איפה הכוח?

[איתי גרייף]

איפה הכוח?

שלומות, בקטע Conflict Resolution vs. Task Resolution של לאמפלי (הסופר המשובח של Kill Puppies for Satan), הוא מבחין בין "משימות", פעולות של הדמות בתוך העולם שנועדו לבצע משהו, לבין "קונפליקטים", שהם מצבים שבהם הדמות מנסה להגשים מטרה כלשהי. בקצרה, לאמפלי טוען שבעוד שההצלחה במשימה נקבעת לפי השיטה (לצורך העניין גלגול קובייה), הרי שההצלחה בקונפליקט היא תמיד בידי המנחה. לדוגמא: הדמויות מנסות להציל נסיכה הנעולה בראש מגדל גבוה; אחת הדמויות מחליטה לטפס לראש המגדל ולחלץ את הנסיכה. לחבר את החבל לראש המגדל, ולטפס עליו, אלו משימות, וההצלחה בהן תלויה בגלגול קוביה; אבל השאלה אם בכלל אפשר להיכנס דרך החלון, או במידה והדמות נכנסה, אם הנסיכה תהיה מוכנה לצאת עם הדמות ולטפס במורד החבל לקרקע הרחוקה, אלו שאלות שכבר תלויות במנחה (בין אם בתכנון מראש, או בהחלטה במקום), ואלו ההחלטות החשובות, משום שפתירת הקונפליקט (הצלת הנסיכה) תלויה בהן. השאלה היא האם באמת כל "הכוח" במשחק תפקידים נמצא בידי המנחה? איזו שליטה יש לשחקנים על מהלך המשחק? לבסוף, אף אחד לא נהנה מהרגשת חוסר אונים או חוסר רלוונטיות (לדוגמא, לא נהנים מלשחק דמות דרגה 1 במשחק של דמויות דרגה 10, בלי שום יכולת להשפיע על מהלך העניינים) - אם כך, איך השחקנים מתמודדים עם חוסר ההשפעה על הקונפליקטים במשחק?

 

[Nihau]

הכוח מחולק יותר אחיד משציינת

בלי שיתוף פעולה מהשחקנים המשחק לא יזוז. דמות חסרת אונים בשלב מסויים פשוט תשב מבואסת ולא תזוז עד שתמצא סיבה טובה מספיק. סיבה כמו חבריה זקוקים לה כי רק היא יכולה לעשות משהו ספציפי או סיבה כמו יש לה מטרה והיא תגרור את כולם לעזור לה להשיג אותה. או סבות אחרות מאותה רוח. או שדמות חסרת אונים אבל קצת יותר אסרטיבית תקום ותפנה לחבריה למשחק בעלי עשר הדרגות ותבקש הדרכה ועזרה כדי להתקדם מהר יותר ולעבוד בשיתוף פעולה עם שאר הקבוצה כך שיהיה לך ערך. בנוסף- השחקנים נותנים לשה"מ את הכוח לעשות את כל הדברים המופלאים שהוא עושה- הם יוצאים מנקודת התחלה לפיה הם מאפשרים לו לקבוע את העולם, את המשימות, את הסיפור ועוד. בלי השחקנים השה"מ הוא כמו מנצח בלי תזמורת- זה לא עובד ככה. מנסיון אישי באנו אל השה"מ שלנו בטענות והוא לא הפנים את הלקקח ולכן עזבנו אותו וכמעט עזבנו גם את משחקי התפקידים כולם בגלל הסיפור הזה. אז גם לו אין קבוצה וגם לנו לא היה שה"מ- אבל לשחקנים מגובשים קל יותר למצוא שה"מ מאשר להיפך. ולו רק בגלל שאחד השחקנים בקבוצה מגובשת יכול להפוך לשה"מ. שחקנים מתמודדים עם חוסר השפעה בכמה דרכים: 1. נדחפים הצידה בפאסיביות עד שיוצאים מהקבוצה ומוצאים קבוצה שטובה להם יותר 2. נדחפים הצידה בשקט עד שמגיע קטע בו המומחיות של הדמות שלהם תבוא לידי ביטוי ואז הם משתתפים ראשיים. 3. נדחפים הצידה, בוחנים את המצב ומוצאים את הדמות שתהפוך לסנדק שלהם- נצמדים אליה ונשענים עליה כדי לקדם את עצמם במשחק. 4. נדחפים הצידה ובוחנים את המצב זמן מה ואז מתחילים להשתתף ולהכריע בדברים שלא תלויים בדרגה- כמו יכולת לוגיסטית של השחקן, יכולת דיפלומטית, יכולת הנדסית ועוד. דברים שבהם חוסר האיזון בשיטה לא משפיע. 5. נדחפים הצידה ואז תופסים את השה"מ לשיחה בארבע עיניים כדי לתאם ציפיות ולהגיע לפתרון הדדי. 5.1 נדחפים הצידה ואז תופסים את השה"מ שוב לשיחה בארבע עיניים עם קוקרי ביד- או כל איום אחר כמו עזיבת הקבוצה. (אבל קוקרי כל כך הרבה יותר משמח) 6. נדחפים הצידה ולאחר הפגישה תופסים את כולם לשיחה קבוצתית על הבעיה כי טובים ה6 מהשניים המנסים לפתור בעיה שבעיקרה היא קבוצתית.

