אכזריות לשמה

  • פותח הנושא Nihau
  • פורסם בתאריך

Nihau

New member
אכזריות לשמה

לדמויות מ"ת יש "חיים מעניינים" כדברי הקללה הסינית העתיקה. לעיתים קרובות החיים הללו כוללים אלמנטים קשים של סבל, גופני ונפשי. לעיתים יותר נדירות (בתלות בשחקנים והמנחה וסגנון המשחק כמובן) הדמויות הן אלו שמעניקות את הסבל הזה לאחרים. במשחקים מסויימים סבל וכאב הם טריוויאליים ונפוצים ביותר. ניהאו כבת למשפחת החתוליים ראתה בעינויי הטרף כמשחק משעשע ואימון ציד לא רע בכלל וכדבר הנכון לעשות לפני שאוכלים אלא אם זו תקופת בצורת או רעב קשה בהם אין פנאי למשחקים. לא יצא לי לשחק את הקטעים הללו כי המנחה שלי היה הולך הצידה להקיא או משהו והחוויר כל פעם שרמזתי לו על כוונותיה. חבריה למסעות העדיפו להתעלם מהאספקט הזה של חייה כישות לא אנושית או פשוט ביקשו ממנה לא לעשות את זה בסביבתם. לינג סאו סבל עינויים קשים בשבי שתוארו יפה במילה אחד: *צונזר*\את הקטע ההוא לא באמת שיחקנו, רק קבענו את לוח הזמנים לעינויי. הקובץ המצורף הוא קטע כתוב באנגלית שכתבתי כדי לתאר את אימוני ה-Fortitude של דמותי הערפדית טלי (ז"ל). זה היה עינויי עצמי כבד ויש לציין כי למרות שצינזרתי אותו קלות לפני שהוספתי אותו כאן לא אכריח אף אחד להחשף לזה. זו זכותכם לקרוא או לא לקרוא. שלושת מקרי העינויים הללו הם עינויים פיסיים. יש כמה קטעי עינוי נפשי שיכולתי לצרף כאן אבל בחרתי שלא לעשות זאת. סבל פיסי הרבה פחות אישי מסבל נפשי. רשימת צ"ל: סיפורים דומים משלכם ודעתכם לגביהם- האם הייתם מוותרים עליהם בסיפור שלכם או שזה הביא את דמויותיכם למקום "מעניין" יותר למשחק? עד כמה אתם מכלילים אכזריות במשחק שלכם כמנחים וכשחקנים? איפה הקווים האדומים עוברים? מה שחקן יאשר למנחה להעביר את דמותו ומה עובר את הקו האדום? מה מנחה יאשר לעצמו להעביר דמות של שחקן ואיפה עובר הקו האדום? ומה לדעתכם צריכה להיות דרך הפעולה של מנחה שמוצא שתי דמויות שחקנים שלו מפרקות אחת את השניה? לכל הקוראים את הקטע באנגלית- לבעלי קיבה חזקה, אל תאכלו קודם. (גילוי נאות: ידוע לי שהכרזה כזו היא גורם מדרבן עוצמתי לגרום לכם לקרוא אותה רק כדי להוכיח שקיבתכם חזקה יותר מכתיבתי היצירתית)
 

מירטל

New member
מוקדם מאוד -

כשאני רוצה לשמוע על התעללויות, אני צריכה פשוט לפתוח עיתון או להיכנס לפורום חתולים, משחקי תפקידים בשבילי נועדו בכדי לברוח מהמציאות היומיומיות שמלאה בתיאורי אכזריות כאלה - יש דברים שצריכים להישאר מחוץ למשחק, תודה.
 

DDN

New member
../images/Emo45.gif מסכים עם כל מילה כמעט.

המציאות שלנו מלאה באכזריות וגם בשבילי משחקי התפקידים זו דרך לברוח מהמציאות העגומה בה אנחנו חיים. מצד שני, בתור אחד שאוהב משחק מציאותי, אני לא אתעלם מדברים כאלה, אבל אם זה יקרה במשחק זה יהיה ממש ממש (אבל ממש) חד פעמי, כדי ממש לזעזע את השחקנים/דמויות.
 

