אלייך..

[פוסידון האחת]

אלייך..

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב.. ומעט מה להגיד. הרי זה לא ישנה את העובדה.. שאת לא פה, וגם לא תחזרי.
מאז שהלכת הכל קיבל משמעות שונה. היום אני מבינה כל כך הרבה דברים שניסית להסביר לי 24 שנים. דברים קיבלו משמעות אחרת, הלילות שכל כך אהבתי, שעזרו לעיתים לברוח מהכול, הפכו לילות של סיוטים, של חוסר רצון ללכת לישון כי הכאב מגיע לפני השינה, ובלילה, גם כשישנים מרגישים את הכאב, ובבוקר.. ממשיכה ההתמודדות עם זה שהלכת.. ולא תשובי. החיים שקיבלו משמעות אחרת.

עזבת אותי בתקופה הכי קשה בחיי, והתמודדות קשה לי! לא האמנתי שתעזבי אותי עכשיו.. ובכלל... יש הבטחות שלא הספקת לקיים! את יודעת שאני לא בכיינית, וגם לא מתלוננת הרבה, וכל כך אהבת את התכונה הזו בי, את האופטימיות, שגם שהיה רע אני ואת צחקנו וידענו שעם חיוך הרבה הסתדר, אבל היא כבר לא קיימת, והחיוך רק מראה עצב...

עזבת אותי לא ממזמן.. הפסקי לספור את הימים, כי זה נראה לי כמו הנצח- כל יום לחיות עם הכאב זה כמו שנה שלמה. סבתא, מה שהכי קשה לי זה שהחיים שלי נעצרו, כול החומות שבניתי סביבי נפלו, והעולם ממשיך.. אני לא מצליחה להבין את זה, איך כולם ממשיכים בחיים כאילו לא קרה כלום ורק שלי נעצרו, בא לי שהכול יעצור, עוד לא הצלחתי להבין מה קרה, אני לא מצליחה להבין שהלכת וכולם כבר במקום אחר. הכאב הזה גדול עלי אני מתחננת שתעזרי לי. הבטחת לי שלא תעזבי אותי, בטח שלא בתקופה כזו, כל מה שעבדתי בשבילו כל כך קשה נהרס לי. זה קל לכולם להגיד שאין בררה ואלו החיים וצריך להמשיך הלאה.. אבל איך אפשר? איך אפשר להמשיך הלאה שהלב שלי הלך לי?? את יודעת שהיית כל עולמי! גידלת אותי! אהבת אותי בצורה שרק את ידעת, הבנת אותי רק בלהסתכל עלי. תמיד אמרת לי את האמת גם שהיא הכי כאבה והייתה בזמנים הכי לא טובים. אבל דגלת באמת. ואני כמוך..

אני יודעת שלא היית רוצה לראות אותי במצב שאני עכשיו. אבל אני לא מסוגלת, לא מסוגלת להתמודד עם כל החיים שסביבי, מבחנים, עבודה, משפחה, חברים ובעיקר עם הכאב שלא מרפה.. שהלכת גילית שכולם הלכו איתך, כל מי שהיה מסביבי נעלם.. קל לאנשים להיות רק שאני שמחה וטוב לי ויש מי שיעזור להם אבל ברגע של משבר סבתא כולם נעלמו.. אני יודעת מה תגידי עכשיו. אבל זה לא עוזר.

לא הספקתי להיפרד ממך באמת, למרות שידעת מי את ומה את בשבילי. גידלת אותי, אני הרבה בזכותך. ידעתי שיכאב שתלכי, לא הבנתי עד כמה, לא ידעתי שקיים כל כך הרבה כאב. הכינו אותי שלושה ימים לפני, אבל אמרתי לכולם שאת לא תעשי לי את זה! שאת יודעת מה עובר עלי עכשיו ואת פה בשבילי ותישארי! וצדקתי.. חזרת לעצמך אחרי כמה שעות כאילו לא קרה עכשיו כלום.. אבל בפעם השנייה הוכחת לי איך הרצון לחיות נגמר לך.. אני אגואיסטית עכשיו, ואני לא מצליחה להבין ששם טוב לך יותר מפה. היה לך פה הכול. אין יום שלא ידעתי מה איתך, שלא ראיתי אותך.

כעסתי עלייך באותו היום, האשמתי אותך.. עכשיו כועסת עליו, האמנתי בו, איך הוא לקח אותך ממני?? הוא בטוח לא רצה אותך יותר ממני!! את הלב שלי, הנשמה שלי! איך ממשיכים ללכת בדרכו שאני מרגישה נבגדת ממנו??? שנשארתי בלי כלום.. גם בלי תקווה למחר! להגיע אלייך הביתה, לחכות שתקומי.. אבל את לא קמה, ואת לא באה ולי כבר קשה לבוא לשם.

הכול כבר נראה חסר משמעות, המחשבה היחידה ביום זה עלייך, רק תחבקי אותי, חזק ואל תרפי בבקשה, תספרי לי איך היום שלך.. תמיד אמרת לי, עוד שהייתי קטנה "רק החתונה שלך ואחרי זה אני יודעת שאני יכולה ללכת".. והייתי עונה לך "אבל אני רוצה שתכירי גם את הילדים שלי!" ואת היית מחייכת, כמו שיודעת שאת זה לא תוכלי לקיים. אבל סבתא לא תיהיה בחתונה, כשזה יקרה.. אם.. לא תכירי את הילדים.. ולא אראה אותך לעולם..
יש עוד כל כך הרבה להגיד, אבל המילים חסרי משמעות. הדמעות כבר לא עוזרות.. והראש מלא מחשבות..

רק שתדעי, שאת כל הזמן בלב, שאני אוהבת אותך, ומחכה לך תמיד..
הקטנה שלך

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

פרידה

כשמישהו שהיה כל כך חשוב וכל כך משמעותי עבורך עוזב את העולם,
העולם נראה כאילו חדל להתקיים,
כל מה שהכרת, השתנה,
כי אין את סבתא לספר לה ולחלוק איתה את היום שהיה....

כל האהבה שסבתא נתנה לך לא נעלמה, היא עדיין נמצאת אצלך.
היא בנתה אותך,
אל תבזבזי את הדברים הנפלאים שהיא העניקה לך,
הביטחון שלך בעצמך, וביכולתך לעשות דברים, להכיר אנשים טובים
כל זה עדיין אצלך, גם כשעצוב.
אני בטוחה שסבתא תרצה לראות איך את מגשימה את כל מה שהיא ידעה שאת מסוגלת לו,
והיא ממשיכה לצפות בך מהמקום בו היא נמצאת,
ואני בטוחה שהיא תהיה שם בחתונתך,
גם אם לא פיזית,
אז בוודאי, מהמקום העמוק בליבך,
שם היא תשכון לעולם.

צר י מאוד על האובדן,
הרשי לעצמך להתאבל על מותה של סבתך האהובה,
אך אל תשקעי בעצב,
תתאבלי כמה שאת צריכה,
אך אח"כ תקומי ותגרמי לה להתגאות בך

 

[לא על מה]

לפוסידון

מכתב מרגש מאוד, פוסידון
אני שמחה שזכית לאהבה גדולה כזאת.
ממליצה לך מאוד לקרוא את "רק האהבה היא ממשית"
כמאמינה בגלגול נשמות, לעתים אנו מרגישים קרבה מאוד מיוחדת לאנשים מסוימים וגם הפרידה מהם קשה מאוד. צריך לתת זמן לתהליך הטבעי של האבל..

לא עלמה

 

[פוסידון האחת]

תודה רבה! כיף שיש אנשים כמוכם!