 

[ננסק]

מסכים, למנחה יש הרבה כוח אבל רק בגלל הסכמתם של השחקנים. "עם כוח גדול באה אחראיות גדולה": בחוזה הלא כתוב של המנחה רשום (באופן אסטראלי שכזה, כי הוא לא כתוב) שהוא מקבל את הכוח הזה רק כדי להשתמש בו להנאת כולם. השחקנים יכולים כקבוצה לקחת מהמנחה את הכוח בחזרה, במידה והוא לא עומד בהסכם.

 

[איתי גרייף]

איך?

נדמה לי שאתה צודק: אנחנו מוכנים לשחק עם המנחה רק כל עוד אנחנו נהנים; אבל אם הוא לא עומד בהסכם, מה אנחנו יכולים לעשות? (מלבד לשבור את הכלים ולהפסיק לשחק)

 

[ננסק]

ניהאו סיקרה את זה הכי טוב

היא פירטה ממש רשימה של אפשרויות, והאירוע החיכוכי הלא נעים הזה גם קרה לה בקבוצה פעם, באופן די דרמטי. יש כאן גם כמה נקודות... סוציולוגיות. (glee!) קבוצת שחקנים היא - בדרך כלל - קבוצה מגובשת גם מחוץ לחבורת המשחק, כך שמראש המנחה יפעל לפי קונצנזוס שמקובל על כולם, ובמידה ויש חריגות קלות יש לשחקנים דרכים להשיב אותו חזרה, בזכות ערוצים שונים שעוברים מחוץ לגבולות המשחק. כלומר מראש המצב די טוב, לפחות בדרך כלל. רק כשהמנחה מתגלה כבעייתי במיוחד, או כשדברים משתנים, או כשהחבורה לא הכירה מראש, אז מתחילות צרות כבדות יותר. אני מאוד הצגת הנושא בפני החבורה כולה ודיון מטא-גיימי מלא על כל הנושא הזה. הבעיה היא מטא-גיימית והפתרון צריך להיות ברמה הזה גם כן. אני מאמין שכל חבורה מסוגלת לעשות את זה, אלא שרוב השחקנים לא מכירים כמעט את הרעיון של דיון מטא-גיימי: הם באים לשחק, ומעטים מהם חושבים בכלל על רמות מעבר למשחק של כאן ועכשיו, ומאוד חבל - לא רק בגלל שזה כלי לפתרון בעיות, אלא גם בגלל שהכוונה מודעת של המשחק (למשל, קביעת סגנון מערכה, קווים מנחים ומוגבלים ליצירת דמויות, דברים כאלה) מאוד עוזרים גם להנאה נטו מהמשחק עצמו.

 

[yossig13]

האם במציאות אתה יכול להחליט הכל?

