אירוח בפורום

[שבלולית U4]

אירוח בפורום

ההתמודדות עם "להיות גרוש" בחברה, במשפחה, עם הילדים ועם האקס מצריך עיסוק מרובה בבניית זהות מתהווה של "להיות גרוש", אשר משמעותה היא איך אני תופס את עצמי כ"גרוש"? לזהות זו שאנו בונים יש השפעה על מערכות היחסים שלנו. הזהות עשויה לגעת בהיבטים כמו: להיות לבד, עד כמה, מתי ובמה. גם ליחסי תלות באחרים- האם ועד כמה לתת לכך מקום, יש חלק בזהות הנבנית. איך לנהל את ה"להיות גרוש" משפיע על היחסים עם הילדים, ההורים, אחים, משפחה מורחבת וכמובן על היחסים החברתיים. ביום ראשון הקרוב, 6.3.08, בין השעות 21.00 עד 23.00, תתארח אי"ה בפורום אריאלה בכר ותענה לשאלותיכם. אריאלה בכר, MSW עובדת סוציאלית העוסקת בטיפול משפחתי וזוגי מת.ל.מ אשקלון, בעלת ניסיון רב בעבודה טיפולית עם מתבגרים ובהנחיית צוותים חינוכיים. לאריאלה ניסיון רב במגזר הדתי ( שייכת למגזר הדתי בעצמה) מה שיאפשר להעלות לדיון גם דילמות הקשורות לנושא זה. כאן המקום להעלות שאלות בנושאים כמו התקשורת עם האקס, הילדים, ומשפחת המוצא, וכמובן יש מקום להתייחסות אל התקשרויות חדשות והשפעותיהן על הבית ועליכם, ביניהן: האם להתארח ואצל מי בחגים, להיות לבד או להצטרף בחג, עד כמה הייתם רוצים את מעורבות הוריכם בפרט והמשפחה המורחבת ככלל והיכן הייתם רוצים לעצור, במה לשתף את הילדים ובמה כדאי להימנע מכך, מה קורה כשנאמרים דברים שלא היינו רוצים שהילד ייחשף אליהם ממערכות יחסים אלו בין הוריו וכמובן כמובן, נושאים המעסיקים אתכם בהתמודדויותיכם עם האקס, או בבניית ובמחשבות על בניית פרק ב' או תוכניות המשך אחרות... אתם מוזמנים להתחיל לשרשר את שאלותיכם

 

[touti]

יישר כחך שבלולה והשאלה היא...

האקס עבר לגור באותו בית של אמא שלו, הבעיה היא שהיא זו שרוצה להיות המילה האחרונה בהסדרי הראיה, היא רוצה לקבוע כמה ילדים לקחת לשבת ומתי , באמצע שבוע או בחופשים היא זו שקובעת.. אני מתעקשת שהתקשורת בעניין הילדים תמשיך לעבור דרך אביהם בלבד. היו לנו 2 ויכוחים בעניין, ואני מרגישה צורך להציב את הגבולות בעניין הזה. איך עושים זאת? וכמה "מותרת" התערבות של אמא שלו בעניין הילדים? תודה

 

[אריאלה בכר תלמ]

