אם רק היה אפשר...טריגר

rakeffett1

New member
נמאס לי נמאס לי נמאס לי טריגר

אוףףףףףףףףףףףףף נמאס לי לחיות ככה..כל הזמן קשה לי..כל הזמן קרועה בין כמיהה לפחד..לא יודעת כבר איך להתיחס לאנשים סביבי..איך להתיחס לטיפול..לפסיכולוגית..לחיים..מרגישה כל כך לבד..נטושה..לא רצויה..מגעילה..לא רואה סיכוי לעתיד טוב יותר..כל כך המון שנים ללא מגע..עד מתי? עד גיל 80??? אני כבר לא צעירה..כל השנים מתבזבזות לי ככה סתם..דייייייי...כבר אין לי כוחות..אני מתפקדת כל הזמן..אני אמא לבנות שלי..מטפלת בהם..דואגת להם..ומי דואג לי?? מי מטפל בי??? למה לי לא מגיע חיבוק? למה לי לא מגיע ליטוף? מישהו..מישהי..שיגיד לי שהכל יהיה בסדר??טוב כנראה לא מגיע לי... רקפת
 

rakeffett1

New member
אם רק היה אפשר...טריגר

אם רק היה אפשר לעצום עיניים ולא להיות יותר..להעלם ככה בשקט...אם רק היה אפשר להפסיק להרגיש את כל הכאב..אם רק היה אפשר להאמין שיש מחר טוב יותר..אם רק יכולתי לעזוב את הכל..למות..ולא להיות אחראית לכלום..לא לחשוב מה יהיה עם הבנות שלי אם אני לא יהיה פה יותר..אבל אי אפשר..אז אני עדיין פה.למרות שכבר כל כך עייפה וכל כך לא רוצה כבר להתעורר בבוקר...אין ברירה אבל אם רק היה אפשר... רקפת
 

t o w i n

New member
אני כל כך מבינה אותך...

ולמרות הכל... יש לך את הבנות שלך ובטוח עוד דברים שמחזיקים אותך. העיקר ברגעים קשים, לחשוב על כל הטוב... (ולקוות שהרע יעלם...)
 

rakeffett1

New member
אוףףףףף

אני מוצפתתתתתתתת לא יכולה לישון רוצה להעלם כבר...............
 
מה מציף אותך?

את יכולה לפרוק פה את הדברים, או את חלקם, ואז אולי תרגישי קצת יותר הקלה ותוכלי לישון... בינתיים, אני שולחת לך חיבוק... ו-
 

אידה ע

New member
הרצון שהכאב יגמר....

כן אם אפשר שהכאב יגמר ...שנעצום עניים וכשנפקח הכל יגמר....ויש מחוייבות...ויש אחריות...צריך לקום בבוקר לתפקד...להיות אמא... אמא טובה.... מבינה את ההעומס את העייפות...את הרצון שהכל יגמר....אבל יש עוד דברים שכנראה מושכים קדימה...למרות הכל..כנראה שיש איזו נקודת אור...ואפילו אם קטנה ביותר...כנראה שיש... שהנקודה תהפוך לקרן אור... לשמש...שתחמם...שתתן כוח להמשיך מחזקת ושולחת חיבוק
 

rakeffett1

New member
נקודת אור? טריגר

מה את מצפה שאני אגיד? שהילדות שלי הם נקודות אור בחיי? אז כן לפעמים זה נכון..אבל יש לי הרבה יותר חושך בחיים שלי מאור..אמא שלי התאבדה שהייתי בת 12..שבוע אחרי נפלתי קורבן לתקיפה של אחותה הגדולה של חברתי הטובה..חיפשתי בסך הכל נחמה וקיבלתי במקום זה חוויה שעד היום הורסת לי כל דבר טוב שאני מנסה לפתח. אני לא אעזוב את הבנות שלי לבד בעולם אכזרי כל כך ולכן אני שורדת...אבל לחיים שלי כבר אין ממש טעם...הבנות יגדלו וימצאו לעצמם חיים משלהם ואני אשאר לבד עם עצמי..עד שאמות...לא ממש עתיד טוב..טוב אני מוצפת מידי לכתוב רקפת
 

t o w i n

New member
רקפת1 - אני מקווה שאת עונה לי

אני מקווה שענית לי בהודעה שלך. תאמיני לי, אני חושבת הרבה פעמים כמוך בימים האחרונים, אבל באמת, אני חושבת שהילדים שלנו הם נקודות האור בחיינו וגם כשהם גדלים ועוזבים את הבת, הם ממשיכים ללוות אותנו בחיינו והחיים שלנו ממשיכים איתם. אני כמובן מאוד חכמה לומר זאת עכשיו, אחרי שאתמול בלילה הייתי (לפחות בתכנונים) כבר רחוק מכולם... אבל כשלא נרדמתי הרבה זמן, ניסיתי לעשות רשימה של דברים שהיו כיף בחיים ויכולים לחזור, אפילו כמו קטע טוב/מצחיק/מרגש עם ילד. המצב רוח שלי עלה והרגשתי הרבה יותר טוב. תנסי... מקווה שזה יעזור לך. אשמח לשמוע ממך...
 

אידה ע

New member
לא מצפה

רקפת יקרה רק מנסה להבין... יודעת את גודל הכאב...ועכשיו שאת מספרת על אמא.. מתארת לעצמי עד כמה הוא גדול....עוד יותר... לאבד את אמא...להיות לבד ולהתמודד עם הרוע שבעולם.... שולחת חיבוק
 

rakeffett1

New member
מצטערת

יודעת שנשמעתי כועסת...כל כך מצטערת..לא רוצה לכעוס כי ככה מאבדים אנשים..מנסה כל הזמן להיות זהירה מאוד עם כל הסובבים אותי..לא לעשות טעיות כדי שלא ידחו אותי..נמאס כבר להזהר..לא יודעת כבר איך למלל את הרגשות שלי..אולי כדאי שפשוט אשתוק כבר רקפת
 
למעלה