אם חמאס תפס גם ביילין יכול
כל מהומת הבחירות עכשיו במושב החורף של הכנסת היא התגלגלות חסרת שליטה של מרבית חברי הכנסת שנישבו ברטוריקה של עצמם. אף אחד לא צריך עכשיו בחירות. לא הימין ובייחוד לא השמאל.
חוץ מטומי לפיד שנימאס לו לשבת באופוזיציה, מקומו בקדנציה הבאה מובטח והוא מקווה לדוג כסא כלשהו במים העכורים של הבחירות. וגם ביבי נתניהו זקוק לבחירות עכשיו, שהן מפלטו האחרון מפני קרטוע פתטי כחבר כנסת. אבל כל השאר, כולל מדינת ישראל, זקוקים לבלגן הזה כמו בלגן נוסף על אלו הקיימים.
ההיגיון היחיד שאמור להוביל לבחירות מוקדמות היא האפשרות שבבחירות הללו ישבר התיקו הנצחי בין הימין והשמאל והממשלה החדשה תלך בדרך של הכרעה ברורה. כמו שזה מצטייר בסקרים האחרונים (והם מהימנים למדי) התיקו הזה צפוי להישאר עימנו ומה שיקרה אחרי הבחירות הוא המרוץ אחר חברי הכנסת והמפלגות שניתן לסחור איתן, על מנת להגיע בסופו של יום בחירות בדיוק למצב שבו אנחנו נמצאים כיום.
הנכון הוא שלימין יש כביכול סיבה אחת ללכת לבחירות והיא המבוי הסתום אחרי הנסיגה מעזה. ההינתקות מגוש קטיף הכניסה את הימין כולו לסחרור אידיאולוגי ודתי, כולל כישלון אישי ומפלגתי, ממנו ניתן להיחלץ רק בעזרת מהומת בחירות שיהיו כביכול המשך המאבק על ארץ ישראל – אבל מה בנוגע לשלושים חברי כנסת מן הימין שכלל לא בטוח שהם חוזרים למשכן ?
לא ברור מדוע השמאל נגרר למהומת חידוש הבחירות. נכון שצריך להפיל ממשלה כה מושחתת ומסוכנת – אבל כל זה כדי לחזור למצב הקיים עם חותמת כשרות ציבורית על חטאי שרון את קומפני ? עם כל המושחתות והמסוכנות של הממשלה הנוכחית ושרון בראשה, היא עדיין מחויבת להמשך התהליך מול העולם וארצות הברית וחבל לבזבז את המשאב הזה. נכון ששרון אינו רוצה למלא אחר התחייבויותיו ואולי אפילו לגביו בחירות הן מוצא נוח מהמשך פינוי המאחזים, אבל למה לאפשר לו נתיב מילוט ?
כדי לעשות סדר בחלוקה הפשטנית לימין ולשמאל, צריך לרדת לרזולוציה קצת יותר מתוחכמת על מנת לבחון את התנהלות יחסי הכוחות האמיתיים בפוליטיקה הישראלית. בצד הימין והשמאל המסורתיים, יש מה שקרוי ה`פרגמטים` של השמאל ושל הימין. אילו המבינים שהמשך האחיזה בכל השטחים - או חזרה לגבולות 67, הם עניין של משאת נפש, ובינתיים צריך לשפר עמדות לקראת מימוש אותה משאת נפש. השמאל עושה זאת תוך תמיכה בכל כרסום בשטחים ובתודעת הצבור והימין תוך המשך בנייה בשטחים והתנחלות בלבבות. החלק המרתק הוא שתוך כדי התגלגלות המציאות הפוליטית עושים הפרגמטים של הימין שימוש בשמאל, והפרגמטים של השמאל עושים שימוש בימין. זה לא כל כך מסובך ודוגמא תבהיר זאת : השמאל עושה שימוש בשרון הימני ותומך בו על מנת שימשיך לשלב הורדת המאחזים בגדה. הימין לעומת זאת עושה שימוש בשמעון פרס, המרגיע את הפלשתינים והעולם, ובינתיים מנצל הימין את השקט כדי להמשיך ולבנות בגדה. כל המשחק הזה הוא משחק על תנאי כיון שבדרך הכל יכול לקרות מפיגוע עד לחץ בינלאומי כולל בחירות.
כפי שהמצב מצטייר כיום הבחירות פוגעות בתהליך של לחץ בינלאומי רצוף על שרון המחויב להמשיך את התהליך. אם החמאס תפס את זה והוא מנמיך את מינון הפיגועים שלו, גם ביילין יכול. ממילא כששרון יגיע לבחירות 2006 יהיה ברור יותר (לעם ולעצמו) עם מי ומה יש לנו עסק ולכן גם הבחירות תהיינה ענייניות יותר.
