אם אלה החיים

[פרפרי אהבה]

אם אלה החיים ../images/Emo79.gif

איך חשבתם/תיארתם לעצמכם שהחיים שלכם ייראו לפני כעשר שנים ואיך הם נראים בפועל היום, לעומת מה שחשבתם? האם אתם מאוכזבים/שמחים/גאים/אחר בעצמכם

לי למשל, בגיל 15 היה ברור שאני אהיה מורה, ואכן למדתי הוראה אבל עשיתי טוויסט ובסוף אני גננת. ראיתי את עצמי בתוך זוגיות ומחוץ לבית ואכן זה כך. יום ההולדת שלי גרמה לי לחשוב על איך התפתחתי והשתניתי במרוצת השנים ואני גאה במקום שבו אני נמצאת מכל הבחינות.

 

[אופירA]

כמה טוב שהחיים לא נראים כמו

כמו שאיפות של ילדה בת 15... כמה טוב שהחיים מנוהלים על ידי מי שאמר והיה העולם. על ידי מי שבמאמרו נברא כל הטבע הנורא והאדיר שבעולמנו. ואדם. נכון, שהחיים שלי לא נראים טוב, מזווית מסוימת. כאילו הגשימו את "חלומותיה" של אמא שלי (אף אחד לא יתחתן איתך, את בלתי נסבלת, קפריזית, בעייתית). הרבה חולי, קשיים, בדידות, חוסר הגשמה של כשרונות עצומים. אבל למדתי שהחיים אינם משהו שמתנהל עפ"י מה שאני רוצה, שהייתי רוצה. שהחיים הם מארג שבו ארוגים כל האנשים בעולם, וגם אלו שהיו ומתו, ואלו שטרם נולדו. ולכולם יש רצונות (אז זה לא יכול ללכת עפ"י הרצונות הפרטיים), ולכולם יש תכלית טמירה, והכל הולך לפי רצון גבוה של בעל הבירה (בורא העולם). ואני מאושרת להיות חלק מהמארג הזה. להבין שאני חלק מהמארג הזה, ולא יצור קטנוני שמדמיין לעצמו שהוא מנהל את העולם שהוא לא ברא ולא מסוגל לנהל. אני מאושרת להיות יחידה של אמת צרופה עצומה. גם אם זה לא מצטלם טוב לכל העדשות כולן...

 

[thankful]

"חוסר הגשמה של כשרונות עצומים"

כמה שאני מרגיש , מדי פעם בפעם , שזה נכון לגבי . אולי הייתי קצת מצניע את "עצומים" : ברגע שאגשים אותם , אגלה עד כמה הם באמת עצומים . (הייתי , בשלב זה , מחליף את "עצומים" ב "חבויים" או "נסתרים" .)

 

[אופירA]

אצלי המצב קצת שונה

כי כשרונות ידועים ומפורסמים, ואין חולק ומפקפק. אפילו כל מי ששונא אותי, מודע לכשרונותי ומודה בהם בפה מלא... הם כבר באו לידי ביטוי לרוב בעבר, אבל אין הכוחות לתהליך ההמשך שבהגשמה ובהוצאה לפועל. והגם שאין להם ביטוי קבוע, אני יודעת שהם לא דעכו, ונשארו בעוצמתם. פעם ביובל, במהלך השנים, אני מצליחה ליצור יצירות, והן מעידות כאלף עדים ששום דבר לא כבה, אלא להיפך... הבעיה היא המסה של הביטוי העצמי. ומשהו חתום וסתום בפני, מדוע הכישרונות האמיתיים אינם מוגשמים, ותחתם אני מגשימה כשרונות הרבה פחות מקצועיים ועוצמתיים, אבל בהחלט כשרונות, המשמשים לי כרגע ככלי לביטוי עצמי. וגם יש לי תחושת השלמה עם אורך הרוח האינסופי, הנדרש כדי לחכות ליום שבו כשרונות אלו יתחילו פתאום שוב להתבטא, ובמסות גדולות. בלי צורך בבמה, באישור, ובתחושת תכלית הקשורה באלו. כלומר יום יבוא, ואין זו אגדה. כבר היו הרבה מקרים בעולם של יוצרים אדירים, שהופיעו בגיל זיקנה בכל עוצמתם, או נעלמו וחזרו בגיל הזיקנה.