שלום, א. אני לא חושב שיש מצב שדמות ברמה 1 תשחק יחד עם דמות ברמה 10, כלומר, יש מצב, אבל זה עושה את המשחק ללא מעניין לדמות החלשה, ולכן, כנראה שלא יהיה משחק. ב. ברגע שלמנחה יש את כל "הכוח" על המשחק, אז סביר להניח שאו שהשחקנים משחקים מנצ'קין 20D, או שהמנחה הוא מנחה מתחיל. מנחה חייב להגיד לשחקנים איך נראה החלון בדייקנות מושלמת, כדי שיוכלו להחליט אם הם יכולים לטפס או לא (וזה אמור להתבצע לא בצורה של "אם תוציא מעל לעשר תצליח", אלא בתיאור של החלון, שלאחריו מפורטים התנאים הטכניים, אם מותר להגיד) והדמויות צריכות להתכונן לאפשרות שהנסיכה לא רוצה לרדת, ולקחת בחשבון את כל האפשרויות, ואז אם הם יצליחו באותו "קונפליקט", ע"י משחק תפקידים טוב, זה יהיה נקרא "להתמודד עם הקונפליקט". בקיצור, נסכם את זה ככה - לך יש במציאות אפשרות להחליט על הקונפליקטים, בדיוק כמו שיש לך במשחק תפקידים (כמובן תלוי בעומק של המשחק), הקונפליקטים נובעים ממעשים של אנשים והתרחשויות, בדיוק כמו במשחק תפקידים, רק שעל זה קובע המנחה, על מנחה לפי דרכו. מנחה חייב לדעת שדברים לא צריכים לקרות אם רק הוא אומר, אני בתור מנחה (לא הכי מנוסה), חושב על כל המאורעות האפשריים (בוא נאמר שיש חמישה) ומחלק על מאורע לכמה מספרים של ק20, ומה שיוצא - יוצא. בדיוק כמו בחיים. שמח שהתחלת לכתוב בפורום זה, הילד

 

[איתי גרייף]

המשחק הוא לא המציאות

א. זו הייתה דוגמא; אני שמח שאתה מסכים איתי לגבי הדוגמא. ב. הטענה שלי הייתה שבכל משחק, גם כאשר לא מדובר ב"מנ'צקין" או "מנחה מתחיל", הכוח נמצא אצל המנחה. הדמויות יכולות להתכונן לכך שהנסיכה לא יכולה לרדת, אבל מה בקשר לכך שהנסיכה הפכה לאבן? או שהנסיכה הורעלה? או שהמידע שלהם שגוי, והנסיכה לא שם? בעולם המשחק, המציאות מוכתבת על-ידי המנחה; אתה אומר: "מנחה חייב לדעת שדברים לא צריכים לקרות אם רק הוא אומר", אבל כך בדיוק נראה המשחק, קורים הדברים שהמנחה אומר שקורים. אתה אומר שאתה חושב על כל המאורעות האפשריים (יש רק חמישה?) ומגלגל מה קורה - זה לא חשוב; עדיין מי שהחליט מה הם המאורעות האפשריים הוא אתה, בתור המנחה. בקיצור, אתה טוען שלא כל הכוח נמצא אצל המנחה, ואני חושב שאתה לא צודק, ולמעשה אתה מדגים את אחת הדרכים להתמודד עם חוסר האונים של השחקנים: הכחשה. השאלה שלי היא מה קורה כאשר שחקנים משתחררים מההכחשה הזו, איזו אינטראקציה יש בינם לבין המנחה?

 

[major mouse]

משחקי תפקידים או משחקי כוח?

אהלן גם לך. לפי דעתי השאלה שנשאלה לא רלוונטית במקרה של משחקי תפקידים (לפחות לא כאלה עם חוקים) ואני אסביר את עצמי: האם שיחקת כדורגל ,כדורסל, דמקה או שחמט עם חבריך ונהנית ?, אני בטוח שכן. למה? - משחק. ישנם חוקים שכל השחקנים מכירים וכל עוד שומרים עליהם או משנים אותם בהסכמת כל המשתתפים, כולם נהנים. המנחה הוא עוד שחקן, שחקן מיוחד כמו ההוא בתופסת שתופס או במחבואים שמחפש. האם הם נהנים? כל עוד המנחה לא מרמה, תיקון, כל עוד השחקנים לא שמים לב שהמנחה מרמה הכול בסדר. כל האמור לא תקף במקרה של משחק חסר חוקים (פריפורם), מאחר ואני לא מכניס את פריפורם לקטגוריה של משחק בגלל העדר סט חוקים.

