איתו ברכבת
נגעת פה בנושא עמוק ונרחב, ואפילו אם ידעתי את כולו, הרי לא יכולתי לפרט הכל במסגרת המצומצמת של הפורום. לפיכך, אאלץ להסתפק בסיכום בקווים מאוד כלליים של העיקרון הנפוץ ביותר (ויש לא מעט עקרונות). שיטת האיתות הנהוגה ברכבת ישראל כיום מתבססת על מיחסמים (Blocks), כלומר קטעי מסילה קבועים מראש, בכל אחד מהם מותר רק לרכבת אחת לשהות בכל רגע נתון. בתחילתו של כל מיחסם מוצב מתקן איתות (כיום - סימנורים, בעבר - סמאפורים) שמורה לנהג הרכבת האם הוא יכול להמשיך או לא (בד"כ - בהתאם למצב המיחסם - תפוס או פנוי). על מנת לאפשר לרכבת מרחק בלימה מתאים, מוצב לפני הסימנור (או סמאפור) הראשי סימנור (או סמאפור) מקדים, שמעביר לנהג את מצבו של הסימנור הראשי הבא. הנחיצות בשיטה זו היא פשוטה מאוד - למנוע תאונות. אם שתי רכבות לא נמצאות אף פעם באותו קטע מסילה (ולמעשה גם לא בקטעי מסילה שכנים בד"כ) לא אמורות להיות תאונות ביניהן (אולם, כמו שתאונת בית יהושע מ-1963 מוכיחה בבירור - גם השיטה הזאת לא מושלמת). בנוסף, קיימים גם מתקני איתות לעיתוק ועוד, אבל לא נכנס לזה כאן, וגם לא לנשא של איתות בתא הנהג ומיחסמים גמישים וניידים ועוד. פירוט רב אודות שיטות האיתות הקיימות בבריטניה (מולדת הרכבת) וארה"ב ניתן למצוא
בקישור הזה. מי שמעוניין גם בחומר אודות גרמניה וצרפת (בשפות המתאימות) מוזמן לפנות אלי.