סיבכת אותי עם הפלפולים הללו
 
אינני רואה את כל הדברים שעליהם אתה מדבר כ"התניות".
בעיני , התניה היא סוג של "נוקשות" \ "קיבעון" מול המציאות.
היא מתבטאת בחוסר יכולת להשתנות , גם כאשר השינוי נדרש ואפילו הכרחי.
 
כאן דווקא תיארת כיצד לפעמים אתה לוקח מטריה , לפעמים לא , גמישות ופרגמטיות.
אינני רואה כאן משהו "מקובע" מידי.
אני דווקא רואה כאן אדם הנוהג לפי שיקולים מציאותיים פחות או יותר , אני לא רואה כאן מישהו עם "ראש בקיר".
 
אך אני בטוח שאצלך (וגם אצלי) היו דוגמאות אחרות -
מצבים בהם אתה היית נוקשה ומקובע מול המציאות , וחסר יכולת שינוי גם כשהשינוי היה נדרש .
ובסופו של דבר , מאחר והקיבעון או הנוקשות הזו עמדו בעימות חזיתי מול המציאות , סבלת (ורוב הסיכויים שהמציאות "שברה" אותך).
זו התניה.
 
אפרופו פסח , רואים דוגמה יפה בתורה -
כיצד שוב ושוב פרעה מכביד את ליבו ולא שולח לחופשי את בני ישראל , למרות שהוא חוטף וחוטף.
זוהי נוקשות מול המציאות , ראש בקיר.
 
לגבי האבן : האבן עצמה היא התניה אחת גדולה .... היא נוקשה , היא מקובעת , היא חסרת יכולת שינוי.
(אם יש משל לקיבעון ולנוקשות , הרי זוהי האבן.
"לב אבן").
 
 
לגבי העץ -
כבר הדאו דה ג'ינג התייחס לעניין זה (פרק 76):
 
Men are born soft and supple;
dead, they are stiff and hard.
Plats are born tender and pliant;
dead, they are brittle and dry.
 
Thus whoever is stiff and inflexible
is a disciple of death.
Whoever is soft and yielding
is a disciple of life.
 
The hard and stiff will be broken.
The soft and supple will prevail.
 
הנוקשות , הקיבעון , חוסר יכולת השינוי הם סימניה של ההתניה.
ואנחנו צוברים עוד ועוד כאלו כל עוד אנחנו מזדקנים , בדרך כלל.
ולכן :
Men are born soft and supple;
dead, they are stiff and hard.
Plats are born tender and pliant;
dead, they are brittle and dry.
 
 
ולמרות זאת , יש יתרון גם בקיבעון ....
אם העץ לא יהיה חזק , הוא לא יוכל לשאת פירות.
 
כך שניתן לראות את ה"קיבעון" הזה של העץ , דהיינו הקיבעון של התקשות הגזע (שמשמעותו היא למעשה "סגירת אפשרויות הצמיחה" לכיוונים שונים) כפותח אפשרות אחרת ("הבאת פירות").
 
 
 
אינני רואה את כל הדברים שעליהם אתה מדבר כ"התניות".
בעיני , התניה היא סוג של "נוקשות" \ "קיבעון" מול המציאות.
היא מתבטאת בחוסר יכולת להשתנות , גם כאשר השינוי נדרש ואפילו הכרחי.
 
כאן דווקא תיארת כיצד לפעמים אתה לוקח מטריה , לפעמים לא , גמישות ופרגמטיות.
אינני רואה כאן משהו "מקובע" מידי.
אני דווקא רואה כאן אדם הנוהג לפי שיקולים מציאותיים פחות או יותר , אני לא רואה כאן מישהו עם "ראש בקיר".
 
אך אני בטוח שאצלך (וגם אצלי) היו דוגמאות אחרות -
מצבים בהם אתה היית נוקשה ומקובע מול המציאות , וחסר יכולת שינוי גם כשהשינוי היה נדרש .
ובסופו של דבר , מאחר והקיבעון או הנוקשות הזו עמדו בעימות חזיתי מול המציאות , סבלת (ורוב הסיכויים שהמציאות "שברה" אותך).
זו התניה.
 
אפרופו פסח , רואים דוגמה יפה בתורה -
כיצד שוב ושוב פרעה מכביד את ליבו ולא שולח לחופשי את בני ישראל , למרות שהוא חוטף וחוטף.
זוהי נוקשות מול המציאות , ראש בקיר.
 
לגבי האבן : האבן עצמה היא התניה אחת גדולה .... היא נוקשה , היא מקובעת , היא חסרת יכולת שינוי.
(אם יש משל לקיבעון ולנוקשות , הרי זוהי האבן.
"לב אבן").
 
 
לגבי העץ -
כבר הדאו דה ג'ינג התייחס לעניין זה (פרק 76):
 
Men are born soft and supple;
dead, they are stiff and hard.
Plats are born tender and pliant;
dead, they are brittle and dry.
 
Thus whoever is stiff and inflexible
is a disciple of death.
Whoever is soft and yielding
is a disciple of life.
 
The hard and stiff will be broken.
The soft and supple will prevail.
 
הנוקשות , הקיבעון , חוסר יכולת השינוי הם סימניה של ההתניה.
ואנחנו צוברים עוד ועוד כאלו כל עוד אנחנו מזדקנים , בדרך כלל.
ולכן :
Men are born soft and supple;
dead, they are stiff and hard.
Plats are born tender and pliant;
dead, they are brittle and dry.
 
 
ולמרות זאת , יש יתרון גם בקיבעון ....
אם העץ לא יהיה חזק , הוא לא יוכל לשאת פירות.
 
כך שניתן לראות את ה"קיבעון" הזה של העץ , דהיינו הקיבעון של התקשות הגזע (שמשמעותו היא למעשה "סגירת אפשרויות הצמיחה" לכיוונים שונים) כפותח אפשרות אחרת ("הבאת פירות").
 
 