לשאלתך תותי,

תודה לך על שאלתך המאתגרת... אכן לילדים צריך להיות ברור שיש להם שני הורים: האב והרם. משאלתך לא ברור לי מה ההסכם הברור בין שניכם ההורים, על הסדרי הראייה/ מחיה של הילדים. כלומר, מתי הם אצל האב ובאיזה אופן מתחלקים בחופשות. מה שכנראהנוצר הוא שהאקס הגר בבית אימו, מתאים את עצמו לבית "המארח" על כן הוא יתחשב בדעתה של אימו לפחות, כל עוד הוא גר שם. לאור זאת חשוב שבשיחה איתו אך לא בהכרח להגיע לויכוח: לאפשר לו לומר מה האפשרויות שלו(!!) לקחת את הילדים אל מקום מגוריו ( כשאת מבינה שהן תלויות בבחירתו לקחת בחשבון את שיקוליה של אימו שהיא בעלת הבית שם. ניתן גם להציע לו מפגש שלו איתם שאינו תלוי רק בשהות בבית אימו כמו בילויים משותפים אחרים עם הילדים. במחשבה נוספת, נראה לי שחשוב שתראי לנגד עניים את חשיבות המשכיות הקשר של הילדים עם שני ההורים כהורות משותפת. גם היום כשהוא גר אצל אמו עד שימצא פתרון עצמאי יותר. בכל המכשולים הללו חשוב שתחושי שאת יוצרת את התקשורת ההורית איתו וכאן נדרשת בהירות וגמישות. הבהירות היא הגישה שגם אם ישנם מכשולים, ככל שהאב שאינו משמורן, מצליח לשמר מעורבות פעילה בחיי הילדים, הדבר תורם להסתגלותם הטובה של ילדיך, ולהישגים לימודיים טובים יותר. חשוב גם להתייחס ולקחת בחשבון את רצון הילדים לגבי ההסדרים וגמישותם, כשהשאלה שתעמוד לנגד עינים היא : מה משמר אצלם את נוכחות האב בחייהם? החלק המשמעותי ביותר שנתפס באופן השלילי בגירושיןאצלילדים הוא: אובדן ההורה הלא משמורן,שבמקרה שלנו הוא אבי הילדים. לכך השלכות על המצוקה הנפשית, והשפעה על בעיות חברתיות לימודיות וכדו'. אם תוכלי לראות חלק זה מול עינייך, אני תקווה שזה יקל עליך בבחירה איך להגיב ועל מה להשקיע ב"הצבת הגבולות". ככל שהילדים יחוו אותך כברורה וחדה בחשיבות העניין הזה, המתח גם עשוי לרדת. אני מקווה שהוספתי לך ועם כל המאמץ הרב וההשקעה המרובה שאת חווה תשאי פירות... אריאלה בכר. אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[touti]

שאלה על פרק ב

יותר ויותר שומעים על פרק ב שנכשל בגלל בעיות מהילדים שלו או שלה. מהו הדבר שצריך לעשות או להיערך לקראתו כדי שפרק ב יצליח? תודה

 

[אריאלה בכר תלמ]

על פרק ב'..

תותי לשאלתך, גם זו, תודה, אכן לבחור להיכנס לפרק ב' זוהי בחירה מורכבת וכמו שהפרק עצמו הוא מורכב וניתן לראותו גם כעשיר... אם שני בני הזוג הינם גרושים ללא ילדים, השאלה הרבה יותר קלה. מכיוון שההתמודדות היא בחלק של העבודה העצמית והמודעות לחלקים שלא הלכו לנו בזוגיות הקודמת או בקודמות לה, ולזהות את החלקים שאנו מחפשים ועלולים כמובן למצוא את עצמנו נכנסים למערכת אף כי תיראה שונה אך הנקודות הרגישות תמיד יחזרו על עצמן באיזושהי וורסיה. אם נראה זאת כהזדמנות לשנות בעצמנו משהו או לחדד לעצמנו ולאפשר לעצמנו בדיקה עצמית והסתכלות שונה, אפשר להתפתח יופי בתחום. טוב גם להיות עירנים ולפנות לייעוץ טיפולי כדי לחדד את החלקים שלא היו מספיק בהירים לנו בזוגיות הקודמת. כעצה לשימת הלב לבן הזוג איתו הולכים להקים בית, הייתי ממליצה שלא להתעלם מהתייחסות למרכיבים הרגישים שכל אחד פגש בזוגיות הקודמת שהם כפי שהראיתי עשויים לעלות שוב. וההיערכות הטובה היא המודעות והמוכנות לעבוד במשותף או עם העצמי לפחות. כניסה לפרק ב' המורכביותר היא האפשרות לבנות משפחה מורכבת. משמעותה של משפחה מורכבת היא נוכחות שני מבוגרים ולפחות ילד אחד מנישואים קודמים של בן הזוג. הבעיות שיכולות להיות הן קנאה של ילדי צד אחד בילדי הצד השני, קושי של בן הזוג או בת הזוג לקבל את הילד של הצד השני. יסים עם האקסים, ונושאים כלכליים. במשפחה מורכבת יש אומץ, מכיוון שאין יכולת או ברירה לפרק זוגיות קודמת, יחד עם זאת יש תקווה הרצון לעשות משהו אחר. הדברים להם כדאי להיערך: עבודה על זוגיות טובה ולשים לב ליכולת לעמוד בלחצים הנכונים בחיים אלו. המוכנות והעבודה על פיתוח יחסים חמים של הורה ילד וטיפוח יחסי ההורה החורג לילדים החורגים. איפשור שימור הקשר עם ההורה הביולוגי שאינו גר בבית. מה שמאפשר לזוג בעל המשפחה המורכבת להחזיק מעמד וגם לפרוח, הוא לקבל את תגובות הילדים שהן מורכבות... כחלק מהמאפיינים של המשפחה הייחודית הזו שהם נורמטיבים. חשוב לשים לב מתי כדאי לפנות לטיפול משפחתי על מנת לאפשר לעבור שלבים ראשוניים אלו בהצלחה. בברכה לאומץ, תקווה ורצון לבנייה כזו, אריאלה. אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[ציפי81]