 

[איתי גרייף]

כוח ישנו בכל מקום - גם במ"ת

כשאני משחק כדורגל, הקונפליקט הוא: "מי ינצח במשחק כדורגל?" המשימה שלי היא להצליח להכניס את הכדור לשער היריב, ולמנוע ממנו להיכנס לשער שלי; חברי קבוצתי מנסים לעזור לי במשימות הללו, וחברי הקבוצה היריבה מנסים למנוע ממני למלא את המשימות הללו. מי שמכריע את הקונפליקט הם כולנו ביחד: הפעולות שלנו בתוך המציאות. את חוקי המשחק והמציאות מחליף המנחה במקרה של משחקי תפקידים. המנחה הוא לא "שחקן מיוחד" (לפחות לא לפי ההגדרה של מו"ד; אולי כן במשחקים אחרים, בוודאי במשחקים המיועדים לכך). המנחה לא יכול "לרמות", משום שבתוך המשחק שלו, הוא מחליט על כל החוקים. בתוך המשחק שלו, הוא מחליט מה מתרחש, ובתוך המשחק שלו, הוא מחליט מה יהיו תוצאות מעשיהם של השחקנים. אם אתה אומר: "כל עוד הם לא תופסים את המנחה מרמה, הם נהנים", אתה בעצם אומר מה שיוסי אמר: כל עוד השחקנים לא שמים לב, או מכחישים, את זה שהמנחה מחליט תמיד איך יסתיים הקונפליקט, אז הם יכולים להנות. אבל לא זו הייתה השאלה. הערת סיום: "פריפורם זה לא משחק כי אין חוקים"? מה לעזאזל?

 

[major mouse]

כוח, העיקר או התפל?

הבארה לפי נקודות: 1.ישנו כוח בכל מקום - דרך לא טובה להסתכל על מ"ת. 2.המשימה שלי כאשר אני משחק היא - להנות. לא ללמוד, להתפתח בתור אדם, ללמוד על עצמי או הרבה דברים אחרים ששמעתי מאנשים. להשתמש באחד השרירים בגופי, כמו בכדורגל, שחמט או סימס. 3.המנחה הוא לא שחקן - המנחה הוא שחקן ככל האחרים רק עם הגרת תפקיד טיפה שונה. 4.המנחה לא יכול לרמות משום שבתוך המשחק שלו הוא מחליט על כל החוקים - מנחה שממציא את הכללים מחדש ללא הסכמת השחקנים הוא לא מנחה לטעמי. לא מהצורך להכיר את הכללים, פשוט, מנחה כזה יכול וישנה את הכללים על בסיס כלשהוא. אני מצטער אם השתמע מדברי משהו אחר. לסיכום : 5.1 קראתי בפורום העמותה את הדיונים על קונפליקטים, ומאחר ואני רואה מ"ת בצורה לגמרי שונה. 5.2 אני לא רואה את הפריפורם כמשחק. אני לא אוהב לשחק משחקים ללא חוקים אמיתיים. אם א' שווה 42 ביום אחד ולמחרת הוא שווה 89 מפני שהמנחה ראה סרט, קרא ספר או חלם חלום בלילה ושינה את תפיסתו לגבי המשחק, אז אני בחוץ. כמו שאמר מישהו חכם : "אלוהים לא משחק בקוביות", ואם אלוהים לא עושה את זה אז...

 

[major mouse]

תיקון - הבהרה

 

[איתי גרייף]

