אכזריות לשמה
לדמויות מ"ת יש "חיים מעניינים" כדברי הקללה הסינית העתיקה. לעיתים קרובות החיים הללו כוללים אלמנטים קשים של סבל, גופני ונפשי. לעיתים יותר נדירות (בתלות בשחקנים והמנחה וסגנון המשחק כמובן) הדמויות הן אלו שמעניקות את הסבל הזה לאחרים. במשחקים מסויימים סבל וכאב הם טריוויאליים ונפוצים ביותר. ניהאו כבת למשפחת החתוליים ראתה בעינויי הטרף כמשחק משעשע ואימון ציד לא רע בכלל וכדבר הנכון לעשות לפני שאוכלים אלא אם זו תקופת בצורת או רעב קשה בהם אין פנאי למשחקים. לא יצא לי לשחק את הקטעים הללו כי המנחה שלי היה הולך הצידה להקיא או משהו והחוויר כל פעם שרמזתי לו על כוונותיה. חבריה למסעות העדיפו להתעלם מהאספקט הזה של חייה כישות לא אנושית או פשוט ביקשו ממנה לא לעשות את זה בסביבתם. לינג סאו סבל עינויים קשים בשבי שתוארו יפה במילה אחד: *צונזר*\את הקטע ההוא לא באמת שיחקנו, רק קבענו את לוח הזמנים לעינויי. הקובץ המצורף הוא קטע כתוב באנגלית שכתבתי כדי לתאר את אימוני ה-Fortitude של דמותי הערפדית טלי (ז"ל). זה היה עינויי עצמי כבד ויש לציין כי למרות שצינזרתי אותו קלות לפני שהוספתי אותו כאן לא אכריח אף אחד להחשף לזה. זו זכותכם לקרוא או לא לקרוא. שלושת מקרי העינויים הללו הם עינויים פיסיים. יש כמה קטעי עינוי נפשי שיכולתי לצרף כאן אבל בחרתי שלא לעשות זאת. סבל פיסי הרבה פחות אישי מסבל נפשי. רשימת צ"ל: סיפורים דומים משלכם ודעתכם לגביהם- האם הייתם מוותרים עליהם בסיפור שלכם או שזה הביא את דמויותיכם למקום "מעניין" יותר למשחק? עד כמה אתם מכלילים אכזריות במשחק שלכם כמנחים וכשחקנים? איפה הקווים האדומים עוברים? מה שחקן יאשר למנחה להעביר את דמותו ומה עובר את הקו האדום? מה מנחה יאשר לעצמו להעביר דמות של שחקן ואיפה עובר הקו האדום? ומה לדעתכם צריכה להיות דרך הפעולה של מנחה שמוצא שתי דמויות שחקנים שלו מפרקות אחת את השניה? לכל הקוראים את הקטע באנגלית- לבעלי קיבה חזקה, אל תאכלו קודם. (גילוי נאות: ידוע לי שהכרזה כזו היא גורם מדרבן עוצמתי לגרום לכם לקרוא אותה רק כדי להוכיח שקיבתכם חזקה יותר מכתיבתי היצירתית)
לדמויות מ"ת יש "חיים מעניינים" כדברי הקללה הסינית העתיקה. לעיתים קרובות החיים הללו כוללים אלמנטים קשים של סבל, גופני ונפשי. לעיתים יותר נדירות (בתלות בשחקנים והמנחה וסגנון המשחק כמובן) הדמויות הן אלו שמעניקות את הסבל הזה לאחרים. במשחקים מסויימים סבל וכאב הם טריוויאליים ונפוצים ביותר. ניהאו כבת למשפחת החתוליים ראתה בעינויי הטרף כמשחק משעשע ואימון ציד לא רע בכלל וכדבר הנכון לעשות לפני שאוכלים אלא אם זו תקופת בצורת או רעב קשה בהם אין פנאי למשחקים. לא יצא לי לשחק את הקטעים הללו כי המנחה שלי היה הולך הצידה להקיא או משהו והחוויר כל פעם שרמזתי לו על כוונותיה. חבריה למסעות העדיפו להתעלם מהאספקט הזה של חייה כישות לא אנושית או פשוט ביקשו ממנה לא לעשות את זה בסביבתם. לינג סאו סבל עינויים קשים בשבי שתוארו יפה במילה אחד: *צונזר*\את הקטע