תהליך הפרידה והאבל...

כמי שלא חוותה פרידה בטרם הגירושין (חיינו יחד עד ליום הגט עצמו) אני נמצאת כרגע בעיצומו של עיכול התהליך... ואני תוהה: עד מתי זה ייקח? כמה זמן לוקח להתמודד עם העבר, ומתי אוכל לדעת שהתנקיתי, שאוכל לצאת אל העתיד בלב שקט? כמה זמן נקרא נורמלי בתהליך הזה? עד כמה כדאי להיות בשבתות מחוץ לבית? האם יש משהו רע בקשר "נחמד" מדי כלפי האקס?

 

[אריאלה בכר תלמ]

,תהליך הפרידה והאבל...

ציפי 81 תודה על פנייתך אלי, אני מתארת לעצמי שלהיות בתוך התהליך זה קשה ואכן אובדן אף אם את שלימה בבחירה. העיכול אכן, הוא כמו עיכול בו הפירוק של החומר מצריך חלקים מהעצמי שיסייעו לפרקו. אכן זהו תהליך ולא הייתי נוקבת בזמן מכיוון שבכל שלב של פירוק יש צמיחה חדשה. עוצמת הכאב והאובדן, האבל תלויים תלויים גם בעוצמת החוויה הכואבת וההשלמה שאת חווה. החשוב מכל הוא להקשיב ל"בטן" החוש האינטואיטיבי שלך. אם תחושת הבטן אומרת לך שבשלב מסוים העיסוק הוא מעיק ומכביד למדי, אז זהו זמן טוב לאוורר את האבל בתחושות מקלות יותר, אין צורך להתאבל ללא הפסקה. יש נשים שלאחר הגירושין עוברת תקופה קצרה והן מרגישות פתאום שהן רוצות ליצור כבסר קשרים חדשים עם בני זוג, צריך להקשיב לצורך ולא הייתי פוסלת אותו ומגבילה. מכאן שאם טוב לך לנפשך להיות מחוץ לבית בשבתות, וכך את מרגישה שלנפשך יש הקלה, אז למה לא? לגבי הקשר עם האקס. כאן צריך לשים לב למה כוונתך קשר "נחמד "מדי. כי כאן כדאי לך להקשיב גם למסר שאת משדרת לו , ולתהליך הפרידה שבחרת... או לא? אני מקווה שבתשובתי תוכלי להיעזר, בהצלחה והרבה כוח, בברכה חמה, אריאלה בכר, אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[איתן פז]

לא יודע אם באמת יש למבט ה"דתי" מה לומר לי...