הסכת ולמד

כפי שכתב ערן בדיוק מתחתייך: "אל תאמר 'זהו מ"ת גרוע', אמור 'זה לא מ"ת בשבילי' ". 1. ישנו כוח בכל מקום - מה לעשות, כזהו העולם. בין אנשים יש מערכות יחסים, מערכות היחסים בנויות על השפעה, והשפעה היא כוח. ככה העולם עובד; אני מצטער לנפץ לך אשליות (ואזהרה לעתיד: אל תשאל אותי האם יש סנטה קלאוס). אם כל שבת יש משחק בכפ"ס, ואני מסיע שחקן בלי אוטו מפתח-תקווה, אז זו השפעה על המשחק, משום שאם אני לא אגיע, אז גם הוא לא יגיע. אם ישנו שחקן דומיננטי בקבוצה, וכולם נוטים להצטרף לתוכניות שהוא מתכנן, אז יש לו השפעה על הקבוצה ומה שקורה בה, ומנחה נבון ידע להתחשב בכך. אם מישהו קונה המהדורה הרביעית של GURPS כדי להחליף את המהדורה הקודמת, יש לזה השפעה על המשחק. השאלה המקורית הייתה לא "האם יש למנחה השפעה על המשחק" אלא "כיצד השחקנים מתמודדים עם ההשפעה הזו", אתה, כפי שציינתי כבר, מדחיק. 2. אני מסכים איתך לחלוטין. 3. אני לא יכול להתייחס למשפט הזה ברצינות, עד שלא תגבה אותו בקצת טיעונים ולא רק רטינות. במ"ת תפקידים כמו מו"ד, GURPS, Vampire, Exalted, ודומיהם, תפקיד המנחה שונה מהותית מתפקיד השחקן. ישנן פעולות במשחק שהם לעיתים חולקים ביניהם, אבל ישנם קווים ברורים ומובחנים שלא נחצים בגרסאות הקלאסיות של המשחקים הללו. (בהערת אגב, ישנה הסתכלות על מ"ת שאומרת שכל המשתתפים בעלי אותו סטטוס, ומה שמשתנה הוא התפקיד שאתה ממלא בכל רגע נתון; אבל לא נכנס לדיון הזה עד שלא תבהיר את עצמך יותר) 4. נדמה שחסרה איזו מילת שלילה או חיוב במשפט הזה, כי לא הצלחתי להבין אותו. "מנחה שממציא מחדש את הכללים הוא לא מנחה" או "מנחה כזה יכול וישנה את הכללים על בסיס כלשהוא", לא ברורה עמדתך, או על מה אתה מצטער. בכל אופן, ההמשך ב-5: 5. לא נתייחס לעמדך המגוחכת ש"פריפורם הוא לא משחק", ונגיד שאתה פשוט לא אוהב אותו. בוא נדבר על "המנחה לא יכול לשנות את הכללים" - האם זה נכון? ברור שלא. נביט במו"ד: הספר למפלצות אומר שלאורק יש קב"פ אחד. אז מה? אצלי בקמפיין לכל האורקים יש שתי קב"פ; זה נקרא לשנות את החוקים? המצאתי חפץ קסום חדש, שלא רשום בחוברת למנחה; זה נקרא לשנות את החוקים? מה בקשר ל-300 (זו לא טעות דפוס, שלוש מאות) חברות שבשנת 2004 הוציאו לאור מוצרים התומכים בקוד הפתוח? אם אני משלב מה שכתוב בהן, אני משנה את הכללים? מהם אותם כללים שאסור לי לשנות? אולי אתה מדבר על החוקים של ק20 בלבד, ולא על הסטטיסטיקות של דמויות, מפלצות, לחשים וכן הלאה. החוק הבסיסי של ק20 אומר שאתה מגלגל מעל ד"ק מסוים כדי לקבוע הצלחה. חוץ מזה, הכול פתוח. אין שום משפט בספר למנחה ולשחקן שמישהו, איפשהו, לא כתב לו גירסה חלופית, אם לא שמונה. ייתכן שהטענה שלך אומר: "אוקי, אפשר לשחק בוריאציות, אבל רק כל עוד כולם יודעים עליהן". ואז מה? כל פעם שאתם נלחמים במפלצת המנחה מראה לכם את הסטטיסטיקות שלה? כל פעם שהוא מגלגל למישהו תחושת מניע, הוא מראה לכם את הבונוסים שיש לו? המנחה בונה את הדמויות, המפלצות, הלחשים, וכן הלאה, בעולם איך שבא לו, ולא רק שהוא לא מספר לך על זה, אלא אם הוא עושה זאת, 90% מהמתח במשחק נעלם. בקיצור, הטענה שלי הייתה שלמנחה יש השפעה על הכרעות קונפליקטים במשחק שאין לאף אחד מהשחקנים. עוד לא שכנעת אותי שלשאלה שלי אין ערך, ובטח שעוד לא ענית לה.