כל מהומת הבחירות עכשיו במושב החורף של הכנסת היא התגלגלות חסרת שליטה של מרבית חברי הכנסת שנישבו ברטוריקה של עצמם. אף אחד לא צריך עכשיו בחירות. לא הימין ובייחוד לא השמאל.
חוץ מטומי לפיד שנימאס לו לשבת באופוזיציה, מקומו בקדנציה הבאה מובטח והוא מקווה לדוג כסא כלשהו במים העכורים של הבחירות. וגם ביבי נתניהו זקוק לבחירות עכשיו, שהן מפלטו האחרון מפני קרטוע פתטי כחבר כנסת. אבל כל השאר, כולל מדינת ישראל, זקוקים לבלגן הזה כמו בלגן נוסף על אלו הקיימים.
ההיגיון היחיד שאמור להוביל לבחירות מוקדמות היא האפשרות שבבחירות הללו ישבר התיקו הנצחי בין הימין והשמאל והממשלה החדשה תלך בדרך של הכרעה ברורה. כמו שזה מצטייר בסקרים האחרונים (והם מהימנים למדי) התיקו הזה צפוי להישאר עימנו ומה שיקרה אחרי הבחירות הוא המרוץ אחר חברי הכנסת והמפלגות שניתן לסחור איתן, על מנת להגיע בסופו של יום בחירות בדיוק למצב שבו אנחנו נמצאים כיום.
הנכון הוא שלימין יש כביכול סיבה אחת ללכת לבחירות והיא המבוי הסתום אחרי הנסיגה מעזה. ההינתקות מגוש קטיף הכניסה את הימין כולו לסחרור אידיאולוגי ודתי, כולל כישלון אישי ומפלגתי, ממנו ניתן להיחלץ רק בעזרת מהומת בחירות שיהיו כביכול המשך המאבק על ארץ ישראל – אבל מה בנוגע לשלושים חברי כנסת מן הימין שכלל לא בטוח שהם חוזרים למשכן ?
לא ברור מדוע השמאל נגרר למהומת חידוש הבחירות. נכון שצריך להפיל ממשלה כה מושחתת ומסוכנת – אבל כל זה כדי לחזור למצב הקיים עם חותמת כשרות ציבורית על חטאי שרון את קומפני ? עם כל המושחתות והמסוכנות של הממשלה הנוכחית ושרון בראשה, היא עדיין מחויבת להמשך התהליך מול העולם וארצות הברית וחבל לבזבז את המשאב הזה. נכון ששרון אינו רוצה למלא אחר התחייבויותיו ואולי אפילו לגביו בחירות הן מוצא נוח מהמשך פינוי המאחזים, אבל למה לאפשר לו נתיב מילוט ?
כדי לעשות סדר בחלוקה הפשטנית לימין ולשמאל, צריך לרדת לרזולוציה קצת יותר מתוחכמת על מנת לבחון את התנהלות יחסי הכוחות האמיתיים בפוליטיקה הישראלית. בצד הימין והשמאל המסורתיים, יש מה שקרוי ה`פרגמטים` של השמאל ושל הימין. אילו המבינים שהמשך האחיזה בכל השטחים - או חזרה לגבולות 67, הם עניין של משאת נפש, ובינתיים צריך לשפר עמדות לקראת מימוש אותה משאת נפש. השמאל עושה זאת תוך תמיכה בכל כרסום בשטחים ובתודעת הצבור והימין תוך המשך בנייה בשטחים והתנחלות בלבבות. החלק המרתק הוא שתוך כדי התגלגלות המציאות הפוליטית עושים הפרגמטים של הימין שימוש בשמאל, והפרגמטים של השמאל עושים שימוש בימין. זה לא כל כך מסובך ודוגמא תבהיר זאת : השמאל עושה שימוש בשרון הימני ותומך בו על מנת שימשיך לשלב הורדת המאחזים בגדה. הימין לעומת זאת עושה שימוש בשמעון פרס, המרגיע את הפלשתינים והעולם, ובינתיים מנצל הימין את השקט כדי להמשיך ולבנות בגדה. כל המשחק הזה הוא משחק על תנאי כיון שבדרך הכל יכול לקרות מפיגוע עד לחץ בינלאומי כולל בחירות.
כפי שהמצב מצטייר כיום הבחירות פוגעות בתהליך של לחץ בינלאומי רצוף על שרון המחויב להמשיך את התהליך. אם החמאס תפס את זה והוא מנמיך את מינון הפיגועים שלו, גם ביילין יכול. ממילא כששרון יגיע לבחירות 2006 יהיה ברור יותר (לעם ולעצמו) עם מי ומה יש לנו עסק ולכן גם הבחירות תהיינה ענייניות יותר.