כגרוש חרדי טרי, אני מבין שמההיבטים החברתיים והקהלתיים אני שונה מאוד מהגרוש/ה הדתיים. ההתייחסות לגירושין כנראה עדיין הרבה יותר שמרנית אצלנו. כך שאני נמצא באיזושהי פינה שעדיין גם לי אינה ברורה דיה. ומאמין שעם הזמן אבין את מצבי ואמצא את מקומי. כיום (פחות מחצי שנה גרוש+ שנה וחצי אלכסון) אין לי כל רצון או צורך להנשא שנית, איני רואה בזאת אידיאל... כעובדת סוציאלית אני כן מעוניין להתייעץ, בנוגע להתייחסות לבן זוג חדש לאקסידנטית, והקשר בינו לבין הצאצא/ים המשותף/ים. א. איך ילדים אמורים להתייחס אליו? ב. האם אמורים לקרוא לו אבא לשם דוגמא? ג. האם יכולים (או מותר להם) לשמוע מאמם עוד מעט יהיה לכם אבא חדש? ד. איך אני יכול לגרום לעשות את הנכון לעשותו בעניין זה, כאשר אין בינינו הדברות בריאה? ה. וככלל מה אפשרות האכיפה שלי על דברים מוסכמים וברורים? וכמה כדאי להתעקש על דברים אלו? או שאני עלול למצוא את עצמי כל תקופה עם דיון מחודש...? תודה מראש אריאלה ותודה שבלולה על היוזמה המקסימה

 

[אריאלה בכר תלמ]

לשאלתך איתן פז,

ההתיחסות לבן הזוג החדש לאקסית והקשרים עם הילדים המשותפים. מכיוון שאיני אמונה לענות לך בפאן ההלכתי וכאן הייתי ממליצה גם לך וגם לאם הילדים להתייעץ עם רב המקובל עליך עליה ועל בן הזוג החדש. באשר לקווים מנחים שאשמח לתרום בתשובתי: החשוב הוא מעורבותך בקשר עם הילדים. החשוב הוא ליצור מצב שגם אם הם יכנו את בן הזוג"אבא" לא הייתי מציעה לך לתקן אותם או להגיב באופן שייסר אותם . הם משליכים על הדמויות האחראיות ויוצרים השלמה כפי שנפשם הצעירה מצליחה לתמרן עם כל המעברים המרובים בחייהם הצעירים. חשוב ליצור מהלך של הידברות על ההורות המשותפת לטובת הילדים ומשמעותו ליצור דברים ברורים. חשוב שתדבר על כך איתה ואם בכל זאת היא תעדיף לומר לילדים שיהיה להם אבא חדש, לא הייתי מציעה לך לעורר בכך עניין. הילדים יודעים להבחין ולמצוא דרכים להסתגל נכון למצבים מורכבים אלו. מקומך ישמר ויהיה תלוי בטיב הגמישות והמעורבות התומכת שלך בהם. הכוונה היא לא ליצור תחרות אל מול אמם או בן הזוג אלא להיפך לקבל שהילדים בין שני בתים, ולאפשר להם להנות מיחסים טובים עם בן הזוג החדש של אימם, ויחד עם זאת התעניינותך בהם ורצונך להיות מעורב בהתפתחותם ושמירתך על נוכחות קבועה ומרובה בחייהם תתרום להם וכמובן תהיה נשכר מכך. המון אורך רוח, השכר מחכה לך במידת השקעתך... בברכה חמה אריאלה בכר, אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[ציפי81]

אולי די לקרוא לה אקסידנטית?

כולנו סבלנו, כולנו אף מקטרים כאן מדי פעם, אבל למה יחס מזלזל כזה? אפשר לכבד אפילו כשכועסים וכואבים.

 

[ותשחק]

שאלה קצרה וחשובה

(נכנסתי לכאן קצת מאוחר, ולא הספקתי לחשוב על שאלות.. ) שאלה שאני חושבת עליה הרבה - קשה לי המחשבה, שלילדים שלי יהיו חיים עם אחים (חורגים), כשהאקס יתחתן, עם "אמא" נוספת, משפחה שאני לא אכיר, כאילו אין לי חלק בנדבך חשוב בחייהם... כך גם לגבי דברים שהם עושים וחווים בילדותם. מי שהיה בעלי, לא משתף, לא מדבר, לא מספר, ולעיתים רבות מידי אף לא דובר אמת, ואיני יודעת היכן הם נמצאים, היכן הם מבלים, ואני גם לא מנסה לחקור, בשביל לחקור.. איך מתמודדים עם אי הידיעה הזו בקשר לילדים שהם בשר מבשרך? (מקווה שהובנתי) תודה רבה.