Nihau

New member
מה לגבי התערפדותה של אלכסנדרה?

ולגבי הייסורים המצפוניים של דומיניק? קבלתי את הרושם שזה הוסיף המון לדמויות, לקח אותן למקומות שלא היו מגיעות אליהן אחרת והיוו חוויות שלא הייתה מעדיף לפספס, לא?
 

DDN

New member
זה נכנס בקטגוריית

משהו חד פעמי כדי לזעזע את הדמויות. זעזוע יכול להיות גם סוג של שינוי. זה לא משהו שהייתי עושה יותר מפעם-פעמיים. יש אכזריות בשלב מסויים, שאני אעדיף לא ליד שולחן המשחקים שלי. יש את הדברים שכן תורמים לדמות.
 

Sabre Runner

New member
אם רק 'תקווה נטושה' היה מקבל שחקנים

אני מצליח להיזכר רק בקטע אחד שאותו לא שיחקתי הרבה וגם לא תואר באריכות. במשחק Troubled Moon, כששיחקתי את דורוס לראשונה, הייתי צריך לנטוש לקראת בחינות הבגרות כדי שאוכל להגיד לעצמי שאני חייב ללמוד להיסטוריה כי אין משהו אחר לעשות. כדי להתמודד עם אובדן השחקן שדמותו היא העלילה, יתר השחקנים אמרו שהעוזר של מלך השדים חטף את דורוס לצינוק שלו. העוזר, ערפד בשם אזוּר דראקסיס, תפס את אחד השומרים שדורוס שכר למסעו, מסמר אותו לקיר של אסם ו... 'פתח' אותו. הוא עינה אותו במשך כמה ימי זמן אמת כדי שישפוך כל מה שהוא יודע על התיבה ועל החבורה, לא רק מעיים. בצינוק של מלך השדים, דורוס פגש את טורין. האשליין שלימים הפך לחברו הטוב, תיאר בפרוטרוט איך הוא איבד את יד שמאל. איך, באחד משלבי העינויים, שד נכנס והנחית עליו כמות אדירה של כאב רק מהתעללות בידו. הוא התחיל מלשבור אותה וכשהוא סיים איתה היא הייתה גוש בשר נמק שלא היה ניתן לעשות איתו כלום חוץ מלכרות. אחד מהיצורים היותר מגעילים שהיינו צריכים לפגוש במהלך המשחק, מעשי ידיו של מלך השדים, היה ה-Ardshiel. דמיינו הכלאה בין החייזר ליצורים המוזרים בקליפ 'סכיזם' של 'Tool' או היותר מוזרים מהסרט 'השער'. בערך מטר וקצת של עור גס וטפרים. הבעיה העיקרית איתו, מעבר להיותו זריז, חזק וקטלני, הייתה שהוא לא הסכים למות. הרגנו אותו בערך שלוש פעמים לאורך המשחק והוא עדיין חזר. הוא תמיד אהב לעשות הרבה נזק לקורבן לפני שהתפנה בכלל להרוג אותו.
 
זה לא מעניין

ראיתי הרבה זוועות בחיי - עבדתי במפעל עופות (אם אתם חושבים שרק ב"טיב טעם" מזייפים תאריכי תפוגה, תחשבו שנית - ה"עוף הטרי מהיום" יוצא מהמפעל שבוע לאחר מותו), והשירות הצבאי זימן לי כל מיני מחזות מפוקפקים בעליל. ולא, זה לא "השאיר רושם עז על נפשי המצולקת", אלא הביא אותי למסקנה פשוטה: גוויות ומעשי אכזריות אינם מעניינים. רוב הזמן הם סתם מגעילים, מדיפים ריח רע ומהווים מקור לא-אכזב ללכלוך. צריך להיות ילד בן 15 שמשחק עם כדור ירוק שהוציא מהאף שלו כדי להתרשם או להתפעל מהם - אני פשוט אומר "איכס" ואפהק. אני לא רואה שום סיבה לשלב סצנות אכזריות קיצוניות במשחק, כשם שאני לא רואה סיבה לשלב סצינה בה הדמות מנגבת את ישבנה ומסתכלת על הנייר כדי לראות אם נשאר שם פס חום. נכון, זה משהו שאנשים עושים במציאות, אבל זה לא משהו ששווה לשחק אותו.
 