 

[major mouse]

לך אל הנמלה עצל

1. הדחקתי 2. אני לא חושב שהסכמת איתי באמת. במידה והיית מסכים איתי באמת כל הדיון הזה היה נחסך מאיתנו 3. האם רטנתי בלא לשים לב?, אני מצטער, זה יוצא לי מדי פעם. אני חושב שלפני שנמשיך בדיון הייתי רוצה שתבהיר לי מהו לפי דעתך תפקידו של המנחה. 4. המילה לא היא מילת שלילה - מקווה שזה עוזר. מצטער על הרבה דברים. 5. מהו משחק לפי ויקיפדיה : משחק Play או Game הוא סוג של פעילות אנושית, הנעשית בדרך כלל לשם הנאה ובידור. לעיתים קרובות, למשחקים יש אוסף חוקים מוגדרים ומלבד הנאה הם גם מסבים יתרונות רבים כגון למידה, שיפור המוטוריקה והקואורדינציה, שיפור הכושר הגופני ואינטראקציה חברתית. אני אדם מוגבל, אני מאמין שהעדר חוקים מונע חופש, ללא חוקים הבחירה שלי במשחק התפקידים נעלמת (או לפי דעתך - האשליה של הבחירה). ובקשר להעורתי המגוכחות - תודה. גם אני אוהב אותך. נ.ב אני לא שחקן של ק20, הזאב הלבן, קאוסיום, שיטת גיבור, רולמאסטר או אחרים והירידה לרמת הנק"פ והאורקים מביישת ומביכה את שנינו. אז בבקשה. נ.ב.ב אם ברצונך להמשיך ולדבר על הקוד הפתוח, אז נצטרך לעבור לפורום אחר. אך במשפט אחד - לא מסכים (אני בטוח שאתה מופתע).

 

[איתי גרייף]

