורי הבית שמחכים לפיתרון. האבות שלנו היו עסוקים בלבדוק כל פיסת קרקע אם ובמקרה דרכו עליה חייזרים והיו מקפצים בכל פעם שהיו מוצאים משהו שנדמה להם כתגלית חשובה מנסים להדביק אותי ואת סקוט בהתלהבות. באחד הימים שהשעמום ניצח יצאנו סקוט ואני לטייל קצת הגענו לחללית. "מתערבים שאין לך אומץ?" בטח שיש לי אמרתי למרות שלא הבנתי למה סקוט מתכוון. "גנבתי מפה מהחדר של אבא אתמול" אמר סקוט והוציא אותה מהתיק שלו "יש כוכב מסויםש בו נוכל לבחון את יעילות כלי הנשק שלנו" אמר סקוט ושיחק עם השרביט והפיל אותו על הארץ. " אתה ממש ממוחה בזה " צחקתי עליו." אז מה את אומרת?" שאל סקוט ונכנס לחללית. לא הייתה לי ברירה נכנסתי ישר אחריו. חגרנו את עצמנו והחלנו לשוטט בחלל. הטיסה הייתה מלווה בקפיצות התנגשנו הרבה פעמים בדפנות של כוכבים שונים חזרנו במהרה לכוכב שלנו. חלפו כנראה רק כמה שעות כי האבות שלנו לא הרגישו בחיסרוננו. הכוכב היה שקט, הפחד החל להציף את שנינו . ההלם הכה בסקוט ובי יחד שם בפינה היו שני האבות שלנו מוטלים בין החיים למוות אבא מילמל" את אבן האודם..תשיגו את אבן האודם".