המשך הדיון
> לפי מה אתה אומר שהעת החדשה יותר אלימה? המממ... לפי הסטטיסטיקה שהיה בה עימות חמוש כל 16 חודשים בממוצע ומלחמה גדולה כל חמישים שנה? לפי זה שמעצם טבעה, המדינה המודרנית שמחזיקה צבא קבוע מוכנה תמידית למלחמה, ולא פעם עושה שימוש בכוח צבאי כאמצעי כפייה כלפי פנים וחוץ? האלימות של העת החדשה מגמדת את "ימי הביניים האיומים". > בימה"ב היו פשיטות על נוסעים וקרוואנים בדרכים, בזיזות והתנפלויות על > בתים פרטיים ועל כפרים שלמים, גניבות, רציחות ושאר מעשים מושחתים > שנעשו ע"י כנופיות חמושות; תביא בבקשה דוגמאות ספציפיות. לא עוזר לי הרבה שאתה אומר "היו" כי ראית את זה באיזה סרט או חוברת קומיקס. תראה לי עובדות. כתופעה, שוד ורצח בסיטונאות התרחשו בזמן מסעי הצלב (הלכו להלחם בכופרים והתאמנו על יהודים בדרך), במלחמת מאה השנים (המון חיילים שהסתובבו רחוק מהבית והיו צריכים לחיות ממשהו), ובמלחמת שלושים השנה בצורה דוחה במיוחד. שתי המלחמות האחרונות היו האחת בסוף ימי הביניים והשנייה הרבה אחריהם, והתופעה של שוד וביזה לא הייתה נפוצה בזמנים שלא היה בהם משבר גדול - לא לחינם קיבלו האצילים את ה"פאודום" שלהם - זכותם עליו הוכרה בהתאם ליכולתם להגן עליו, והדרכים הראשיות כונו "דרך המלך" משום שנחשבו לרכושו של המלך - השודד הממוצע חשב פעמיים לפני שתקף מישהו שנמצא תחת "הכנסת האורחים" של הלורד הראשון בין שווים, ולכן דרכים אלו היו בטוחות, יחסית. הסיכוי של שיירה להשדד היה קיים, אך לא ודאי. > כל השחיתות הזאת נרגעה בימי העת החדשה. בולשיט. הסיכוי שלך להשדד בכבישי אנגליה בידי "דיק טרפין" (המאה ה18 כמדומני) היה גדול בהרבה מהסיכוי שלך להשדד בידי "רובין הוד", כמה מאות שנים לפני כן. שלא לדבר על "הרוגע והשלווה" ששררו בבוהמיה של המאה ה17 (מלחמת שלושים השנה), צרפת של המאה ה18 (המהפכה) או ניו-יורק של המאה ה20. גם בישראל, משאיות נשדדות לפעמים אחרי שהן מגיעות עמוסות סחורה מנמל אשדוד. > אתה רוצה להגיד, שהאספסוף אף-פעם לא התמרד עד לעת החדשה??? יש הרי > אינסוף דוגמאות! אני אשמח אם תביא לפחות אחת. המרד ברנימיד? (1215) - לא סתם קוראים לו "מרד הברונים". המרידות של ההוסטים? זה על רקע רפורמות דתיות בצ´כיה, בסוף ימי הביניים. הדוגמא היחידה שעולה לי בראש היא ההתקוממות השוויצרית נגד האוסטרים - להלן "וילהלם טל" האגדי ו"מלחמות הגיגלרים" האמיתיות. > היו גם שכירי-החרב, שאת רוב זמנם בילו בהשכרת שירותיהם. בקנה מידה גדול, הם מופיעים רק במלחמת מאה השנים והלאה. "הקונדוטיירי" (אנשי החוזים) כמו ג´ון הוקווד, גאטאמלטה וברטולומיאו קוליאוני פעלו בסביבה הייחודית של איטליה, שהשליטים בערי המדינה שלה חשבו שקל ונחמד יותר לשלם ל"קבלן צבאי" במקום לשבור את הראש על העסק לבד, מה שנקרא בימינו "הפרטה". לא שלא היו שכירי חרב בימי הביניים, אבל לא כענף מאסיבי. הצלבנים בארץ הקודש שכרו את שירותיהם של מוסלמים מקומיים כדי להלחם נגד מוסלמים אחרים והאחד בשני, ובאירופה עצמה היו אבירים חסרי נחלה שהשכיר את חרבם, כמו אל סיד, הגיבור הספרדי האגדי שכבש לפי האגדה את טולדו מידי המוסלמים, בעוד שבמציאות למעשה נלחם בדיוק באותו זמן במקום אחר בשירותו של איזה אמיר מוסלמי. וכששכרו שכירי חרב, אף אחד לא חיפש וקיבץ שכירי חרב בפונדקים לפי מיטב מסורת הדי אנ די - להשכרה עמדו לא הרפתקנים בודדים, אלא מפקדים בעלי יחידות שלמות, כמו "הפלוגה הלבנה" של ג´ון הוקווד. > לאנשים שעובדים בסקטור החברתי (כמו רכבים, טבחים, רופאים...), אבל > אולי הייתי