Nihau

New member
אתה מבלבל בין גועל לבין סבל

בצעירותי גרתי בכפר בביתה של סבתא :) סבתא היא טיפוס ג'אדאיי מהסוג עם הטוריה והסרפאן והיא לא אהבה לקנות את הבשר שלה קפוא. במיוחד את העופות. את העופות היא הייתה בוחרת עוד בעודן מתרוצצות בלול, וזה כבר בשלב המאוחר בו היא כבר לא גידלה אותן בעצמה בשביל הביצים. את התרנגולות שבחרה בקפידה הייתה לוקחת אל הקצב הדתי, חיות וקשורות ברגלייהן, כנפיהן מנפנפות וגרונותיהן ניחרות בקרקורי אימה. הקצב היה עושה את שלו במיומנות ואת התרנגולות הדוממות לקחנו הבייתה, למלאכת ידיים מעצבנת מאין כמוה- תלישת נוצות. לאחר מכן פירקנו את העופות החמימים למרכיביהן החשובים ונהנינו מהכשרת החלקים השונים בשריםה מהירה והמלחה. היתרון בצלייה הוא שמי שעושה את העבודה השחורה הוא זה שנהנה מאכילת כבד טרי אמיתי הצלוי מיידית על אש פתוחה, בזוק מלח גס ונמס בפה... אז יש לי הבנה עמוקה בתרנגולות בכל שלביהן- מהתרוצצות בלול ועד ניקוי השאריות מהצלחת. חלק מזה זה מגעיל- ואת זה אכן לא טרחתי לתאר כאן. החלק המגעיל זה כנראה החלק שאותו חווית במפעל. לא על זה מדובר כאן. חלק אחר של זה בעל השפעה משחקית רמת רבדים- חוויה ששינתה את התפיסה שלי לגבי אוכל. אם הייתי צדה את העוף המדובר ולא מתרוצצת אחריו בתוך לול סגור גם זה היה משנה את התפיסה שלי על אוכל. זה סוג השינוי שעליו דברתי - שאותו משחק סבל של דמות יכול לעודד. דמות שמתייסרת בייסורי מצפון מתפתחת כאישיות בעקבות החוויה. דמות פטריוטית שסובלת עינויים בגלל שלא מוכנה לספר סוד מדיני חשוב ובכך מגינה על מדינתה יכולה להתפתח למגוון כיוונים- מהחלטה שאף מדינה לא שווה כל כך הרבה סבל ומעבר לצד השני ועד שכנוע המענים שהיא באמת לא יודעת כלום דרך כל מיני שילובים מוצלחים יותר ופחות, ביניהם מוות קדושים והצלה ע"י משלחת חילוץ זו או אחרת.
 
למה להתעמר בדמויות לחינם?

נגמרו הדברים המעניינים שאפשר לעשות במשחק? כן, אפקטים זולים כמו אכזריות וסבל יגרמו לתגובה רגשית חזקה ומיידית אצל השחקן. כך גם נעץ שנשים על הכסא שלו כשהוא הלך שנייה לחטט במקרר.
 

Nihau

New member
תבדיל בין ילדותיות לבין סגנון

לשים נעץ זה ילדותי להשתמש באכזריות ככלי מהיר לתגובה רגשית חזקה זה גם ילדותי השימוש באכזריות צריך להיות, כמו כל דבר אחר, בזמן ובמקום המתאימים. כמו כן יש משחקים שהסגנון האפל שלהם דורש מידה של התעמרות- השדים המזומנים בסטורמברינגר לא יהיו נחמדים מאוד למזמנים שלהם אם המזמנים יתנהגו בטיפשות או פשוט חוסר זהירות מספקת, לא? אחרי הכל אנחנו לא משחקים בעולם רך וצבוע בצבעי פאסטל ומצוייר כמו סרט ילדים של דיסני - שגם בו למען האמת יש אכזריות לשמה והתעמרות בדמויות.
 
אכזריות איננה מעניינת במיוחד

זה שיש בעולם המשחק מצבים אכזריים ואנשים אכזריים, לא אומר שצריך להתמקד דווקא בהם - יש מספיק דברים יותר מעניינים לעשות.
 

