מכיוון שאתה לא מכיר אותי, תרשה לי לגחך בקול רם.
אתה, כמו מספר חברים אחרים בפורום הזה, שמתם עלי ועל עוד כמה גולשים תווית של "שמאל רדיקלי".
מישהו מהחברים פה איחל לי במסר אישי נסיעה נעימה לעזה וגם שיתף אותי שהוא מקווה שאחמד (או מוחמד, אני באמת לא זוכרת) יכניס לי אותו עמוק וכואב. זה עושה נעים על הלב, לדעת שאלה האנשים וזו הרמה של הדיון. וזה, אגב, הרבה לפני הסיבוב הנוכחי של הקרבות עם החמאס בעזה.
זה העם שבתוכו אני יושבת.
זה שמצד אחד כותב בפורום "כולנו מלוכדים", ובאותה נשימה שולח מסרים אישיים מגעילים למי שהוא לא מעוניין להתלכד איתו. אני כמעט לגמרי משוכנעת (אם כי תמיד יכולות להיות הפתעות), שהאנשים שהגיעו ללוות את החיילים הבודדים בדרכם האחרונה היו מכל הקשת הפוליטית: אנשים שבלי קשר לדעותיהם, חלקו כבוד לחייל שעשה כבוד למדינה הזו ומת למענה.
בלי קשר למעשה הזה שלהם, או לדיעותיהם הפוליטיות, בהחלט יכול להיות שחלקם שייכים לאגף בריוני המקלדת.
משום מה, יש הרבה יותר כאלה בצד הימני של המפה (אם כי הם קיימים גם בשמאל. קיצוניות פנאטית קיימת בכל כיוון).
אין לי עניין להרגיש מלוכדת עם עדר של בהמות אלימות, גם אם אתה לא רואה את זה כך.
זה בסדר, אם יום אחד תתפכח, אתה תמיד יכול להשתמש בציטוט שהנחה כמה וכמה מנהיגי ימין שהתמתנו עם עלייתם לכס המלכות, את אריאל שרון בימי ההתנתקות וכנראה גם את בגין במעמד חתימת הסכם השלום עם מצרים: "דברים שרואים מכאן - לא רואים משם".
בהתחשב בעובדה שאין לי מושג מי זה בדיוק ה"שמאל הרדיקלי", כנראה שאני לא ממש משתייכת אליו.
אני מניחה שמבחינתך כל מי שעושה הפרדה בין חמאס לבין כלל אזרחי עזה הוא כזה.
זה בסדר, שיהיה לך לבריאות.
אגב, אני לא בטוחה שאני יודעת איך נראה דגל פלסטין.
הדגל היחיד שאני מקפידה לקשור לאופנוע שלי הוא דגל ישראל.
ולא שזה משנה משהו, כי דעה פוליטית או גישה כללית לחיים לא בהכרח קשורה למקום מגורים, אבל בניגוד למה שנדמה לך אני לא גרה בתל אביב. תל אביב בעיניי היא פאב אחד גדול, שזה נחמד בשביל לצאת לבלות (למי שאוהב את סגנון הבילוי הזה). אני לא חושבת שהייתי רוצה לחיות בתל אביב או לגדל בה משפחה, בדיוק כמו שלא הייתי רוצה לעשות את זה בניו יורק, לונדון או ברלין.