 

[אריאלה בכר תלמ]

ותשחק

שאלתך מרעידה מיתר הלב, תודה על השיתוף הנוגע... אכן זהו אומץ גדול לדאוג ולא לחקור... אך נראה לי שאת בחכמתך עושה... אכן אין לנו שליטה על ההמשך של ילדינו, וכאן במקרה שאת מתארת לא תוכלי לדעת מה בדיוק יתרחש שם. אולם ככל שהילדים יחושו את האיפשור הזה שלך, תוך שתצייני שתמיד את כאן בשבילהם, הביטחון הזה שהם תמיד ברגעים של מצוקה יודעים שאת איתם, יאפשר להם ולך להמשיך לבנות בקן שבביתך את החינוך והכללים והצמיחה שאת מובילה. גם אם תראי שהם בצמיחתם לוקחים דוגמא אחרת ממה שהיית רוצה, הדגם שלך ישמש אותם, ובמיוחד באופן שעתה את פועלת. את זה רואים בהמשך...ככל שמשדרים לחץ ומתעסקים בדאגה למה שמתרחש שם, חוסר האמון עובר גם לילדים והם נקרעים. החיזוק החשוב שאת יכולה להעניק לעצמך הוא שגם אם יהיו להם חיים נוספים בבית שיבנה האקס, ילדים יודעים לבנות תמרון שכזה שישמרו לך מרחב בתוכם. והכלי המאפשר את זה הוא איפשור מרחב לילדים להתמודדותם הם. כמובן, שדברי אינם מתייחסים למצב של דאגה לפגיעה פיסית או מינית חו"ח בילדים. שם תמיד נתפלל שיהיו עינינו פקוחות. בברכה חמה, אריאלה בכר, אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[ציפי81]

תודה על השאלה, יקירתי

זה ניקר בי הרבה אבל כשהעליתי את דברי כאן לא זכרת זאת. הועלת גם לי.

 

[תקשורת נכונה]

תודה לשבלולה על היוזמה המבורכת..

וכעת אציג את שאלותיי: אני גרושה כחמישה חודשים, הייתי פרודה במשך כשנה. יש לי שני ילדים, בת- בת שלוש, ובן בן שנתיים. בזוגיות שלי הייתה חוסר תקשורת, הגרוש שלי היה אדם מאוד מופנם ועצבני, והיה לי מאוד קשה לתקשר איתו, גם היום כשהןא מביא את הילדים לאחר שבת אצלו, הוא לא מדבר, רק אם אני שואלת, אני לא ממהרת להתחתן כעת, אך יש לי צורך בקשר, שמצד אחד יהיה מחייב, ומצד שני לא מעיק ולוחץ.. אני מאוד מפחדת לבחור בחירה שגויה בשנית.. סבלתי מספיק בחמש שנות נישואיי.. אני מסתכלת על ילדיי המתוקים, וקשה לי, הילדים מחפשים דמות אבהית. כל גבר שנכנס לביתנו, אם זה גיסי, או סתם ידיד של המשפחה, ישר הם קוראים לו אבא. אולי בגלל שהם עדיין קטנים, אבל עדיין אני מפחדת מההשפעות הנפשיות שזה יכול לעשות להם בטווח הרחוק יותר. א. האם הילדים מושפעים בצורה בלתי ניתנת לתיקון מכך שהם נחשפים לדמות גברית שהיא לא אביהם הביולוגי? ב. איך אוכל לתקשר עם אביהם הביולוגי בצורה יותר נורמלית (אסביר את כוונתי: לדוגמא- לפני כשבועיים נסעתי לשבת לחברה, וידעתי שאני חייבת לצאת מוקדם ע"מ שאוכל להגיע בזמן ולקבל את הילדים, שלחתי לו הודעה ע"מ לראות איפה הוא, הוא לא הגיב, רק כשעתיים לאחר מכן, כשהייתי ממש קרובה לבית, הוא שלח לי הודעה שהוא מחזיר אותם ביום למחרת.. כ"כ התרגזתי, כי זה שיבש לי את כל התכניות, לא הייתי צריכה למהר כ"כ..) שיבין שגם לי יש את הזמן שלי לעצמי? ג. אם תוכלי לתת טיפים בנוגע לבחירת בן זוג חדש, מה עושים,? ד. כיצד בוחרים נכון? ג. אם הוא גרוש עם או בלי ילדים, כיצד מתמודדים עם הנושא, אם בוחרים למסד את הקשר? זהו, פחות או יותר, תודה מראש לאריאלה בכר. ערב נפלא!