ואל תעצום עיניים

2. "המשימה שלי היא להנות", אני מסכים עם המשפט הזה לחלוטין. לא ברור לי כל כך מדוע אתה מבין מדברי ההיפך, ובטח שלא ברור לי מדוע אתה חושב שהדיון היה נחסך בגלל ההסכמה שלי עם המשפט הזה. אני משחק כדי להנות, ואני נהנה יותר כאשר אני מודע יותר למה שאני עושה ויכול, משום כך, לתכנן טוב יותר את הפעילות. האם דיון על טקטיקות של שחמט פוגם בהנאה בשחמט? האם יפתיע אותך לגלות שמשום שאני לא נהנה משחמט ולא משחק בו, אני גם לא כל כך מנהל דיונים לגביו? 3. מהו תפקידו של המנחה? שאלה טובה; לפי איזו תיאוריה? משחקי הגל השני מסתכלים על המנחה כעל האדם שתפקידו לגלם עולם ולגלם דמויות משנה, ועל-ידי כך לכוון את הערך האסתטי של המשחק; אחריותו בין המשתתפים היא לקידום האג'נדה היצירתית של המשחק, ואילו שאר המשתתפים (קרי "השחקנים") הם רק הצרכנים של האג'נדה הזו. לגלם עולם, פירושו לכתוב (מלשון author) את המאורעות שמתרחשים בו: היסטוריה, פיזיקה, גיאוגרפיה, מטרולוגיה, וכן הלאה. המנחה מגלם את הדלת שמסרבת להיפתח, את ירידת הגשם, את תגובת העיתונות לכך שרימו בבחירות האחרונות, את ליקוי החמה ואת זעם האלים. זה פירוש התפקיד "להגיד לדמויות מה הן רואות ושומעות". גילום דמויות משנה, פירושו לא רק לגלם באינטראקציה עם דמויות השחקן, אלא גם לייצג את האינטרסים של כל דמות שאינה דמות שחקן. האינטרסים הללו מגולמים על-ידי המנחה תחת הערך האסתטי של המשחק, ז"א שמצופה מהמנחה לעקם את האינטרסים של הדמויות הללו, או לקדם אותם פחות טוב, במידה וכך יתרום להנאה. הערך האסתטי של המשחק הוא הדבר שהופך את המשחק למהנה; בין אם מדובר בעלילה מרתקת, באסטרטגיה מותחת וסוחפת, או בחקירה של עולם וסיטואציות עשירים. זו בעצם האג'נדה היצירתית של משחק תפקידים: לבטא מהו הדבר שממנו כולם נהנים, ולנסות ליצור אותו שוב ושוב במהלך חווית המשחק. משחקי הגל השלישי, מבטלים את קיומו של המנחה, אומרים "אין דבר כזה". במקום זאת, מדובר על תפקידים: גילום עולם (authorship), גילום דמויות משנה, כיוון האג'נדה היצירתית (directing) וכן הלאה. בשיטות שונות, אפשרי לכל אחד מהמשתתפים למלא את התפקידים הללו. ב-Nobilis או Ars Megica, לדוגמא, שחקנים מגלמים דמויות משנה; ב-The Pool שחקנים עוסקים ב-directing, וב-Donjon שחקנים עוסקים בגילום עולם. הטענה של לאמפלי, בקישור בהודעה המקורית, הייתה ש-author/director, או המנחה המסורתי, שולט לחלוטין על הקונפליקט במשחק, ועל כן, למעשה, על המשחק כולו. הטענה של ערן כאן הייתה שהשליטה הזו נותנת לו מחויבות מלאה על "ההנאה מהמשחק", או קידום האג'נדה היצירתית. מה שאני טענתי, ואני חושב שכל המכחישים למיניהם כאן מדגימים זאת, הוא שההכרה בכך שהמנחה המסורתי שולט לחלוטין במשחק או שמוציאה ממנו את ההנאה, או שהופכת את המנחה ליצרן ואת שאר השחקנים אך ורק לצרכנים (לפי הטענה של ערן). בעצם, זה הופך את תפקיד המנחה ל"עבודה", לא למשחק. 5. אני לא מבין מדוע "הירידה" לרמת דוגמאות שכמעט כולם יכולים להבין "מביכה ומביישת" מישהו מאיתנו, אבל במידה ותצביע על שיטה שאתה כן משחק בה, אני אשמח (במידה ואוכל) לעבור לדוגמאות מהשיטה הזו. עד אז, ולאור השלילה שלך של פריפורם, לא ברור לי לאיזה מ"ת אתה רוצה להתייחס. 5.1 לא ברור למה אתה "לא מסכים" לגבי הקוד הפתוח. אני לא מנסה להיות כאן סרקסטי (כמו שאולי חשבת , למשל בתגובה 4), אני באמת לא מבין מה הטענה שלך כאן. 5.2 מה שניסיתי להראות באותן דוגמאות "מביכות ומביישות" הוא שהאמירה שמנחה המשנה את הכללים הוא מנחה גרוע, היא אמירה שלדעתי אי אפשר להגן עליה. לכן, אין פסול במנחה הממציא שיטה משלו, או משנה שיטה קיימת, יותר משיש פסול במנחה המשתמש בחוקים אופציונאלים שהוא מוצא ב-Alarums & Excursions

 

[major mouse]

שבוע טוב לכולם

2. קיבלתי. פשוט כשאני מריץ או משחק אני מעדיף שלא להכנס ליותר מדי דיונים של 'מאחורי הקלעים'. למדתי שיש נקודה שאותה אני מעדיף שלא לעבור. בנקודה זאת הבה נסכים שלא להסכים 3. אני חייב להודות שאני לא מכיר את ההגדרות של הגל הראשון, השני והשלישי. האם תוכל להרחיב על כך?. המנחה הוא שחקן. החוקים שקבוצת המשחק בחרה לקבל על עצמה חלים גם עליו, יש החולקים על כך אך זוהי דעתי ומנקודת הנחה זאת... לפי דעתי אשליה מספיק טובה שווה לדבר האמיתי. ראה מקרה המטריקס. 5. יצא לי לשחק במספר לא קטן של שיטות ואני חושב שירידה לרמת הפרטים של שיטה מסוימת אחת מורידה את רמת הדיון. בנוסף, העלבת אורקים אף פעם לא רצויה, האורק הוא חברך. 5.2 אולי זה רק אני, אבל לעולם לא נתקלתי בהרצת פריפורם טובה בטווח הארוך. העובדה שאין חוקים שמגבילים את המנחה מלבד החוקים שלו יוצרת כאוס בטווח הארוך. אולי הנחיה דואלית או אחת שמבוקרת באופן קבוע ע"י צד שלישי תשפר את המצב.

