אלכימיה

[BlockBusta]

אלכימיה

שלום לכל אנשי הפורום! (מקווה שלצעירים מביניכם הלך טוב בבגרות..) שמעתי את המושג הזה בעבר עשיתי חיפוש קצר והבנתי שזאת היתה מין תורה כזאת, שקדמה לכימיה המדעית. כאילו שרוב ה"מדע" שהיה שם היה מבוסס על אמונות ואז שהגיעו האמצעים המדעיים אז האלכימיה נעלמה אה וגם על ספר כזה שמעתי ("האלכימאי") אני צודק? תקנו אותי בבקשה...

 

[MetalSinagouge]

כן. אני לא בטוח עד כמה הספר מתקשר

לתורה הזו, אבל אלכימיה היא בהחלט תורה, שבהתאם לרוח הדברים באותה תקופה (חוסר מיכשור וכו') לא היתה הכי מפותחת (היסודות שהתייחסו אליהם באלכימיה היו 4 הבאים: מים, אש, אדמה, אוויר). אני קראתי באיזה ספר של סטיבן הוקינג שאחד האלכימאים האחרונים (לא זוכר את שמו) האמין כי ניתן ליצור זהב משתן אנושי, ובמעבדה היו 50 דלאים של שתן. זהב אומנם הוא לא הצליח ליצר, אבל הוא כן גילה את היסוד זרחן בסופו של דבר. משימתם של האלכימאים הייתה ביצור אבן החכמים. האם הם הצליחו אנחנו לא יודעים, ורובנו ירצה להאמין שלא, אבל עדיין, הקבר של האלכימאי Nicholas Flamel ("שיחק" תפקיד אורח בספר הארי פוטר הראשון) ריק.

 

[head of the tribe]

יש עוד סיפורים כאלו..?

מי היה מאמין שככה גילו זרחן.. נשמע תמוה בהחלט!

 

[MetalSinagouge]

לי זה גם נשמע קצת מוזר ש...

זרחן התקבל, כי אצלי שתן מזוהה יותר עם תרכובות שמכילות חנקן. לא שמעתי עוד דברים בסגנון, אבל בטוח יש עוד דברים שמשותפים בין האלכימיה לכימיה. אני לא בדיוק זוכר איזה פרק זה היה בספר (The History of Time/ A Short History of Almost Everything) כי זה היה "אודיו-בוק", אבל זה הוזכר.

 

[deathcaster]

המממ...

דווקא שתן מכיל הרבה מאוד פסולת זרחן, הכליות הם האיבר שאחראי לסלק את הזרחן העודף בגוף. שתנן (תרכובת החנקן שאתה מזדהה איתה ) הוא רק חלק מהרכב השתן. אולי אצלך השתן שלך הוא משהו מיוחד

אי ספיקת כליות כרונית מלווה בין השאר בהתפתחות רמות גבוהות של זרחן בדם. חוסר איזון ברמות הזרחן והסידן במטופלים בדיאליזה משחק תפקיד מרכזי בהתפתחות מגוון של מצבים קליניים חמורים הכוללים הסתיידויות בכלי דם, הסתיידויות ברקמות רכות, הפרפרתירואידיזם משני, עליית הסיכון לתמותה ומוות כתוצאה מסיבוך לבבי.

 

[MetalSinagouge]

הכי מצחיק זה...

שב4 לחודש יש לי מתכונת בביולוגיה

 

[הרמיוניDanger]

אתה יכול להסביר,

מה זה הפרפרתירואידיזם משני?

 

[head of the tribe]

"האלכימאי"

אחלה ספר, אבל נראה לי שהקשר בינו לבין כימיה (ואפילו לאלכימיה) קלוש בהחלט...

 

[הרמיוניDanger]

המ, ../images/Emo32.gif

קראתי את ההתחלה וזה נראה לי כמו ספר היפים

יש לי טעם להמשיך את הקריאה?

 

[head of the tribe]

אני אהבתי...

סיימתי אותו בישיבה אחת, פשוט אהבתי... מזה אומר ספר היפים..?

 

[MetalSinagouge]

אני מניח שזה...

ספר שאנחנו החברה המערבית מגדירים אותו כחכם ומועיל, אבל זו בעצם סתם הצגה, כי לא הבנו ממנו כלום, ואם כן, אז אנחנו לא מיישמים אותו כלל. ("הטאו של פו" מישהו?)

 

[head of the tribe]

הוא באמת חכם ומועיל...

והייתי רוצה להאמין שלקחתי ממנו משהו, אבל לא יודעת... עברו איזה שנתיים... אולי משהו נשאר איתי

 

[הרמיוניDanger]

../images/Emo45.gif

או במקרים רבים, ספר שמתיימר להגדיר את עצמו כחכם ומועיל, ע"י חיקוי הסגנון של ספרים כאלה, תוך שלא מסתתרת בעצם שום חכמה מתחת לזה, והסופר בונה על זה שאתה לא תבין כלום אבל בשביל הפוזה תגיד שאהבת אותו ואז גם כל החברים שלך יקנו.

 

[head of the tribe]

../images/Emo35.gif

רק אני או שיש לכם שינאה פנימית לספרים... לא חייבים, אתם יודעים...

 

[הרמיוניDanger]

רק כלפי ספרי היפים ../images/Emo3.gif

כמו שאמרתי, קראתי את ההתחלה והיא לא ממש סיקרנה אותי אבל אני פתוחה לכך שאולי אני מפסידה משהו בזה שהפסקתי לקרוא, ובגלל זה שאלתי אם כדאי להמשיך

 

[MetalSinagouge]

לא, אני דווקא אוהב לקרוא.

האמת לא התחלתי אפילו לקרוא את האלכימאי הזה, והיו לי כמה הזדמנויות לזה. אני פשוט לא מרגיש בנוח עם ספר שמדבר על הגשמת חלומות, אור ואהבה וכו', אני מעדיף לחיות בדרך שלי. "הטאו של פו" לעומת זאת הוא ספר שקצת יותר התחברתי אליו, הוא עוסק בחוכמת הטאואיזם (פילוסופיה סינית שכזו, שלפי הבנתי אחד הדברים שיש בה הוא "המעשה שבחוסר המעשה", דברים כאלה, וזה מושלב עם הסיפורים על פו הדוב, ודמויות אחרות מפו הדוב. פו הדוב משמש בתור "המודל" הכי טוב לטאו).