אלבום משפחתי.
הייתי רוצה לשתף אתכם בתמונות של (חלק, לפחות) מבני ובנות ביתי שאינם הולכים על שתיים. לכל אחד ואחת מהם יש סיפור מיוחד. נתחיל עם סיסי. סיסי היא חתולה בלינזית (יש דבר כזה, מסתבר). בתחילת שנת 1987 סבי (ז"ל) יצא להוציא את הפח. לצד הפח של הבלוק הוא גילה חתולה "סיאמית" כבת שנה. מה מסתבר? השכנים (אנשי UNIFIL) בעלי החתולה נאלצו לעזוב את הארץ ולא יכלו לקחת את החתולה איתם. ומה הם עשו? הניחו אותה לייד פח הזבל. סבי (שאני מאמין שירשתי את אהבת החיות ממנו) אסף את החתולה, והביא לנו אותה בתור מתנה (מספר חודשים לפני כן עברנו לבית חדש). כמעט שנתיים מאוחר יותר, סבי נפטר. החתולה, סיסי שמה (אני בחרתי את השם), התגלתה כחתולה מוזרה למדי. בעליה הקודמים היו ככל הנראה צמחונים (כמוני) ובתחילת דרכה, סיסי לא הסכימה לאכול דבר מלבד מלפפון, גרעיני תירס ושאר סוגי ירקות ופירות. בשר? לא בבית ספרה. לאט לאט, אמא שלי החלה "לקלקל" את סיסי והיא התחילה לאכול דגים ובשלב מאוחר יותר גם בשר. היום סיסי כבר בת 16. מרבית השיניים נשרו לה. היא אוכלת מזון לחתולים "ישישים", מעט בשר חי, מלפפון, אפונה וגזר ושותה מים וחלב. מכל בעלי החיים שיצא לי לגדל (ולאהוב) במשך 28 שנות חיי, סיסי היא ללא ספק "אהבת חיי", והתחושה היא הדדית, ואני יודע זאת בוודאות.
סיסי המליטה 5 פעמים בשנותיה הראשונות וכל הגורים נמסרו לבתים טובים (שנבחרו בקפידה יתרה). לפני כ-6 שנים היא עוקרה. למרות שסיסי גזעית (כמה שאני שונא את המילה הזאת!), מעולם לא רשמנו אותה לתחרות והעובדה שהיא גזעית לא גרמה לנו לאהוב אותה יותר. זהו. אשמח לשמוע תגובות לגבי הסיפור והתמונה וגם אשמח לקבל פידבק האם תרצו לראות את שאר האלבום המשפחתי שלנו. ביי בינתיים.
הייתי רוצה לשתף אתכם בתמונות של (חלק, לפחות) מבני ובנות ביתי שאינם הולכים על שתיים. לכל אחד ואחת מהם יש סיפור מיוחד. נתחיל עם סיסי. סיסי היא חתולה בלינזית (יש דבר כזה, מסתבר). בתחילת שנת 1987 סבי (ז"ל) יצא להוציא את הפח. לצד הפח של הבלוק הוא גילה חתולה "סיאמית" כבת שנה. מה מסתבר? השכנים (אנשי UNIFIL) בעלי החתולה נאלצו לעזוב את הארץ ולא יכלו לקחת את החתולה איתם. ומה הם עשו? הניחו אותה לייד פח הזבל. סבי (שאני מאמין שירשתי את אהבת החיות ממנו) אסף את החתולה, והביא לנו אותה בתור מתנה (מספר חודשים לפני כן עברנו לבית חדש). כמעט שנתיים מאוחר יותר, סבי נפטר. החתולה, סיסי שמה (אני בחרתי את השם), התגלתה כחתולה מוזרה למדי. בעליה הקודמים היו ככל הנראה צמחונים (כמוני) ובתחילת דרכה, סיסי לא הסכימה לאכול דבר מלבד מלפפון, גרעיני תירס ושאר סוגי ירקות ופירות. בשר? לא בבית ספרה. לאט לאט, אמא שלי החלה "לקלקל" את סיסי והיא התחילה לאכול דגים ובשלב מאוחר יותר גם בשר. היום סיסי כבר בת 16. מרבית השיניים נשרו לה. היא אוכלת מזון לחתולים "ישישים", מעט בשר חי, מלפפון, אפונה וגזר ושותה מים וחלב. מכל בעלי החיים שיצא לי לגדל (ולאהוב) במשך 28 שנות חיי, סיסי היא ללא ספק "אהבת חיי", והתחושה היא הדדית, ואני יודע זאת בוודאות.
סיסי המליטה 5 פעמים בשנותיה הראשונות וכל הגורים נמסרו לבתים טובים (שנבחרו בקפידה יתרה). לפני כ-6 שנים היא עוקרה. למרות שסיסי גזעית (כמה שאני שונא את המילה הזאת!), מעולם לא רשמנו אותה לתחרות והעובדה שהיא גזעית לא גרמה לנו לאהוב אותה יותר. זהו. אשמח לשמוע תגובות לגבי הסיפור והתמונה וגם אשמח לקבל פידבק האם תרצו לראות את שאר האלבום המשפחתי שלנו. ביי בינתיים. 