DDN

New member
אכזריות היא גם מניע נהדר לצאת

להרפתקאה. שומעים על זוועות שקורות במקום אחר, ואיזהו הגיבור שצריך לקום ולומר "די! לא עוד!"
 

DDN

New member
ממש לא, אבל,

אכריות כן עושה משהו לאנשים, היא כן נוגעת בהם בצורה כזו או אחרת, וכן תעורר תגובה רגשיות כזו או אחרת. ואני לא מדבר על עינויים לדוגמא. אני מדבר על משהו כמו מחזה הכפר ההרוס ממולאן (ראית את הסרט?)
 

Nihau

New member
אז מה שמפריע לך זה רק תיאור חזותי?

עינויים נפשיים זה לא משהו חזותי, למשל שליטה מוחית בדמות שמבשלת הערב את ארוחת הערב כדי להכריח אותה למזוג את כוסית הרעל לתוך התבשיל ואז לראות את כל חבריה מתים מיתה שלווה בשנתם בגלל הרעל שבארוחה בעוד הדמות לחלוטין בהכרה מלאה אך תחת שליטה מוחלטת- זה עינויי כבד כמו כל עינויי כריתת איברים ושות' אבל זה לא עינויי חזותי, רק נפשי כבד. אף אחד לא סובל כאב עז, הם מתים בשקט וללא כאבים. רק הדמות הנשלטת סובלת וזה רק סבל נפשי. אכזרי לחלוטין. זה מקובל עליך?
 
חזותי זה סתם מגעיל

להתעלל בדמויות ובשחקנים? זה סתם כמו לדגדג אותם במגרפה. מנחה שמאמלל את הדמיות, בל יתפלא אם שחקניו יקומו וילכו.
 

Nihau

New member
אכן וכך היה.

המנחה שהריץ לי את המשחק בו שיחקתי את הערפדית הידידותית לסביבה טלי (ז"ל) התעלל בדמות בכל הזדמנות אפשרית ולבסוף מצאתי לנכון לתת לדמות לפרוש לעולם הבא בשאט נפש ממנחה גרוע. הנקודה היא שאכזריות לשמה היא כלי והוא ניצל אותו יתר על המידה ובלא מעט רגשות נקמה כך נראה. מנחים אחרים ניצלו את הכלי הזה במידה הנכונה וזה הוסיף הרבה למשחק. עד לאותו שלב בו הגיעו מים עד נפש שיחקתי את הדמות בדרכי הרגילה והיא בהחלט התפתחה רבות בעקבות המאורעות שעברו עליה. דמויות מתפתחות תחת לחץ - לא רק של אכזריות אלא כל לחץ- וזה עושה את המשחק מעניין יותר. אתה מצביע על כך שאכזריות היא כלי גס. אם כך אשמח לפתח את הדיון הזה איתך לכיוון אחר: אילו כלים נוספים קיימים בהם היית משתמש? יש לציין כי השאלה לא מבטלת את קיומם של כלים אחרים או מניחה כי האכזריות היא כלי ראשי.
 

JuffoWup

New member
מזכיר לי את אחת ההוצאות של HUNTER

לא זוכר איזה. ככל שזה נוגע לאכזריות, שיחקתי קצת Exalted the Abyssals בחיי. יש שם כמה דברים מעניינים, אני אפרט אולי אח"כ. קצת לחוץ מהמבחנים כרגע...
 

0Pandemonium0

New member
גם אני מעדיף להשאיר דברים כאלה מחוץ

למשחק. אני לא אתעלם מהם אם הם קורים, כמו שאמר דני, אבל גם לא אמלא את המשחק בהם. וחוץ מזה, בהנחה שאנחנו רוצים משחק שמתרחש בעולם מציאותי ופחות או יותר דומה לשלנו-כמה פעמים בחיים אנחנו באמת רואים מעשי זוועה מחרידים וגורמי בחילה? אם זה קורה, זה לעיתים רחוקות, ובדרך-כלל חד-פעמי (אלא אם זה עולם מלא סדיסטים או שהדמות התגייסה לצבא ויצאה למלחמה או משהו כזה).
 
למעלה