 

[reo2]

אוסיף על שאלתה של תקשורת

שלום אריאלה, ראשית ברצוני לציין שאני אלמנה אך נושא שאלותיה של תקשורת נכונה נוגע גם לי ומטריד אותי העניין כיצד להתייחס לסימני קנאה או אי שביעות רצון מצד הילדים לבן זוג חדש. ובכלל מתי כדאי לחשוף את הילדים למערכת יחסים עם גבר (היה לי קשר משמעותי עם אדם ונראה לי ש"הכנסתי אותו הביתה" מהר מידי, אולי הייתי צריכה לחכות קצת... כיצד יש לנהוג?). תודה

 

[אריאלה בכר תלמ]

תקשורת נכונה

לך תקשורת נכונה תודה רבה על השאלה המלמדת.... והמתמודדת. א. ילדים שאביהם אינו בביתם, אינם מפסידים מחשיפתם לדמויות קרובות למשפחה שהן גבריות. להיפך יש כאן דמויות לחיקוי וזה מרחיב. לעומת חיים בהיעדר דמויות גבריות לחיקוי. ב. לגבי התקשורת הנורמלית יותר כפי שהיית רוצה ליצור, חשוב לדבר על הדברים שמפריעים אך מתוך נקודת הנחה שזה לא ביקורת כי אז לא תוכלי להגיע לשינוי. אלא, לפתוח את התקלות בציפיות השונות משני הצדדים באשר לתיאומים אלו. חשוב גם לילדים שתהיו ברורים איתם מתי הם חוזרים אליך ומתי הם נשארים ולכן כדאי שהדברים יהיו יותר ברורים. המתיחות שכיום קימת ביניכם עשויה עם הזמן להתמתן, לא נשכח שהגירושים הם טריים בכל זאת למרות הפירוד המוקדם יותר. עניינים לא גמורים עשויים עדיין להעיב על היחסים ולכן לאפשר את הקשיים בתקשורת אך להציע בשביל הילדים וההורות המשותפת עבורם, לנסות לגבש דברים שיתאימו לו ולך בהחלטות לגבי ההסדרים איתם. למרות שזה קשה חיזוק לכך שאת רואה שהוא שומר על אבהותו עם הילדים ואת מתארת לעצמך שהוא מחליט החלטות כאלו מתוך שיקולים הוריים מסורים, יכול לאפשר לו לשתף פעולה. ג.לגבי בחירת בן זוג חדש: חשוב להערכתי כדי לבחור נכון, לחדד לעצמך את הדברים שהקשו בחייכם והיו רגישים לך בחיי הזוגיות האחרונה. ניתן ואולי הייתי אפילו ממליצה בחום, לקחת פגישות של מטפל זוגי מוסמך כדי לעשות עם עצמך איזה שהוא ארגון פנימי ולחדד לעצמך דברים שחשובים לך לקראת בחירה חדשה זו. לגבי טיפים בנושא הגרוש עם או בלי ילדים, עניתי בתחילת הערב לתותי ונראה לי שזה יכול לסייע לך. ראי שם "פרק ב'". אם חסר לך משהו מתשובתי לגבי עניין זה אשמח אם תוסיפי שאלותיך. תודה על ברכת הערב ושתהיה לך בחירה ותקשורת נכונה וברוכה, אריאלה בכר, אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[אריאלה בכר תלמ]

ערב טוב לכם מארחי

בשעתיים הנוכחיות אענה בשמחה לשאלותיכם, אתם מוזמנים לשרשר את שאלותיכם. בברכה חמה, אריאלה בכר. אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www: telem.org.il

 

[בטר אנד דיפרנט]

ערב טוב , אריאלה ...