 

[Nihau]

5.2 מוטעה

דרגורן, סניפט ואני משחקים פריפורם כבר שנתיים ברצף בלי שיווצר כאוס. העולם של ואראדין רץ כבר בסביבות העשור עם הגיון פנימי הדוק ובנוי היטב. יש חוקים הנדסיים ופיסיקליים לעולם גם בלי שמישהו יכתוב על זה ספר מלא חוקים וחשבונאויות. כל דבר שאנו מובן לך הרגש חופשי לשאול- אנסה לענות.

 

[major mouse]

טוב דעת שמישהו הצליח

אבל אני עדיין לא לגמרי משוכנע. לא ניתקלתי אישית במשחק פריפורם ארוך טווח מאוזן. כמו שאמרתי, יכול להיות שזה רק אני, אבל אני עדיין סקפטי.

 

[Nihau]

טוב כבר אמרו שאין חכם כבעל נסיון

אקווה בשבילך שתהיה לך ההזדמנות להנות ממשחק פריפורם טוב ומאוזן לטווח רחוק מתישהו בעתיד המ"ת שלך. חוויה מתקנת. בהצלחה.

 

[מירטל]

מה מה מה?

מה זה, רק שיטות עם דרגות יש לך בראש? גרייף, ממך ציפיתי ליותר. דבר ראשון, השיטה הכי טובה היא לשחק כך שכל המשימות ( שכפי שהגדרת אותן, תלויות רק ואך ורק בתוצאת קוביה) הן זניחות ושוליות בהרפתקאה, ומה שחשוב בה באמת הם הקונפליקטים- הנקודות שבהן הדמויות צריכות לבצע משחק תפקידים ולא לסמוך על קוביה . זה משחק תפקידים טוב, ושה"מ שמארגן את המשחק כך שהוא תלוי לחלוטין בהחלטות הדמויות ולא ב"כח עליון" ( שיטה, קוביות) הוא שה"מ טוב. באותה מידה, שה"מ שמאפשר לקונפליקטים להפוך למשימות ותו לא - שלוקח את כל יכולת ההשפעה משחקניו - בין אם מדובר בהפרש דרגות גדול או בשה"מ שהחליט לכוון את ההרפתקאה כפי שהוא רוצה, הוא שה"מ גרוע.

 

[ננסק]

נופ נופ ונופ

א) "השיטה הכי טובה היא לשחק כך שכל המשימות הן זניחות ושוליות בהרפתקאה" היה זה ז'רנגוליוס בן קייד החכם אשר אמר, אם אינני טועה בציטוט, "הזהר מפני אנשים שאומרים "הכי טוב לשחק על ידי א', ב' ו-ג'". את הכי נהנית ממשחק בקונפליקטים נטו, וסבבה לך! את לא נהנית, ולא מבינה איך אפשר להינות מהשימוש המתוחכם באסטרטגיות במצב טקטי, לא ברור לך מה הריגוש שבהצליח לקפוץ מעל תהום או בלתכנן מארב מסוגנן. שחקנים רבים דווקא נהנים מאוד מהצד הזה של המשחק, וכדאי שלא לנקוב ב-"הדרך הטובה ביותר לשחק", מאחר ואין אחת כזו. באותו אופן גם "משחק תפקידים טוב" הוא דבר שניתן לדיון פתוח מאוד, ומשחק העומק המהולל הוא לאו דווקא הפסגה אליה כל 'שחקן ראוי' צריך לשאוף. ב. ראיית המשחק שלך היא על פי שחור ולבן גסים משהו. זה נכון ששה"מ רע הוא זה שמסתכל על המכאניקה בלבד, עד כדי כך שאפילו הוא מאבד שליטה במשחק, וכל הכוח מתנזק לחוקים ונלקח בכלל מידיהם של השחקנים כולם. אבל זה לא אומר שמי שעושה את ההיפך הגמור הוא שה"מ טוב.