איש במרחב של מודעות
בתוך האין סוף ישבה לה תבנית שהגדירה באין את ה"אני" לים הסובב של אין היא קראה ים סוף , המראה הנשקף לאני הקט בים היה של תבניות מעורפלות , שבתוכם הבזיקו באור כתבניותיה , וכך ישבה ומיינה מה שייך לה , זוגות של תבניות והבזקים ריצדו לפניה במחול כללי מעורפל וייחודי לכל הבזק תבנית תואמת כמו כפפה , המתחברת לכפפת רעותה , וכך בתוך הים האין סופי , נפרש לו מראה של מדבר הניצוצות המונח על שדה של כפפות . שדה הכפפות היה משתנה ללא הרף , לפי מיקודה של התבנית בכל ניצוץ ייחודי , כל ניצוץ היה מביט בכפפה הסובבת אותו כאשר התבנית של ה"אני" התמקדה בו , לתחום הניצוצות הניבטות המביטות היא קראה ארץ ,ולמבטיה היא קראה שמים , ולניצוץ היא קראה איש . בשדה משתנה של כפפות ישבתי וראיתי כעין החשמל הבזקים , שלך בשלי , חיברתי את הניצוצות והיה אור , ואתה ראיתי רק אש ואת אורה בשדה הכפפות המשתנה , חשבת שאתה בר חלוף כמו השינויים בשדה , ועל כן אספתי אותך\כם להתבונן במקור וייצבתי את שדה הכפפות לפעילות אחידה , והיה לכם מרחב נמצא של מגרש משחקים כפפתי שבו רוחי מנצנצת בכם , ובכל פעם שניצנוצכם יצא מהמרחב , הראיתי לכם את הכפפות והניצנוצים ושבתם למגרש אם תובנות , ללמוד כיצד להיות , כיצד לראות רוח הניצוצות בשדה הכפפות , ולהיות טובים הלו אני מהלך ביינכם ובתוככם , וכך ישבתם וטענתם שישנו רק שדה המשחקים כמציאות של כפפות יחסית ומשתנה , והתבוננתם על מרחבים אפשרים בתוך הכפפות שהם רק השתקפות של מגרש המשחקים וקראתם להם יקום וגלאקסיות , ועדיין חלקכם לא מתעוררים יצרתי על-מרחב בתוך מגרש המשחקים שבו תוכלו לנוח ולצאת ממיצרי המשחק , לנפוש בשובתכם ולהתכונן לחירות , להתבונן במקור ולהיות כאור , וכך מסתכלים רק על הכפפה כמקור ועל דרכי האש המאירה , מחפשים את המביט שיאיר את מבטכם , ואת עיר שלם מקור המגרש , עליו מוותרים בשם הנוחיות כנכות שלה אתם קוראים שפיות זמנית . דוד ומה הקשר לג´ניפר לופז התדעו ?
בתוך האין סוף ישבה לה תבנית שהגדירה באין את ה"אני" לים הסובב של אין היא קראה ים סוף , המראה הנשקף לאני הקט בים היה של תבניות מעורפלות , שבתוכם הבזיקו באור כתבניותיה , וכך ישבה ומיינה מה שייך לה , זוגות של תבניות והבזקים ריצדו לפניה במחול כללי מעורפל וייחודי לכל הבזק תבנית תואמת כמו כפפה , המתחברת לכפפת רעותה , וכך בתוך הים האין סופי , נפרש לו מראה של מדבר הניצוצות המונח על שדה של כפפות . שדה הכפפות היה משתנה ללא הרף , לפי מיקודה של התבנית בכל ניצוץ ייחודי , כל ניצוץ היה מביט בכפפה הסובבת אותו כאשר התבנית של ה"אני" התמקדה בו , לתחום הניצוצות הניבטות המביטות היא קראה ארץ ,ולמבטיה היא קראה שמים , ולניצוץ היא קראה איש . בשדה משתנה של כפפות ישבתי וראיתי כעין החשמל הבזקים , שלך בשלי , חיברתי את הניצוצות והיה אור , ואתה ראיתי רק אש ואת אורה בשדה הכפפות המשתנה , חשבת שאתה בר חלוף כמו השינויים בשדה , ועל כן אספתי אותך\כם להתבונן במקור וייצבתי את שדה הכפפות לפעילות אחידה , והיה לכם מרחב נמצא של מגרש משחקים כפפתי שבו רוחי מנצנצת בכם , ובכל פעם שניצנוצכם יצא מהמרחב , הראיתי לכם את הכפפות והניצנוצים ושבתם למגרש אם תובנות , ללמוד כיצד להיות , כיצד לראות רוח הניצוצות בשדה הכפפות , ולהיות טובים הלו אני מהלך ביינכם ובתוככם , וכך ישבתם וטענתם שישנו רק שדה המשחקים כמציאות של כפפות יחסית ומשתנה , והתבוננתם על מרחבים אפשרים בתוך הכפפות שהם רק השתקפות של מגרש המשחקים וקראתם להם יקום וגלאקסיות , ועדיין חלקכם לא מתעוררים יצרתי על-מרחב בתוך מגרש המשחקים שבו תוכלו לנוח ולצאת ממיצרי המשחק , לנפוש בשובתכם ולהתכונן לחירות , להתבונן במקור ולהיות כאור , וכך מסתכלים רק על הכפפה כמקור ועל דרכי האש המאירה , מחפשים את המביט שיאיר את מבטכם , ואת עיר שלם מקור המגרש , עליו מוותרים בשם הנוחיות כנכות שלה אתם קוראים שפיות זמנית . דוד ומה הקשר לג´ניפר לופז התדעו ?