השאלה ברמה עקרונית ... אני יודע שהבי``ד יכול רק `להמליץ` בפני אם הילדים לגור בסביבת האב , או במרחק סביר ... שאלתי , האם הייתי צריך לכרוך את הגט עם התנאי של מגורים באיזור המרכז ? הואיל ובשנת הלימודים הבאה , אני מאד עלול למצוא את ילדי , שהקטנים בני 8.5 ... במרחק נסיעה של שעה ומחצה לכל הפחות ... האם יש בכוחי לעצור את התהליך הזה , באמצעות עו``ס ? (בדיון העלתי זאת כתנאי , לא בהסכם ) ... תודה לך ! (צביקה)

 

[אריאלה בכר תלמ]

בטר אנד דיפרנט

תודה לך בטר אנד דיפרנט..(לוקח זמן לכתוב...), הנושא שאתה מעלה אכן חשוב. מכיוון שמשמעותו היא, שלך חשוב להיות בקשר עם ילדיך. הייתי מציעה לא להילחם אלא לבקש שיח וגישור מהעו"ס או מגשר בתחום. מתוך מחשבה שבשיח של תיווך אולי יתאפשר למצוא פיתרון שיניח את הדעת ויאפשר הורות פעילה שלך. כיום יש גישות חדשות יותר וגם בהליך קבלת ההחלטות לגבי המשמורת, שלמשמורת משותפת יש השפעה חיובית על התפתחותם של הילדים. אם אתה חווה את עצמך כהורה שמתכוון להיות אב פעיל חשוב שתעלה נושא זה לשיח ולהתייעצות. ואולי יש לדון בעניין שוב. איני בקיאה בענייני בתי הדין אולם אני יודעת שניתן לבקש לדון בכך מתוך השיקול של נוכחותך ומעורבותך הפעילה בחייהם של ילדיך. משמעות הדבר עשויה להיות גם קשר עם בית הספר, עזרה בהכנת שעורי הבית, תמיכה רגשית. כמו שציינת בתשובתי לתותי בתחילת השרשור, השפעת מעורבותך המרובה עשויה להקל רבות את מצוקת הילדים ולהמתיק בהמון את הכאב... יחד עם זאת אם אתה מעריך שאשתך נחושה מאוד והויכוח יעורר כאב נוסף לילדים, הייתי מבקשת חשיבה נוספת ובהמשך מציאת הסדרי מחיה/ראיה שיאפשרו לך להיות מעורב בצורה שתהיה נוחה גם לך. מקווה שאיפשרתי לך כיוון נוסף לחשיבה. בהצלחה, אריאלה בכר. אריאלה בכר, עובדת סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון www:telem.org.il

 

[ותשחק]

עוד שאלה

לצערי עברתי 'גלגולים' רבים עם האקס שלי, ונחלתי אכזבות רבות ממילותיו, מעשיו. א. כיצד ניתן לקיים הורות משותפת מינימליסטית עם הצד השני, שלא משתף פעולה? ב. האם זה בכלל חשוב/משמעותי - לנסות לשתף, להכיר דרכי חינוך משותפות וכד'..? ג. ואם זה לא מתקיים - איך אני מתמודדת עם כך? עם מעשים של האקס? אמירות שלו? כשאין שום דיבור משותף מצידו? ד. ואיך ניתן להשלים בתוכי עם הורות חד צדדית שכזו? כי זה כואב שאין שיתוף, אין רצון לשתף, לגבש דרכי חינוך משותפות וכד'.. ה. לסיום- איך אני כאם, שבונה את ההורות שלי, לומדת אותה ומבססת אותה, לומדת לכבד את ההורות של האקס שלי, כשיש דברים שהם כה רחוקים מדרך החינוך שלי? אני מבינה שיש כל מיני סוגי הורות, אני מבינה שהוא הורה לא פחות ממני, אך עדיין.. זה לא כזה פשוט.. במיוחד כשיש דברים קשים שנעשים, שלא כאן המקום לפרטם. תודה רבה.