תגובה
טוב לא הבנתי בדיוק מה אתה חושב, אבל לכל אלה שהגיבו, ובכלל: בעיני השיחות על המצב הן בולשיט אחד גדול: הן לא מחדשות כלום, הן לא משנות את הדיעה של אנשים, אנשים בטח לא פותחים את הראש שלהם ולא מקשיבים לאחרים, אלא רק צועקים. והמורים מתייחסים אלינו כמו תינוקות ומסבירים לנו כמה המצב קשה, וכמה צריך להיות חזקים... כולם אומרים כמה שיש לנו מדינה חזקה וכמה צריך להתקומם... אפילו טקס יום השואה הפך להיות תעמולה. במקום זכר אמיתי להרוגים, אלי קישר את העניין לדברים שבאמת אינים קשורים. "צריך להתקומם ולעמוד חזקים...". את מה שאני חושב על הנאום אני לא אגיד מתוך כבוד לאלי. אבל אני חושב שיום השואה הוא לא מקום לדבר על המצב כיום ואין לקשר אותו למצב היום. זה שונה לחלוטין. השיחות על המצב הן לא שיחות גם לא מצד המורים. המורים אומרים לנו איך לחשוב, איך להרגיש. אומרים שקשה, שלא נעים לצאת החוצה ושכל היום סגורים בבית. זה לא נכון, אז שלא יגידו לנו מה אנחנו עושים בזמנו החופשי, מה אנחנו חושבים ומה אנחנו מרגישים. אתם לא כ"כ חכמים כמו שאתם חושבים. ובטח שאין לאלי מה להתבכיין. ואין לו מה להשוות את השואה למצב היום! יש כאלו שיגידו שזה באמת דומה, רק בצד של הפלסטינים. כמובן שזה לא נכון, אבל זה לא שהפלסטינים לא סובלים. אבל זה לא שייך לעניין. בית ספר לא אמור לערב פולטיקה, גם אם זה כביכול ברוח הפטריוטיזם (בעיני יותר נכון - פאשיזים). ועוד דבר - לא אהבתי שהטקס גם הפך לתעמולה לקידום המסע לפולין. כאלו שזה חובה ללכת, ומי שלא הולך אינו מזדהה עם מה שקרה. מי שלא הולך הוא זר ולא שייך. ובכלל, וכאן תרגישו חופשיים לא להסכים, היום עצמו טיפה מיותר, אבל אני לא מצפה שמשהו יקרה בנידון. אבל לפחות מבחינת התכנים הסתמיים, שחוזרים על עצמם מידי שנה ולא מחדשים בגרוש, בדיוק כמו בשיחות על המצב, הבית ספר צריך לעשות משהו בנדון. ובקשר ליום השואה בכלל, אני חושב שיום בו העצב כפוי, וכביכול אסור להיות שמחים הוא מגוחך ולא הגיוני. מה אנחנו אמורים לעשות כל היום? לחשוב על השואה כל היום? למה שלא נירה לעצמנו בראש? אה, כי מחר נהיה שמחים שוב והחיים יהיו טובים... בעצם לא, כי המצב רע... אבל לא, אנחנו חזקים, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית גדולה, ולכן צריך לתמוך בכל צעדיה, וככה הכל יהיה בסדר... אל תדאגו, הכל יהיה בסדר... זה חייב להיות בסדר... אחרת אין לנו מקום אחר לחיות בו... זאת המדינה שלנו... אלוהים נתן לנו אותה... עובדה... כתוב בתנ"ך... כולנו יהודים וכולנו שייכים וכדאי שכולנו נהיה כאן... כל העצב הכפוי הזה מחליא אותי... אני חושב שמה ששיקף את זה הכי יפה היה הקטע עם הצלצול שבא במקום הצפירה. מיד פרץ גל צחוק, שדוכא מיד באלימות ע"י המשטר הפשיסטי. כוחות המשטרה, בראשות יורם, החלו לרוץ מיד ולערוף את ראשיהם של אלו שהעזו לעשות את המעשה המחולל מכל. לצחוק... ביום השואה?!
