אני מאחל לרוצח
שיבין את טעותו, שיתחרט ויתאבל על מעשיו, שיתקן את דרכיו, ויביא אור ואהבה לעולם (ולעצמו). את הנעשה אין להשיב, אבל אפשר לתקן ולשפר את העתיד. אני יודע שהוא התאבד והרג גם את עצמו. מאוד מפריע לי לקרוא את איחולי הרקבון של הכותבים פה לרוצח. האם אנחנו מגיבים לאלימות באלימות? לאן זה יוביל אותנו? האם למדנו את הלקח מהמקרה הזה? ככל שנפעל מאהבה, וחמלה, מתוך הבנת חולשותינו כבני אדם, כך ייטב. בואו נשים לב למה שאנחנו אומרים, חושבים, עושים (מרגישים). ירון