נדב פרייד היקר
קודם כל אני שמח שקראת את המאמר על פייסל חוסייני ועל תהליך השלום ומה הוא באמת אבל אני רוצה להסביר כמה דברים, אז בבקשה קרא עד הסוף א.קודם כל בקשר לנסיגה, לגיטימיות ביו לאומית איננה חלק מהחישוב שלנו להגן על הארץ או לא, אם כל הכבוד לתקשורת שמעצימה את תחושבת "אנחנו לא יכולים בלי אמריקה/העולם" שנינו יודעים שזה שקר, ישראל כבשה את לבנון מדינה שקיימת 50 שנה, פיצצה את הכור בעיראק, הפציצה את המטכ"ל הסורי, חברה לצרפת ולבריטניה כדי לתקוף את מצרים, יצאה למלחמה נגד מדינות ערב, נכון היה רגע, נכון היו כעסים, אבל העולם כמעט ולא מתעסק עם מדינות ריבוניות, וכל עוד אנחנו לא מתכוננים לעשות רצח עם בסגנון יוגו-סרבי גם לא צפויה קואליציה נגדנו, זה א´ ב.בקשר לחינוך ולרווחה, ישראל לא צריכה להשקיע בחינוך, היא צריכה להפסיק להשקיע בו(בחינוך) ההוצאה לתלמיד היום גבוהה פי שניים מההוצאה לתלמיד בשנות השישים,
וההשגים ...הרבה הרבה יותר נמוכים(כדאי שתלחץ על המילה הכחולה) בקשר למדינת רווחה, משפחה עם שני ילדים שהבעל משתכר 6,000 שקלים ברוטו מרוויחה בדיוק(!) מה שמרוויחה משפחה עם שתי ילדים שאף אחד שם אינו עובד, זו לא מדינת רווחה? ג.ולסיום, גם אני מתנגד לשיטת הפינצטה הישראלית, אבל גם השמאל איננו מציג פתרון אפקטיבי, אהה חוץ מ"הפרדה" שתגרום לישראל לאבד את העוצמה האסטרטגית שלה, אבל ישנו פתרון אפקטיבי, לעיתים מדמים את הרשות לביצה שבה גדלים יתושים שדוגרים על יתושים שגודלים ומשריצים יתושים...ושחיסול יתושים נבחרים לא תורם הרבה, כמובן שגם הסכם עם היתושים לא יעזור, אני מעדיף להשליך לביצה גאלון של נפט לתת לו להתפשט ולזרוק לשם גפרור, הבנת נכון אני בעד כיבוש מחדש של השטחים והחזרת השליטה הישראלית לשטחים, שלא תחשוב שזה יהיה פתרון נקי, כמובן שיהרגו חיילים וגם אזרחים אלתרמן כותב בשירו "לא ניסוג אחור, ודרך אין אחרת, אין עם אשר יסוג מחפירות חייו" אז תודה לאל אנחנו לא בחפירות חיינו, ויש לנו עוד לאן לסגת, ויש לנו דרך אחרת, אבל הדרך הזו, הנסיגה הזו, מחזירה אותנו בדיוק לאותם חפירות שמהם יצאנו לפני יותר משלושים שנה, אל לנו לחזור לשם, לאיזור הסכנה הקיומית, כאשר שלושים קילומטרים מריכוזי האוכלוסייה שלנו ניצב נשק להשמדה המונית, שלא נוכל לאתר אותו עד שיפגע בנו(אלא אם נכה ראשונים) וימנע מישראל כל מרחב פעולה צבאי כלשהו, נכון שהמצב לא נוח ולא פשוט, אבל לחזור למצב של "להיות או לחדול" שהוא אמנם הרבה יותר פשוט, אבל הרבה יותר מסוכן, כולנו מתגעגעים כך או כך למצב הסולידרי והמאוחד שלפני מלחמת ששת הימים, כשהחרדה הקיומית דוחפת את ידנו אל הנשק, אל המלחמה, המצב שלנו אמנם לא טוב החרדה הקיומית כבר לא מראה לנו את "האור" ולא עושה לנו חיים פשוטים, לכן ישנם אנשים שמשליכים את יהבם על אש"פ שבשם הקוד נקרא "שלום" ונכשלים ומנסים שוב וכאובים מנסים שוב ושוב...חלק, כמוך(אף שלא תודה בכך) רוצים לחזור למצב "הקל" שבו יש רק ברירה אחת, שבו יצר השימור הלאומי והטראומה של השואה הודפת אותך אל המוצא היחידי האפשרי-מלחמה, בלי ייסורי מצפון ובלי לחשוב פעמיים(כי אין זמן לחשוב פעמיים) ויש כמוני(שטועים או צודקים?) שמאמינים שישראל צריכה לחזור לחזור להיות בעמדת הכוח במערב ארצישראל, השליטה היחידה, להכות באש"פ לסלקו ולהשיב את המינהל האזרחי לאלתר אולי יש בתוכנית זו בקיעים, אבל אם תחשוב עליה ברצינות, כמה דקות על כוס קפה בזמן שאתה מפצח את התשבץ התורן, תראה שהיא לא כל כך רעה, ובעצם יותר טובה מהתוכניות האחרות, היא משאירה את היוזמה אצלינו ולא גוררת אותנו לעמדת נחיתות(כמו שה"הפרדה" עושה) אולי, רק אולי נדב, זו הדרך הנכונה? מה אתה אומר?