אליך

[תלתלית]

אליך

אתה יודע, נמאס לי. אני רוצה משהו אמיתי. ומגיע לי יותר מזה. מגיע לי יותר מאמצע הלילה בלילות של חורף קר, או ליל קיץ מהביל. נמאס לי. מעצמי וממך. ואני כותבת וכותבת לקירות חלולים לצלילים ריקים, למקלדות לא שפויות ומה מפחיד לי יותר, הלבד. מי יגע בי בכל הלבד הזה. ? "אין לי אחר לגרש עננים ממצחי".. אתה יודע, יכולתי להיות לך הירח השמש והעננים. אילו רק נתת לי להתקרב. אתה נותן לי לגעת בך, רק איפה שמותר. לא מנשק. או מנגב דמעה. רק איפה שמותר. אני לא רוצה ככה. לא רוצה ככה. נמאס לי.יש לי בחילה. מעצמי. אתה לא אשם. אתה רק מקבל עכשיו מכתב שלא נשלח. עיניך עצומות, איך תקרא?

 

[תלתלית]

והנה

קיבלתי ממך טלפון, אתה כבר לא בחו"ל, חזרת לארץ. בא לי שתעבור לגור על הירח, משם לא תתקשר. די.

 

[ה מוזה]

ואני

רציתי לכתוב לך להודעה הראשונה שלך שיש את הזמנים שבהם אנחנו מביטים בזכרונות במשקפיים וורודות מנסים להאחז באותם רגשות עד ש..כל כך קשה להבחין כבר מהו רגש ומהו זכרון ואז - לפני שכתבתי את כל זה צלצול טלפון . וכל השדים מתעוררים חגיגה של פחדים .. שוב מתעוררים מקומות כואבים ויש שתי מילים שאולי אמרו את הכל די. כי כמה אדם יכול להקרע בין אהבה כמיהה זכרון ואכזבה כי גם הנפש עייפה ממסע הנדודים והיא רוצה להניח את תרמיל האתמולים בחוף מבטחים קוראת אותך ומרגישה .. כמה את נקרעת בין העבר שעדיין מתרפא לו ובין הרצון ..לאהוב אותו שוב שיחת טלפון אהבות באמת אי פעם נגמרות? אולי ..כשאומרים די

 

[תלתלית]

מוזה

האהבות נגמרות ביום בו מסוגלים לאהוב את הלבד. כשצלצול הטלפון משתק עדיין.. זה אומר לי שיש עוד כמה רסיסים שלא הדבקתי טוב. האם אני רוצה בכלל להדביק אותם? תודה שהקשבת לנפש העייפה שלי. תרמיל האתמולים ינוח כשכל המילים יצאו לאוויר. ואז אגיד לא רק די. אלא גם מספיק. מספיק ודי. עוד קצת

 

[שיריה]

../images/Emo20.gifתלתלונת יקרה-

במהלך החיים אנחנו ניפגשים במצבים כאלה שבהם אנחנו צריכים להחליט, האם אנחנו ממשיכים בכיוון השיגרה הלא מספקת אך המוכרת. הוודאית. או לשנות כיוון לשבילון שנראה לנו בתחילתו קטן וצר, אבל הוא צופן בתוכו חוויות חדשות. אני אישית מעדיפה את האפשרות השניה. לעולם לא נדע מה צופן לנו ה"שביל האחר" אם נפחד לסטות מהשביל המרכזי והמוכר שאנו נמצאים בו. *** מגיע לך יותר... אבל בשביל היותר הזה את צריכה לעשות ויתור קטן ולהיות קצת לבד. מבטיחה לך שהלבד הזה לא באמת נורא כל כך, והוא אפילו גם יעיל לפעמים. ככה לבד ללמוד להכיר רק את עצמי. להכיר את ה"אני" כשלם ולא כזוג של מישהו אחר. והכי חשוב... הלבד הזה הוא זמני. רק עד שנמצא את זה שאולי הוא האיש האמיתי... בהצלחה לך. ולילה טוב

 

[תלתלית]

אני

הולכת בשבילים לא מוכרים כבר כל כך הרבה זמן. לפעמים אני רוצה שהלא מוכר הזה, יבוא קצת לבקר בתוך המוכר. שיגורו להם קצת ביחד. שגרה וטירוף. מעולם לא המשכתי בשגרה הוודאית. גם אני כמוך בחרתי בדרך השנייה. "אני פוסעת חרש בשבילך, אני נוגעת בעקבי הזמן, ... והויתור הקטן הזה שאת מדברת עליו, הוא נובר בי, הלבד הזה אוכל לי את הזכרונות. השלם הזה מותיר אותי רעבה. תמיד הייתי שלמה עם עצמי. גם כשהייתי בזוג. רק כשהפכתי ללב שבור התרסקתי לרסיסים שונים. אני אוספת אותם כעת. חלק נמצאים בשבילים המוכרים, וחלק באחרים. הלבד הזה הוא זמני. זו אמונה חזקה. כרגע האמונה שלי היא ש "אהבה היא זמנית". עד שאשתחרר ממנה. אני מודה לך על התגובה שלך. היא האירה לי את האור בדרך. ואני יודעת שאני לא צועדת בה לבדי. תודה.

 

[channel]

אם היית לוקח - רונית שחר

אהבתי את העצב שהשארת בי היתה בו תיקווה הייתי חושבת עלייך יותר הייתי זוכרת אותך קרוב ומרגיש וכמה היה לי לתת לך אם היית לוקח אם היית לוקח... אותי אל תזרוק בי מבט כאילו אתה לא מכיר אני שורפת אותנו כל פעם קצת כבר אין לי דמעות בעינים אהבתי את העצב שהשארת בי היתה בו תיקווה הייתי חושבת עלייך יותר הייתי זוכרת אותך וכמה היה לי לתת לך אם היית לוקח אם היית לוקח... אותי אל תזרוק לי מבט כאילו אתה לא מכיר אני שורפת אותנו כל פעם קצת כבר אין לי דמעות בעיניים כבר אין לי דמעות בעיניים אל תיקח לי את מה שהיה לנו זה מה שנשאר מאהבה אבודה אל תיקח לי את העצב הוא מחזיר אלי אותך... אותך הוו.. העצב.. שהשארת בי.. היתה בו תיקווה הייתי זוכרת אותך וכמה היה לי לתת לך אם היית לוקח... אם היית לוקח... אם היית לוקח... אותי

 

[תלתלית]

../images/Emo14.gif

בדיוק ככה. ~כמה היה בי לתת לך אם היית לוקח~ אם היית לוקח, אותי.. רונית שחר מאז ומתמיד הצליחה לשיר את הרסיסים שלי. "למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות, אין בסוף עולם אחר... שלום לתמימות".. "אהבתי את העצב שהשארת בי, כי היתה בו תקווה". את זה אני לא מבינה. איזו תקווה יש בו בעצב. נראה לי שזו תקוות ההישארות. אולי הוא יחזור. זו תקווה ממש ריקנית. מאיפה היא תשאב כח? איך אפשר לשאוב כח מעצב? את הכוח שואבים מהזיכרון, והזיכרון הוא העצב. תודה לך על עכשיו, וגם על אז. תודה.