איפה הכוח?

[איתי גרייף]

לי יש דברים אחרים בראש

מה לעשות, נדמה לפעמים כאילו מו"ד הוא השיטה האוניברסלית... חוץ מזה, זו הייתה דוגמא לחוסר אונים, מה כולם נתפסים אליה? בוא ניקח את הפתרון שלך, ונגיד שאת לא רוצה לתפס על המגדל המדובר בדוגמא, אלא להיכנס אליו דרך משחק תפקידים (בלי גלגולי דיפלומטיה, אם תסלחי לי על דוגמא נוספת ממו"ד 3), ז"א לשכנע את השומר שיתן לך להיכנס. השומר מגולם על-ידי המנחה. ז"א שבשיטה הזו לא רק הקונפליקט (להציל את הנסיכה) תלוי במנחה, אלא גם המשימה (לעבור את השומר) תלויה במנחה; את לא מפחיתה את הכוח שבידי המנחה, אלא מגבירה אותו. או שמה את טוענת שאם החלטת לשכנע את השומר, אז המנחה אוטומטית אמור לתת לך להצליח בכך ("המשחק תלוי לחלוטין בהחלטות הדמויות")?

 

[מירטל]

בארץ? כן, מאלפיים ושתיים סיבות

סליחה, לא רק משלוש. אבל אם נחזור לנושא שלנו - לשחקנים יש זכות אחת חזקה מאוד, זכות הטלת הווטו. השה"מ יכול לבנות הרפתקאה מדהימה שתתחיל מהצלת הנסיכה הכלואה במגדל, הרפתקאה שתכלול קרבות, ריצות, מרדפים, טקטיקה, תחכום משחק תפקידים עמוק - אבל מה הוא יעשה אם הדמויות יסתכלו עליו במבט עקום ויגידו לו - אנחנו לא רוצים להציל נסיכה ממגדל, אנחנו רוצים להכנס לפאב ולהשתכר להנאתינו - מה תעשה לנו? ושוב, במשחק טוב, יהיה לך מצב שבו השה"מ יודע מה הדמויות הולכות לעשות ובכך מנצל את הידע הזה בכדי לבנות הרפתקאה, בעוד ששה"מ גרוע יבנה הרפתקאה וידחוף את השחקנים אליה - ללא שום קשר במה שהם רוצים לעשות.

 

[רמץ]

כל הכח

אם מסתכלים על המנחה בתור "המחשב" במשחק וידאו, אפשר להגיד שיש לו באמת המון "כח". לא רק שיש למנחה המון דמויות לשחק איתן ולתקוף באמצעותן את השחקנים, הוא גם יכול, בתור יצור חושב, לשנות את התנאים, להגביל את פעולות השחקנים וליצור עוד יותר דמויות שיתקפו את השחקנים. כשחושבים על זה ככה, מפתיע ששחקנים בכלל מנסים לשחק - הם הרי הפסידו מראש! אבל המנחה אינו "המחשב" אלא "המתכנת" והמטרה של המנחה היא לא להילחם בשחקנים אלא לעורר בהם הנאה. האתגרים והקשיים שבכוחו של המנחה להציב נועדו לכך שהשחקנים יוכלו לגבור עליהם - בין אם לתת תחושת סיפוק מההצלחה (אתגר קשה) ובין אם לתת תחושת סיפוק מהדמות (אתגר קל). כך שה"כח" להצליח נמצא תמיד אצל השחקנים (ובניגוד למשחקי וידאו, זה גם לא עולה להם באסימונים. השליטה של השחקנים על מהלך המשחק היא לכל הפחות (Railroading) בכך שהוא לא יתקדם לשום מקום בלעדיהם ובמקרה היותר טוב - השפעה מהותית על ההתפתחות העלילתית שממנה המנחה יכול להינות גם הוא. מעט הקשיים שהדמויות אינן מסוגלות להתמודד איתם, תפקידם לקדם את העלילה לצורך הוספת עניין ועוד אתגרים ברי פתרון. בקשר לשאלתך השלישית - ענתה ניהאו מעלי באופן מוצלח ביותר. לסיכום: ה"כח" של המנחה אינו פועל נגד ה"כח" של השחקנים ואינו בא על חשבונו. שניהם פועלים יחד כדי שכולם יהנו. *מוחה דמעה נרגשת*

 

[עמית ו]

אצל גורודין.

בשאלה הזו אני מסכים עם מה שמיכאל כל הזמן אומר - עם קצת כישרון, קצת עבודה מראש וקצת תשומת לב - המנחה יכול לעשות הכל. בין אם זה לגרום לשתי דמויות שחקן להתאהב במהלך משחק בלי לכתוב על זה מילה בדף הדמות (קרדיט של מיכאל), בין אם זה לגרום לדמות אחת להסתער בחמת זעם על הדמות עליה היא הכי סומכת (זה עשיתי לבד), לגרום לשחקנים לצרוח, להוציא דמויות (ושחקנים) מהכלים, ובין אם זה בדברים הפשוטים כמו הכרעת קונפליקטים או משימות (אם אני לא רוצה שהוא יטפס על הקיר - הקיר יהיה בנוי כך שאי אפשר לטפס עליו, ולא משנה כמה יוצא לו בקובייה).

 

[DDN]

אצל בעלי ההשפעה.

המנחה מחזיק לדעתי 75% מהכוח במשחק, מנחה טוב או רע בסופו של דבר זה מה שיקבע את גורל המערכה. פה דווקא זה נשמע מאוד כמו היאבקות: הבוקרים הם אלו שקובעים מי ינצח את מי ומי יעשה מה. אבל המתאבקים הם אלו שמשפיעים על החלטת הבוקרים. בגלל כל זה, אתה צריך לשחק אצל מנחה שאתה סומך עליו, ונהנה מהדרך שלו בניהול משחק.