כבר לא אופטימי
New member
אל עצמי
אם יכולתי לשלוח לעצמי את המכתב כדי שיגיע אליי לפני 10 שנים הייתי עושה זאת, הייתי שולח ומזהיר את עצמי לעשות ההפך מכל החלטה שלקחתי. שלום, בגיל 27 ובמבט לאחור הייתי מבקש מעצמי לא ללכת בה הלכתי, אם אפשר היה להתעורר ולהבין שכל זה חלום בלהות, בחירת המקצוע, כזה שתמיד חלמתי לעסוק בו נראה לי ריק מכל משמעות, בחירת החברים לאורך השנים, שמופיעים כמעט רק כשצריכים ממני משהו, חיי החברה חסרי המשמעות וחסרי התוכן, הכל מרגיש הפוך, כמה חבל שמכתב כזה לא יכול להישלח, גיל 27 והכל נראה סתמי, משבר אמצע החיים שאמורים להיות רק בתחילתם, הגשמתי כל כך הרבה מהחלומות שהיו לי בגיל 15, אבל כל מה שהצלחתי קשור בצד המקצועי, אני עוסק בתחום שרציתי, התקדמתי, עסקתי בנושאים שונים, התקבלתי לחברה שכולם מכירים, הוכחתי לכולם ולעצמי שאני יכול, אבל מהר מאוד הוכח לי שזה פשוט לא חשוב, שהבלון גדול ככל שיהיה תמיד יהיה מלא אוויר, שלמילוי הזה של החיים אין משמעות, בעבר הייתי אופטימי, היום אני רחוק מזה.
אם יכולתי לשלוח לעצמי את המכתב כדי שיגיע אליי לפני 10 שנים הייתי עושה זאת, הייתי שולח ומזהיר את עצמי לעשות ההפך מכל החלטה שלקחתי. שלום, בגיל 27 ובמבט לאחור הייתי מבקש מעצמי לא ללכת בה הלכתי, אם אפשר היה להתעורר ולהבין שכל זה חלום בלהות, בחירת המקצוע, כזה שתמיד חלמתי לעסוק בו נראה לי ריק מכל משמעות, בחירת החברים לאורך השנים, שמופיעים כמעט רק כשצריכים ממני משהו, חיי החברה חסרי המשמעות וחסרי התוכן, הכל מרגיש הפוך, כמה חבל שמכתב כזה לא יכול להישלח, גיל 27 והכל נראה סתמי, משבר אמצע החיים שאמורים להיות רק בתחילתם, הגשמתי כל כך הרבה מהחלומות שהיו לי בגיל 15, אבל כל מה שהצלחתי קשור בצד המקצועי, אני עוסק בתחום שרציתי, התקדמתי, עסקתי בנושאים שונים, התקבלתי לחברה שכולם מכירים, הוכחתי לכולם ולעצמי שאני יכול, אבל מהר מאוד הוכח לי שזה פשוט לא חשוב, שהבלון גדול ככל שיהיה תמיד יהיה מלא אוויר, שלמילוי הזה של החיים אין משמעות, בעבר הייתי אופטימי, היום אני רחוק מזה.