צריך לקרוא להם "משרתים" או "בעלי-מקצוע". שעתם היפה של בעלי המקצוע המיומנים הייתה אחרי המגפה השחורה - חסרו באירופה ידיים מיומנות, ואלו שידעו מקצוע מסויים, יכלו לדרוש מחירים גבוהים - עניין של היצע וביקוש. > שצורת החיים המשעממת שלהם הופרעה מדי-פעם ע"י כנופיות שרצו "להוציא > אותם מהבאסה" , שגנבו, רצחו, שדדו... את האיכרים ואתה חושב שאדון האחוזה עמד בצד? בשביל מה הסניור שלו נתן לו אותה? ולמה אתה חושב שהוא נתן להכנסות השנתיות שלו לעלות באש? בתקופות שלווה, שלא חסרו בימי הביניים, האיכר הממוצע יכל לצפות לחיים משעממים ושקטים, שהסתיימו כתוצאה ממוות טבעי, כמו תת תזונה למשל. > בנוגע ללאומיות, בימה"ב היו עשרות (אם לא מאות) דוכסויות, רוזנויות, > נסיכויות וממלכות, שכל אחת מהן הייתה לפעמים ביחסים לא מאירי-פנים עם > שכנותיה, ואף אחת מהן לא הייתה מדינת לאום. אנשים היו נאמנים לאדון, לא לארץ ודגל. מפקד מסויים ממלחמת מאה השנים בשם הקפטל דה-בוש, היה צרפתי לפי מושגינו אנו, אלא שהיה נאמן בשירותו למלך האנגלי. אל תכפה את המושגים המודרניים של מדינת לאום ריבונית וטריטוריאלית על הארגון החברתי בימי הביניים, אין ביניהם שום קשר. > למה לוחמים מיומנים העדיפו (בד"כ) להילחם בחרב? כי היא הייתה יעילה, > קטלנית, וחדה יותר. המממ... כדי לטפל בשריון כבד, הרבה יותר יעיל להשתמש במכוש, פטיש מלחמה (הגרסא הקטנה, לא פטיש חמש קילו) או אלה בעלת ראש מחורץ. חרב היא סמל סטטוס בנוסף לזה שהיא נשק. האנשים שיכלו לממן אותה, השתייכו למעמד מסויים, והם לא היו מרובים כל כך. חוץ מזה, למי שלא השתייך למעמד הנכון, היה אסור בכלל להניח את ידיו המטונפות על הנשק האצילי הזה. > למעשה, המערכת הכנסייתית היא מערכת מקבילה למערכת הפיאודלית [...]. - > נכון, אבל הן משתלבות זו בזו. חיפשת על מילות המפתח שאמרתי? כדאי לך. > שב-D&D אין מתיחות כ"כ גדולה בין הדתות כמו בעולם שלנו. זה כבר תלוי במנחה. ספר הכללים הבסיסי, ברוב אי-יעילותו, מזניח את התחום הזה לטובת התעסקות ארכנית במספר הלחשים שכוהן יכול להטיל ביום. > גם הכנסייה היא מוסד פיאודלי, עם פירמידה פיאודלית שמשתלבת בפירמידה > הפיאודלית הגדולה, לכן גם זה קרב בין מוסדות פיאודליים משפט מבולבל ומלא סתירות. "פירמידה פיאודלית" היא מונח לא נכון. המערכת הייתה יותר בנוייה בצורה של רשת מסובכת, עם כמה מוקדי כובד, ולרוב ללא "ראש" ברור ומובהק. תקרא את טוכמן ("ראי רחוק") בתור התחלה - אין לי כוח לחזור שוב ושוב על מה שמוסבר כל כך יפה בספר שאפשר למצוא בכל ספרייה. > כמה עולמות שונים ומשונים. - נכון אבל כולם פועלים על עקרון ימה"ב > (לז´אנרים אחרים יש סגנונות משחק אחרים). אתאס ("השמש השחורה"), אחד העולמות היותר מבריקים לדעתי, עובד יותר לפי רעיונות של העת העתיקה עם טוויסט אקולוגי. קרין ("רומח הדרקון") היא מערבון לכל דבר מבחינת אופי המערכה, פרט לרמה הטכנולוגית שמזכירה קצת את ימי הביניים. > אולי אני לא המומחה הכי גדול לימה"ב, אבל תאמין לי שעל הידע שלי > בהיסטוריה (בעת העתיקה + ימה"ב) אף-אחד לא הצליח לערער (בלי התנשאות > כמובן). איך לומר את זה בעדינות? יש לי בערך עשר שנים יותר של ותק, וקצת יותר השכלה בתחום. אני לא מתנשא, אני רק מציין עובדות. במה שקשור להיסטוריה, אנחנו במגרש הביתי שלי. קצת חומר קריאה מומלץ: על אומנות המלחמה/ ניקולו מקיאוולי ראי רחוק/ ברברה טוכמן ימי הביניים המוקדמים/ יאן דהונט שנת 1000/ רוברט לייסי ודן דנציגר הצלבנים+ממלכת הצלבנים בא"י/ יהושוע פראוור