ההוא לא באמת שיחקנו, רק קבענו את לוח הזמנים לעינויי. הקובץ המצורף הוא קטע כתוב באנגלית שכתבתי כדי לתאר את אימוני ה-Fortitude של דמותי הערפדית טלי (ז"ל). זה היה עינויי עצמי כבד ויש לציין כי למרות שצינזרתי אותו קלות לפני שהוספתי אותו כאן לא אכריח אף אחד להחשף לזה. זו זכותכם לקרוא או לא לקרוא. שלושת מקרי העינויים הללו הם עינויים פיסיים. יש כמה קטעי עינוי נפשי שיכולתי לצרף כאן אבל בחרתי שלא לעשות זאת. סבל פיסי הרבה פחות אישי מסבל נפשי. רשימת צ"ל: סיפורים דומים משלכם ודעתכם לגביהם- האם הייתם מוותרים עליהם בסיפור שלכם או שזה הביא את דמויותיכם למקום "מעניין" יותר למשחק? עד כמה אתם מכלילים אכזריות במשחק שלכם כמנחים וכשחקנים? איפה הקווים האדומים עוברים? מה שחקן יאשר למנחה להעביר את דמותו ומה עובר את הקו האדום? מה מנחה יאשר לעצמו להעביר דמות של שחקן ואיפה עובר הקו האדום? ומה לדעתכם צריכה להיות דרך הפעולה של מנחה שמוצא שתי דמויות שחקנים שלו מפרקות אחת את השניה? לכל הקוראים את הקטע באנגלית- לבעלי קיבה חזקה, אל תאכלו קודם. (גילוי נאות: ידוע לי שהכרזה כזו היא גורם מדרבן עוצמתי לגרום לכם לקרוא אותה רק כדי להוכיח שקיבתכם חזקה יותר מכתיבתי היצירתית)
סבתא היא טיפוס ג'אדאיי מהסוג עם הטוריה והסרפאן והיא לא אהבה לקנות את הבשר שלה קפוא. במיוחד את העופות. את העופות היא הייתה בוחרת עוד בעודן מתרוצצות בלול, וזה כבר בשלב המאוחר בו היא כבר לא גידלה אותן בעצמה בשביל הביצים. את התרנגולות שבחרה בקפידה הייתה לוקחת אל הקצב הדתי, חיות וקשורות ברגלייהן, כנפיהן מנפנפות וגרונותיהן ניחרות בקרקורי אימה. הקצב היה עושה את שלו במיומנות ואת התרנגולות הדוממות לקחנו הבייתה, למלאכת ידיים מעצבנת מאין כמוה- תלישת נוצות. לאחר מכן פירקנו את העופות החמימים למרכיביהן החשובים ונהנינו מהכשרת החלקים השונים בשריםה מהירה והמלחה. היתרון בצלייה הוא שמי שעושה את העבודה השחורה הוא זה שנהנה מאכילת כבד טרי אמיתי הצלוי מיידית על אש פתוחה, בזוק מלח גס ונמס בפה... אז יש לי הבנה עמוקה בתרנגולות בכל שלביהן- מהתרוצצות בלול ועד ניקוי השאריות מהצלחת. חלק מזה זה מגעיל- ואת זה אכן לא טרחתי לתאר כאן. החלק המגעיל זה כנראה החלק שאותו חווית במפעל. לא על זה מדובר כאן. חלק אחר של זה בעל השפעה משחקית רמת רבדים- חוויה ששינתה את התפיסה שלי לגבי אוכל. אם הייתי צדה את העוף המדובר ולא מתרוצצת אחריו בתוך לול סגור גם זה היה משנה את התפיסה שלי על אוכל. זה סוג השינוי שעליו דברתי - שאותו משחק סבל של דמות יכול לעודד. דמות שמתייסרת בייסורי מצפון מתפתחת כאישיות בעקבות החוויה. דמות פטריוטית שסובלת עינויים בגלל שלא מוכנה לספר סוד מדיני חשוב ובכך מגינה על מדינתה יכולה להתפתח למגוון כיוונים- מהחלטה שאף מדינה לא שווה כל כך הרבה סבל ומעבר לצד השני ועד שכנוע המענים שהיא באמת לא יודעת כלום דרך כל מיני שילובים מוצלחים יותר ופחות, ביניהם מוות קדושים והצלה ע"י משלחת חילוץ זו או אחרת.